דאוד נ' מלקו ואח'

החלטה

1.לפני בקשה להקדים תשלום תכוף בהליך המתנהל לפי חוק הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

התובע, תושב האזור, יליד שנת 1947 נפגע ממלגזה שהיתה נהוגה על ידי הנתבע 1.

2.הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ישולם לתובע תשלום תכוף בסך 15,000 ₪ ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ואולם לאחר שנודע לנתבעים כי התובע החל לקבל קצבאות נכות זמנית מהמוסד לביטוח לאומי, הוסכם כי ההחלטה תבוטל וכי תינתן החלטה לגופו של עניין.

3.לטענת התובע, מאז התאונה שבה נגרם לו שבר, הוא מוציא הוצאות רבות על טיפולים רפואיים ונסיעות.

בסיכומי התובע התבקש כי יוקדם תשלום בסך 50,000 ₪ עבור אישפוזים, רכישת עזרים רפואיים, דמי מחייה, הוצאות עבור נסיעות וטיפולים.

4.הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לטענת הנתבעת, לאור גילו של התובע, היותו תושב שטחים ולנוכח תגמולי המוסד לביטוח לאומי קיים סיכון שהתביעה תיבלע.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שבתיק, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות.

6.ראשית, התובע לא הוכיח כי לא נותרו לו אמצעי קיום מתאימים.

בהעדר תשתית ראייתית מספקת אודות מקורות ההכנסה המשמשים לאספקת צורכי מחיית התובע, אין מקום לקבוע כי לתובע אין כיום אמצעי מחייה נדרשים.

7.שנית, התובע קיבל סכומים ניכרים מהמוסד לביטוח לאומי, וקצבתו מהמוסד לביטוח לאומי עומדת על סכום חודשי של 4,257 ₪.

די בתשלום זה בנסיבות העניין כדי להבטיח את הוצאותיו ההכרחיות של התובע בשלב זה של ההליך. יצויין גם כי התובע מודה למעשה שהמוסד לביטוח לאומי ישלם לו החזר הוצאות רפואיות, ומכאן שהתובע יקבל את החזר ההוצאות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. מכאן שאין מקום להושיט לתובע סעד של חירום במקרה דנן. עם זאת, וככל שהתובע לא יקבל החזר הוצאות רפואיות מהמוסד לביטוח לאומי, תהא פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה בנדון.

8.שלישית, ההוצאות העתידיות לא פורטו ולא הונחה להם תשתית ראייתית מספקת, ועל כן אין מקום לפסוק בגין הוצאות עתידיות.

9.אשר על כן מורה על דחיית הבקשה לתשלום תכוף.

בנסיבות העניין, אין צו בדבר הוצאות.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.