ד"ר יוסף נ' מודום - יעוץ והכוונה בע"מ

פסק דין

1.התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 400,000 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה התובע הינו דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית ובעל תואר שני במינהל עסקים והנתבעת עוסקת בהפעלה של שלוחות אוניברסיטאות מחו"ל בארץ.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התקשרו ביניהם בהסכם על פיו התובע שימש כמנחה לתלמידי תואר ראשון ושני, אשר למדו אצל הנתבעת. התובע הוציא חשבוניות לנתבעת בגין שירותיו.

2.התובע טוען כי הנתבעת נותרה חייבת לו בגין עבודתו כמנחה בתקופה שבין חודש 10/99 ועד למועד הגשת התביעה (15/2/01), סך של 394,868 ₪ בערכי קרן, הכל על פי הדוחות אשר הגיש. כמו כן טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום בגין מרכיבים נוספים כגון בדיקת מבחנים, מטלות ועבודות מסוגים שונים, "השתתפות בהגנות" וכן עבור גיוס סטודנטים. לפי שיטתו של התובע הסכום לו הוא זכאי עולה בהרבה על סך של 400,000 ₪ אולם הוא העמיד תביעתו על סכום זה לצרכי אגרה. בסיכומי טענותיו הבהיר כי תביעתו הינה לקבלת התשלומים המגיעים לו עבור שעות הלימוד בלבד כמשתקף בדוחות אשר הגיש.

3.הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, אשר נמחקה לפני מועד שמיעת הראיות. בכתב הגנתה טענה בין היתר כי הדוחות שהגיש התובע לא אמינים וכי לא ביצע את כל המשימות להן התחייב. כמו כן טענה כי שילמה לתובע ביתר.

4.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מעטם התובע הוגש תצהירו לו צורפו נספחים רבים וכן תצהירו של מר יחיא הייב, אחד מתלמידיו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מר אברהם אבן חן, מי שהיה בזמנים הרלוונטיים מנהל אדמיניסטרטיבי של הנתבעת, וכן של מר אורי טשלר מנכ"ל חברת האם של הנתבעת.

5.שמיעת הראיות החלה ובטרם הסתיימה הגיעו הצדדים לידי הסכמה על פיה יוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב, על סמך החומר המצוי בפני ביהמ"ש כאשר הצדדים ובית המשפט יתעלמו מן החקירות הנגדיות שכן נשמעו בפניו. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב. הנני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב שחל במתן פסק דין זה.

6.שני הצדדים מסכימים כי חל שינוי באופן ביצוע העבודה החל ממאי 1999. באותו שלב יצאה הוראה חדשה של המועצה להשכלה גבוהה אשר אסרה קיום למידה מרחוק באמצעות הרצאות בסניפים השונים בכפרים וכל תלמידי הנתבעת בכפרים הועברו לסניף חיפה לשם השלמת התואר. לא ניתן היה לקיים עוד הרצאות והסיוע לתלמידים הפך להנחיות, בדיקת עבודות שונות והגנה על התואר בפני מרצי האוניברסיטה מחו"ל.

7.תביעת התובע מתייחסת לתקופה לאחר מאי 1999. בסעיף 20 לתצהירו מפרט התובע את אופן התשלום על פי שיטת ההתחשבנות החדשה, לאחר השינוי שהנהיגה המועצה להשכלה גבוהה. עפ"י סעיף 20 זה הרי שהתשלום עבור הנחיות אשר למעשה המשיכו להיות הרצאות בסך 165 ₪ + מע"מ לשעה. לאחר מכן הוא מונה את המחירים עבור בדיקת מבחן, בדיקת עבודות, בדיקת פרויקטים ותזה, השתתפות בהגנות ואף גיוס תלמידים. בסעיף 23 מסביר התובע כי תביעתו מושתתת על נספח ז, הדוחות שהגיש, אשר אינם כוללים גיוס תלמידים, הגנות, בדיקת מבחנים הגנות ועבודות וכו' שכן אין לו נתונים מדויקים על כמות העבודה מסוגים אלה שביצע, שכן הכל בידי הנתבעת. נמצא אם כן שתביעתו של התובע בערכים שהוגשה מבוססת על הדוחות שהגיש.

