פסק דין
מבוא ורקע עובדתי
לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן יחסי ספק לקוח. התובעים והנתבעים שכנגד, ליאור ונופר דדון (להלן:"הזוג דדון") הזמינו מהנתבעת והתובעת שכנגד, רעיה אביטן מ-"רעיה עיצובים" (להלן:"רעיה") עבודה של עיצוב אולם חתונתם (להלן:"העבודה").
התביעה העיקרית
טענות הזוג דדון/התובעים
לטענת הזוג דדון, בתאריך 07.07.11 עיצבה רעיה את האולם בו התקיימה חתונתם, כאשר העיצוב לא נעשה כפי בקשתם. הוסיפו הזוג דדון וטענו כי, טרם ביצוע העבודה, נשלח להם על ידי רעיה מפרט לביצוע העבודה (להלן:"המפרט"), לה הקצו תקציב של 15,000 ₪.
עוד טענו הזוג דדון כי לפני מועד החתונה, נוספו על ידי רעיה סכומים נוספים לצורך ביצוע העבודה, שהעלות הכוללת הגיעה עד לסך של 18,000 ₪, כאשר מסכום זה סוכם כי יקוזז הסך של כ 3,000 ₪, וזאת בגין עבודה מתחום הפרסום שביצע לה התובע 2 (להלן:"עבודת הפרסום") כך שהעלות הכוללת של העבודה תיוותר על סך של 15,000 ₪.
לטענתם, בפגישה שהתקיימה עם רעיה לאחר האירוע, ניתן לה עבור ביצוע העבודה שיק מזומן ע"ס של 10,000 ₪, כאשר יתרת הסכום של 6,000 ₪ שולם באמצעות שני שיקים דחויים, לתאריכים 10.08.11 ו 10.09.11, על סך של 3,000 ₪ כ"א, וזאת אף שלא היו מרוצים מהעבודה שבוצעה.
חוסר שביעות הרצון של הזוג דדון התבטא בכך שעל אף שטרם תחילת העבודה התקיימו מס' ישיבות בין הזוג דדון לרעיה, לא ביצעה האחרונה כל מה שסוכם בינם, כאשר מס' אלמנטים מהעיצוב שסוכם לא בוצע בפועל, ואילו הדברים שבוצעו בפועל, לא בוצעו כמו שצריך.
עוד טענו הזוג דדון, כי רעיה פרסמה, בניגוד לבקשתם, תמונות מחתונתם, אף שאלו ביקשו כי לא תעשה כן.
על אף שבשיחתם הטלפונית האחרונה סוכם בין הצדדים כי תודיע רעיה לזוג דדון על הסכום שעליה להחזיר להם, היא לא עשתה כן, ובשל כך בוטלו השיקים שתאריך פירעונם 10.08.11 ו 10.09.11.
בני הזוג דדון מבקשים החזר כל הסכום ששולם לרעיה, ע"ס של 16,000 ₪. כמו כן, מבקשים לעכב כל החלטה של רשם ההוצל"פ, אליו הוגש אחד השיקים הנ"ל לביצוע, עד לסיום הליך זה.
בנוסף, מבקשים בני הזוג דדון פיצוי של 100 ₪, עבור כל יום בו פורסמו תמונותיהם מהחתונה ללא אישורם, וכן סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
עוד מבקשים הזוג דדון להורות לרעיה לא להשתמש בעבודת הפרסום שנעשתה עבורה ע"י התובע 2, ובתמורה מוותרים האחרונים על התשלום בגין עבודה זו.
תגובת רעיה/הנתבעת
מנגד, טענה רעיה בכתב ההגנה, כי הינה מנהלת עסק לאדריכלות פנים לבתים, משרדים, אירועים וכד'.
הוסיפה רעיה וטענה כי, הזוג דדון הזמינו ממנה עבודות עיצוב לאולם אירועים, בו התקיימה חתונתם. לצורך כך התקיימה פגישה בין הצדדים, בה הציגו הזוג דדון באופן כללי את רצונותיהם ביחס לעיצוב. בהתאם לבקשתם, נשלח להם מפרט טכני ביחס לעיצוב.
לאחר קבלת המפרט הטכני, ניהלו הצדדים פגישות, שיחות והתכתבויות רבות בדוא"ל, במסגרתם שינו הזוג דדון חדשות לבקרים את הזמנתם, והוסיפו רכיבים הכרוכים בתשלומים נוספים.
במסגרת עבודת ההכנה, לא מצא חן בעיני הזוג דדון את היצע המפיות והמפות שבאולם, וביקשו מפות בצבע שמנת, עניין הכרוך בתשלום נוסף של 2,500 ₪. בהקשר זה ציינה רעיה כי לא ביצעה דבר בקשר לעיצוב, ללא אישור מראש של מי מבני הזוג.
בסופו של יום, עלות העבודה הסתכמה בסך של 18,000 ₪, כאשר סוכם בע"פ כי סך של 2,000 ₪ מסכום זה ישולם באמצעות עבודת הפרסום שייבצע לרעיה התובע 2, כאשר בעניין זה מציינת רעיה כי מעולם לא קיבלה כל הצעת מחיר לביצוע עבודות אלו ע"י התובע 2.