אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג' נ' מ' ואח'

ג' נ' מ' ואח'

תאריך פרסום : 07/05/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
19016-09-14
16/04/2017
בפני השופט:
כמאל סעב

- נגד -
תובעת:
מ.ג.
עו"ד רפאל ליאון
נתבעים:
1. י.מ.
2. לשכת רישום מקרקעין - חיפה (פורמלי) – נמחקה

עו"ד אבי צוקרמן
פסק דין

  

השאלה הדורשת הכרעה בתובענה זו היא:

 

האם ניתן להצהיר כי זכויותיו הרשומות של הנתבע בלשכת רישום המקרקעין ושהן 1/4 חלקים מחלקה 7 גוש 10046, מאדמות חדרה, (להלן – "החלקה" או "הנכס"), וששטחה הכולל הוא: 19,768 מ"ר; זכויות המוזכרות בהסכם שנחתם בין הצדדים מיום 1.7.13,( 12/24 חלקים מהחלקה), הן בעצם בבעלות התובעת בשלימותן ושייכות לה ולה בלבד; והאם כפועל יוצא מכך, יש לרשום אותן על שמה?

 

א.פתח דבר והקדמה:

 

1.לפניי תביעת התובעת להצהיר כי זכויות הנתבע בחלקה, שייכות לתובעת ושיש להורות על רישומן על שמה.

 

2. התובעת מבססת את תביעתה בטענת הונאה וניצול הנתבע את תמימותה לרעה, על רקע יחסיהם הזוגיים וקשריהם הרומנטיים שהלכו והתחזקו והתהדקו; ובדרך זו, שכנע אותה לרשום אותו כבעל מחצית הזכויות אשר נרכשו על ידה בלבד. לטענתה, מטרת הנתבע ביחסיו עם התובעת הייתה לגזול את כספה, ולהתעשר על חשבונה שלא כדין ובחוסר תום לב.

 

3. התובעת הדגישה כי הוסכם בינה לבין הנתבע שעל אף רישום הבעלות על שמו של הנתבע, התובעת היא הבעלים הבלעדי של הקרקע. חרף זאת, הנתבע מתנער היום מההסכמה כאמור לעיל, ומשכך הגישה התובעת תביעתה דנא.

 

ב.רקע עובדתי:  

 

4. התובעת, ילידת 1969, גרושה, אם לשבעה ילדים, רופאת שיניים במקצועה ועולה חדשה מצרפת.

 

5. הנתבע, יליד 1963, נשוי אך פרוד מאשתו, אב לשלושה ילדים, והוא מתגורר בעיר חדרה.

 

6. במהלך נובמבר 2012 הכירה התובעת את הנתבע אשר עסק במהלך תקופה זו בשיפוץ דירות בסמוך לדירת מגוריה בעיר רעננה, ולאחר שנודע לה כי הנתבע עוסק, בין היתר, בגידול סוסים מיניאטוריים, ביקשה לפגוש אותו, בשל חיבת בתה הקטנה לסוסים מזן זה – (להלן – "הפגישה").

 

7. לאחר הפגישה, החל הנתבע מחזר אחרי התובעת שסיימה לאחרונה הליכי גירושין עם בעלה לשעבר. בסופו של דבר, התחיל להירקם קשר זוגי בין השניים, ועם חלוף הזמן החל הקשר ביניהם להיות אינטנסיבי ובשלב מסוים, הפך לזוגיות רומנטית כאשר במהלכה, כך לטענת התובעת, בשל "הסתנוורותה" מאישיותו המשכנעת והכובשת של הנתבע היא אף העבירה לו כספים רבים לצורך תפעול העסק ולצרכיו האישיים, ובשל כך היא גם רכשה את הקרקע נשוא התביעה דנן, אפשרה לו הקמת עסקו הפרטי - חוות סוסים טיפולית שנוהלה ע"י הנתבע בלבד.

 

8. ביום 5.3.13, חתמה התובעת יחד עם הנתבע, על הסכם רכישה, במסגרתו הם רכשו קרקע, בשטח של 9,884 מ"ר - (12/24 חלקים בחלקה, ששטחה הכולל הוא: 19,768 מ"ר). התובעת העבירה למוכרת המחאה בנקאית בסך 550,000 ₪ בהתאם לתמורה המוסכמת לרכישת הקרקע, ולאחר השלמת עסקת המכר נרשמו זכויות הבעלות בקרקע על שם התובעת ועל שם הנתבע - (כל אחד מחצית מהזכויות שנרכשו).