8.לכן, הבדיקה הראשונה צריכה להיות של הדוחות. יש לבחון האם הם מהימנים דים על מנת שניתן יהיה לקבוע את חובה של הנתבעת לתובע על פי האמור בהם. יש לזכור כי את הדוחות ערך התובע בעצמו.

א.הדוח לחודש אוקטובר 1999 אינו מפרט שעות עבודה בכל יום אלא רק כי בכל 31 הימים באותו חודש בוצעו הנחיות, בדיקת פרויקטים, תזות , עבודות ואישור סופי לציונים ולמבחנים של המנחים שמתחתיו. בסופו של דבר עפ"י אותו דוח דורש התובע תשלום גלובלי של 43,243 ₪ כאשר סכום זה אינו כולל את מכלול המרכיבים. תשלום גלובלי אינו עולה בקנה אחד עם המפורט בסעיף 20 לתצהירו של התובע אשר אינו מעיד אודות תשלום גלובלי אלא על תשלום על פי חישוב, על פי מרכיבים שונים. לא מצאתי בתצהירו של התובע כל סעיף המתייחס להסכמה מאוחרת יותר בדבר תשלום גלובלי.

ב.הדוח לחודש נובמבר 1999 לוקה באותן בעיות המוזכרות בהתייחסותי לדוח של אוקטובר 1999.

ג.הדוח לחודש דצמבר 1999 לוקה גם הוא באותן בעיות ואף מוסיף כשורה תחתונה "משכורת ממוצעת כולל מע"מ 40,000 ₪".

ד.הדוח לחודש ינואר 2000 נערך בצורה שונה. הדוח מפרט שעות עבודה בכל יום ויום בחודש. ישנם ימים של 4 שעות וימים של 8 שעות. אין יום מתוך 31 הימים אשר בחודש ינואר 2000 בו על פי הדוח לא עבד התובע.

ה.הדוח לחודש פברואר 2000 גם הוא מפרט שעות עבודה בכל יום ויום בחודש, בין 4 ל- 12 שעות עבודה ביום. כמו בחודש ינואר על פי הדוחות , לא נטל לעצמו התובע ולו יום חופשה אחד. המיוחד הוא, שעל אף הידיעה השיפוטית כי בחודש פברואר יש 28 ימים או לכל היותר ישנן שנים בהן יש 29 ימים, עפ"י הדוח, ביצע עבודתו התובע בחריצות רבה גם ב – 30 לפברואר בו במשך 8 שעות הנחה שתי קבוצות בג'ת וב- 31 פברואר בו במשך 8 שעות הנחה 2 קבוצות בחורפיש.

ו.הדוח לחודש מרץ 2000. גם כאן מפרט התובע שעות עבודה בכל יום ויום הנעות בין 4 ל – 14 שעות. גם כאן במשך 30 ימים רצופים לא נטל לעצמו התובע ולו יום חופשה אחד. אולם, לפתע, על אף שבחודש מרץ, כידיעה שיפוטית יש 31 ימים, דווקא ה – 31 במרץ נותר ללא עבודה. יכול וההסבר נמצא בדוח של חודש אפריל 2000.

ז.הדוח לחודש אפריל 2000 מיוחד בכך שהוא העתק מילה במילה של הדוח לחודש מרץ. מפליא הוא כי חודשיים רצופים התנהלו באופן דווקני אותו הדבר. בדיוק אותו מספר שעות בכל יום בחודש על אף שאין זה בהכרח אותו יום בשבוע ולא כל שכן ודאי היו שבתות, ימי שישי או ראשון, הכל בהתאם לאוכלוסיה אותה הנחה שלא לומר חגים במהלך אותם חודשיים.

ח.הדוח לחודש מאי 2000 כולל יום חופש, 10/5, חופשת יום העצמאות. יתר הימים כוללים עבודה רצופה לאורך כל החודש שבין 4 ל- 12 שעות. בהתאם לסעיף 1 לאותו דוח אין אבחנה בתשלום בין הנחיות לבין בדיקת עבודות ופרויקטים והכל נכלל בסעיף תשלום 1. לא ניתן לבחון את אופן החישוב.

ט.הדוח לחודש יוני 2000 כולל עבודה רצופה במשך 30 ימים שבין 4 ל- 12 שעות. אין לא שבת ולא כל יום מנוחה אחר.