ד"ר חליל אל -אערדה נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעים להורות על הפקדת ערובה להוצאות. עניינה של התביעה הוא פגיעתו של התובע מירי שנורה לעברו בלילה שבין 14.12.00 ל- 15.12.00.

לטענת התובע הוא נורה על לא עוול בכפו וללא כל הצדקה וזאת לאחר שהגיע למקום בידיים ריקות וכשהוא אינו חמוש. הנתבעים טוענים כי לפי מידע שהגיע היו אמורים שני פעילי טרור להגיע למקום לצורך ביצוע עסקת אמל"ח. ברגע האחרון החליף התובע את אחד מהם וכאשר הורו להם כוחות הצבא לעצור הם התחילו בבריחה. לאחר ירי באוויר נורו הבורחים ובהם התובע בפלג הגוף התחתון.

לבקשת הנתבעים נדחה מועד מתן החלטה זו עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית ולמעשה בשל סמיכות הזמנים בין הגשת התצהירים ניתנת ההחלטה אף לאחר שהושלמה שמיעת הראיות והתיק קבוע לסיכומים.

מטבע הדברים מחייבת ההכרעה בתובענה קביעה עובדתית באשר לנסיבות המדויקות שהביאו לירי בתובע – האם יש לקבל את גרסתו של התובע (שהיה העד היחידי שהיה במקום האירוע מבין העדים מטעמו) או את גרסתם של חמשת הלוחמים שהעידו בבית המשפט ונמנו על הכוח שפעל. בשלב הנוכחי, בטרם הוגשו הסיכומים אמנע מלהידרש למחלוקת זו אך המעט שניתן לומר כי מדובר במחלוקת ממשית וכי סיכויי קבלת עמדת התובע, אינם עולים לכאורה על הסיכון מבחינתו שעמדת הנתבעים תתקבל.

בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שהתובע הוא תושב השטחים וככל שיחויב בהוצאות לא תמצא הדרך לגבות את ההוצאות אין מנוס מלהורות על חיובו בהפקדת ערובה להוצאות.

הכלל שנקבע לעניין הפקדת ערובה להוצאות במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות פורט בפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים , פ"ד נח (5) 865, 868 (2004):

 "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו...

הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל".

בהמשך ההחלטה נקבעים קריטריונים להטלת הערובה ונקבע כי 'עובדת היות התובע תושב חוץ אינה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע'. עוד נקבע כי 'בית המשפט ישקול שיקולים רלבנטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו'. בין השיקולים הם סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע (ר' רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם במאגרים, 27.6.2010); בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' עמאד אסעד אבדאללה סבאח (פורסם במאגרים, 26.2.08)).

נוכח האמור לעיל לעניין סיכויי התביעה; מגוריו של התובע בשטחים; היעדר מקור לגביית סכום ההוצאות ככל שהתביעה תידחה והעלויות שהיו כרוכות בניהול התביעה לרבות הגשת חוות דעת רפואיות אני מורה לתובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים בסכום של 25,000 ₪.

הערובה תופקד עד ליום 25.8.11 וככל שלא תופקד במועד תידחה התובענה.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.