 

9.ביום 11.5.14, חתמו התובעת והנתבע על הסכם ביניהם שצורף - (נספח יא לכתב התביעה). כעולה מהסכם זה, הנתבע אישר כי הקרקע נשוא התביעה נרכשה על ידי התובעת ששילמה סך של 550,000 ₪, תמורתה וכן שולמו על ידה ההוצאות ומס רכישה וגם ממנה את הוצאות תפעול העסק. עוד הוסכם כי במידה ותבוא הצעה למכירת החלקה, הנתבע לא יתנגד לביצוע העסקה, וכי התמורה תחולק כדלקמן: התובעת תקבל סך של 1,085,000 ₪ - [(שווי השקעתה) + חצי מהרווח והנתבע יקבל המחצית השנייה].

 

ג.טענות הצדדים: 

 

טענות התובעת:  

 

10.כעולה מחומר הראיות, הוכח, לטענת התובעת, כי מטרתו של הנתבע ביחסיו עם התובעת הייתה לגזול את כספה ולהתעשר על חשבונה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענת התובעת, הנתבע ניצל את תמימותה על ידי שימוש בדברי שקר ומרמה, שכנע אותה לרשום אותו כבעל מחצית מהזכויות של קרקע אשר נרכשה על ידה ובמיטב כספה.

 

11.משראתה התובעת כי הנתבע על סף קריסה כלכלית ביקשה ממנו לחתום על הסכם (נספח ת/13 לתצהיר התובעת), לפיו הוא מתבקש להעביר לה את זכויותיו בקרקע על פי ההסכמות שהיו ביניהם טרם רכישת הקרקע וכן לשלם לה את הכספים שהלוותה לו למימון הוצאותיו האישיות, ההוצאות לתפעול העסק וכסף לרכישת הקרקע. הנתבע סירב ובסופו של יום נחתם ביום 11.5.14 הסכם אחר (נספח ת/14) לפיו הסכים הנתבע שלא להתנגד למכירת הקרקע באופן שהתובעת תקבל סך של 1,085,000 ₪ (שווי השקעתה) + חצי מרווחי המכירה.

 

12.לטענת התובעת, גרסתה בפני בימ"ש הינה הגיונית יותר, איתנה, ונתמכת במסמכים בכתב שנעשו "בזמן אמת". מנגד, גרסתו של הנתבע נעדרת עיגון ראייתי, מלאת סתירות פנימיות, אינה הגיונית וסותרת מסמכים בכתב.

 

13.ב"כ התובעת הפנה לחקירתה הנגדית של התובעת, שהעידה באופן קוהרנטי ובהיר על טיב יחסיה עם הנתבע תוך שהיא מציינת כי התמסרה לנתבע באופן מוחלט ששלט בה תודעתית וכספית, ללא עוררין.

 

14.התובעת אישרה בעדותה בבימ"ש כי הנתבע אמר לה כי הוא מעוניין להגשים חלומו לקנות או לשכור אדמה ולהקים חוות סוסים טיפולית, אך לצערו אף אחד לא מוכן להשכיר לו שטח. משכך, בשל תחושת המחויבות של התובעת לנתבע הסכימה לקנות אדמה ולהשכיר לו אותה בתמורה לתשלום דמי שכירות - (עמ' 17 לפרו', ש' 15-17).

 

15.לטענת התובעת אין מדובר בשותפות בין הצדדים אלא מדובר בעסק שהקים הנתבע באופן עצמאי כשכל ההוצאות יחולו על הנתבע בלבד.

 

16.בתמימותה של התובעת ותוך אימונה עיוורת בנתבע ועל מנת להגשים את חלומו היא פנתה לבנק לקבלת הלוואה בסך 550,000 ₪ לצורך רכישת הקרקע.

 

17.התובעת נזקקה לייצוג משפטי לצורך עריכת חוזה הרכישה ולכן הנתבע הפנה אותה לאחותו – עו"ד אתי מימון חן (להלן: "עו"ד אתי") העוסקת בתחום המקרקעין.

