דביר נ' גוטפריד ואח'

החלטה

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלומים שונים שנותרו חייבים לו לטענתו, עפ"י חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 3.1.07 לתקופה המתחילה במועד זה ועד ליום 31.12.07. (נספח א' לכתב התביעה).

עפ"י כתב התביעה נטשו הנתבעים את הנכס ללא הודעה מוקדמת, כאשר הם משאירים פתק קטן מתחת לדלת בו מצויין מס' הטלפון של הנתבע 2 בתוספת המשפט: "שלום תתקשר אלי". (נספח ב').

התובע טוען כי בעזיבתם הפתאומית נותרו הנתבעים חייבים לו סכומים שונים לרבות דמי שכירות, תשלומי מיסים לרשות המקומית, ותשלום בגין נזקים שונים שגרמו לדירה בעת שהותם בנכס.

סכומי החוב מפורטים בסעיף 9 לכתב התביעה, והתובע צירוף צילום תשלום ששילם לרשות המקומית כחוב ארנונה עד ליום 14.10.07 (שאז הושכר הנכס), (נספח ג' לכתב התביעה), וכן חשבוניות בגין רכישת חומרים לצורך תיקוני צבע. (נספחים ד', ה').

בסעיף 10 לכתב התביעה טוען התובע כי מעשיהם של הנתבעים מהווים התנהגות שלא בתום לב והפרה של ההסכם, ולפיכך הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת ההסכם והתנהגות שלא בתום לב בסך של 3,500 ₪.

דא עקא שהוספת סכום זה לסכום התביעה שוללת ממנה את האפשרות להיות מוגשת בסדר דין מקוצר, שכן סכום הפיצוי אינו סכום קצוב הניתן לחישוב אריתמטי פשוט, אלא סכום הנתון להערכה, וככזה אינו יכול להידון בסדר דין מקוצר.

משהוכנס רכיב זה לכתב התביעה, הרי שהיא אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, ולפיכך אין טעם לדון בטענות הצדדים, הגם שבשלב זה, לו היו נבחנות הטענות לגופן הרי שניתן להעלות טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב, אם כי יש לבחון את המקרה עפ"י נסיבותיו.

כאמור אין בדעתי לדון בטענות הצדדים לגוף התביעה עקב ההכרח במחיקת כותרתה.

אשר על כן אני מוחקת את הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה.

התביעה תידון בסדר דין מהיר, ועל התובע להתאימה לדרישות התקנות בנדון זה.

הנתבעים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום מהמצאת החלטה זו לידי בא כוחם.

אין צו להוצאות הבקשה.

ניתנה היום, ו' אלול תש"ע, 16 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.