 

עם קבלת הייצוג החלה עו"ד אתי להחליף טיוטות לחוזה הרכישה עם ב"כ של מוכרת הקרקע – עו"ד אמיר ארבל שהעביר לה טיוטת הסכם לחתימה. עו"ד אתי מסרה את הטיוטה עם הערותיה לתובעת ולנתבע.

 

18.לטענת התובעת, עיון בטיוטות חוזה המכר (נספחים ת/5 ו- ת/6), מעלה כי המתווה המקורי של העסקה היה כך: התובעת היא הרוכשת הבלעדית של הקרקע והיא תהיה בעליה היחידים.

 

19.עוד מסרה התובעת, כי רגע לפני החתימה על ההסכם, פנה הנתבע לתובעת וציין בפניה כי מבדיקה שערך עם גורמי התכנון ועל פי ייעוץ שקיבל יש לרשום את הקרקע גם על שמו זאת לצורך קבלת היתרים וקבלת רישיון עסק - (של חוות הסוסים).

 

20.לאחר השלמת עסקת המכר ורישום זכויות הבעלות על שם התובעת ועל שם הנתבע, החל הנתבע בהקמת העסק, כאשר התובעת משמשת המקור האולטימטיבי להזרמת כספים. בנוסף ביקש הנתבע שהתובעת תלווה לו כספים נוספים לצורך חיי היום יום, כך שהתובעת מימנה הן את הוצאות העסק והן את הוצאות המחיה של הנתבע.

 

21.לטענת התובעת, בניגוד למה שהוסכם בין הצדדים, הנתבע לא שילם לתובעת דמי שכירות בסך של 3500 ₪ לחודש ושהיו אמורים לשמש להחזר ההלוואה שלקחה התובעת מהבנק לצורך רכישת הקרקע, עקב כך, התובעת לא הצליחה לעמוד בתשלומי החזר ההלוואה וכתוצאה מכך חילט הבנק את כספי הפיקדון שלה – את חסכונותיה, שבאמצעותן הלוואת רכישת הקרקע סולקה.

 

22.ב"כ התובעת ביקש לקבל את גרסת התובעת לעניין התשלומים ששילמה עבור הנתבע כפי שפורטו בנספחים שצירפה לתצהירה.

 

23.התובעת ציינה כי ביום 11.5.14 חתמו הצדדים על הסכם (נספח ת/11) המאשר כי הקרקע נשוא התביעה נרכשה על ידי התובעת בלבד וכן כי שולמו על ידה מס רכישה והוצאות רבות לתפעול העסק וכי במידה וימכרו את הקרקע, הנתבע לא יתנגד לביצוע העסקה, כאשר התמורה תחולק כדלקמן: לתובעת: "סך של 1,085,000 ₪ (שווי ההשקעה) +חצי מהרווח, ולנתבע: חצי מהרווח". התובעת הבהירה כי במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, הוכח כי הנתבע אכן חתם על ההסכם בנפש חפצה ומתוך רצון חופשי. לטענתה, ההסכם נחתם כדין ויש לפעול על פי הוראותיו.

 

24.לחילופין טענה התובעת כי הנתבע שימש כנאמן על זכויותיה של התובעת בקרקע. הפנתה לסעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 וטענה כי הנאמנות אינה סותרת את הרישום ואינה מתנגשת עמו אלא מבקשת ליתן לרישום משמעות נוספת שאינה משתקפת על פי הנסח. התובעת הפנתה לפסיקה וטענה כי אין צורך כי הסכם הנאמנות יהיה בכתב דווקא וניתן אף לעשותו בעל פה, זאת כפי שבוצע בענייננו.

 

25.עוד טענה התובעת כי חומר הראיות שהוצג בפני בית משפט לא מתיר כל צל של ספק שהנתבע אכן שימש כנאמן על זכויותיה של התובעת בקרקע ומשכך בהתאם להסכמות שנערכו בין הצדדים, אשר הוכחו, זכויות הבעלות בקרקע שייכות לתובעת במלואן.

 

26.התובעת הדגישה כי אין חולק שהיא שילמה ממיטב כספה את מחיר הזכויות שנרכשו על ידה, את מס הרכישה והוצאות שכ"ט עו"ד. התובעת נטלה מהבנק הלוואה בנקאית שסולקה משבירת תכניות החיסכון שלה. לכן לטענת התובעת אין לנתבע כל זיקת בעלות בקרקע נשוא התביעה, מלבד העובדה שניסה להקים שם עסק.

 

בעניין חזקת הנאמנות הפנתה התובעת לע"מ 2101/13 פלוני נגד פלוני וכן לע"א 9555/10 עמי הופמן נגד איל פה - (ראו סיכומיה).

 

27.לטענת התובעת היא הוכיחה כי נתקיימו יחסי נאמנות בינה לבין הנתבע בכל הנוגע לזכויות הקנייניות בקרקע נשוא המחלוקת וזאת בעיקר מהטעמים הבאים: התובעת מימנה את רכישת הקרקע באופן בלעדי ואת ההוצאות הנלוות לה; הנתבע הסכים בכתב להעביר לתובעת סך של 1,085,000 ₪ - (שווי השקעת התובעת ברכישת הקרקע) והוא מעולם לא התנגד לביטול ההסכם מיום 11.5.14; בטיוטת הסכם המכר שהועברה בין הצדדים מצוינת התובעת כבעלים היחיד של הקרקע. לכן יש להצהיר כי התובעת היא הבעלים היחיד על הקרקע.

 

28.עוד טענה התובעת כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה לפיו לא שימש כנאמן על הקרקע. לטענת התובעת כעולה מחומר הראיות, הנתבע שימש כנאמן על זכויותיה בקרקע. ראיה חותכת לקיומה של נאמנות היא למעשה הסכמתו של הנתבע לכך שהתובעת תקבל סך של 1,085,000 ₪ שמגלם בתוכו שווי מחיר הקניה של הקרקע ששולם על ידה ואת הרווח שמעל סכום זה יחולק שווה בשווה בינה לבין הנתבע.

 

29.לחילופין טענה התובעת כי היה ויקבע בית המשפט כי יש להשאיר את הבעלות על שמו של הנתבע, יש להורות על פירוק שיתוף זכויות הצדדים בדרך של מכירת הקרקע בהתאם להסכמות הצדדים מיום 11.5.14.

 

30.לטענת התובעת לשון ההסכם ברורה וחד משמעית והיא מטילה על הנתבע לקיים התחייבותו על-פי ההסכם לפיו התובעת תקבל סך של 1,085,000 ₪, סכום הכולל עלות רכישת הקרקע, הוצאות הקמת העסק ומימון הוצאות אישיות.

 

31.לעניין המגבלה על מחיר מכירת הקרקע אשר הוכנסה לדרישתו של הנתבע, טענה התובעת כי הוכח בחוות דעת שמאית שהייתה מקובלת על הנתבע כי שווי זכויות הקרקע הינם בסך של 988,000 ₪ ולכן מחיר המינימום למכירה (2.2 מיליון ש"ח) אינו ראלי ואינו עומד במבחן המציאות.

 

לטענת התובעת יש להתעלם מהגבלה זו ולהורות על מכירתה באופן המבוקש על ידי התובעת במסגרת התובענה דנא, דהיינו ע"י כונס נכסים מטעמה של התובעת ומכירתה בשוק החופשי על פי שמאות מעודכנת כאשר הנתבע יהיה רשאי להגיב או להתנגד לאישור המכר.

 

32.לטענת התובעת, היא לעולם לא הייתה שותפה לעסק שהקים הנתבע והדגישה כי רכשה הקרקע לצורך הגשמת חלומו של הנתבע וכי מעולם לא הייתה מעורבת בניהול העסק וכי הנתבע בלבד פתח במע"מ תיק עוסק מורשה והא - ראיה שהחזרי תשלומי המע"מ הועברו לחשבונו בלבד. גם פלייר פרסום של החווה מצוין בו אך ורק שמו של הנתבע ומספר הנייד שלו.

 

זאת ועוד גם הנתבע בחקירתו הנגדית אישר כי הבטיח להחזיר לתובעת את כל הכסף שהשקיעה ולטעמה יש בעובדה זו, לא רק כדי לסתור את טענת הנתבע שהעסק היה משותף, אלא יש בה; גם אם לא נחמיר עם הנתבע, כדי להוכיח כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו כי הצדדים ניהלו "עסק משותף".

 

33.אשר על כן ביקשה התובעת לקבל את תביעתה, בהתאם לסעדים המבוקשים בפרק ה' לתביעתה תוך חיוב הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

טענות הנתבע: 

 

34.לטענת הנתבע, שינוי הרישום בטאבו פוגע פגיעה חמורה במשקלו של הרישום ומנוגד לחוק המקרקעין. הנתבע הדגיש כי רישום זכות הבעלות של הנתבע במחצית הקרקע היה מרצונה החופשי של התובעת ובידיעתה, כשלדעתו ברי שאין שום ספק שהרישום נעשה בהסכמתה המלאה וביוזמתה של התובעת מסיבותיה שלה.

 

35.עוד טען הנתבע, כי ככל שהתובעת טוענת להתחשבנות כספית בינה לבינו תתכבד ותגיש תביעה כספית.

 

36.הנתבע ציין כי התובעת הודתה פעמים רבות כי רישום מחצית הזכויות על שמו נעשה בידיעתה, בהסכמתה המלאה ואף תוך תכנון מושכל.

 

37.לטענת הנתבע, אף אם תתקבל טענת התובעת כי רישום הבעלות בטאבו על מחצית הזכויות בקרקע על שם הנתבע נעשה מאהבתה לנתבע, גם אז יש לדחות את תביעתה, שכן "האם יש ביטוח או אחריות לאהבה בין בני אדם" והאם בעלותו של הנתבע בקרקע יכולה להיות תלויה בתנאי כלשהו הקשור ברצונותיה ובתחושותיה של התובעת? עוד טען הנתבע כי גרסת התובעת לפיה הנתבע הונה אותה והתעשר על חשבונה בכך שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה והרעיף עליה דברי חיבה, הינה גרסה הזויה, שהרי מדובר באישה משכילה, רופאת שיניים במקצועה, בת 47, אם לשבעה ילדים, שכן לאחר שמיעת הראיות עולה בבירור כי התובעת אינה כפי שהציגה עצמה אישה תמימה ושברירית כלל וכלל, אלא אשת עסקים ממולחת אשר רכשה קרקע במחיר זול ביותר. השתמשה וניצלה את הנתבע שעבד קשה, יום ולילה להשביח את הקרקע וכעת רוצה להיפטר ממנו לאחר שנתן את נשמתו בעסקת המכר ומבקשת למכור את הקרקע במחיר גבוה בהרבה וברווח גדול מהמחיר ששלמה על הקרקע.

 

38.הנתבע הדגיש כי התובעת הגישה תביעתה בעילה של סעד הצהרתי בלבד ועל סעד שכזה היא שילמה אגרה, ובסיכומיה מבקשת סעד חלופי של פירוק שיתוף, לכך מתנגד הנתבע וטוען כי התובענה לפירוק שיתוף צריכה הייתה להיעשות בהליך נפרד ובתשלום אגרה שונה.

 

39.הנתבע לאורך כל תצהירו וכן בעדותו בבית משפט מספר על הקשר הזוגי החזק שנרקם בינו לבין התובעת גם לאחר הגשת התובענה דנן, וכאן הפנה לעובדה שלפני שלושה חודשים לערך, התובעת טיפלה בשיניו של הנתבע בשים לב שהיא רופאת שיניים (עמ' 35 לפרוט', ש' 16). עוד ציין בסיכומיו כי הוא אכן התאהב בתובעת והוא מאוהב בה עד היום, וכי מעולם לא ביקש ולא לחץ על התובעת לעשות כן ולקנות לו אדמה כדי להקים עסק החווה, שהרי הייתה זו יוזמת התובעת כפי שהיא בעצמה העידה.

 

40.לטענת הנתבע, כעולה מהעובדות הנטענות ע"י התובעת ולגרסתה, יכולות להיות שתי סיטואציות משפטיות אפשריות: האחת, שהתובעת הקימה עסק משותף עם הנתבע ומימנה את רכישת הקרקע, במצב כזה על התובעת להגיש תביעה כספית ו/או תביעה לפירוק שותפות ולא תביעה לסעד הצהרתי לביטול זכות בעלות של הנתבע בטאבו. השנייה, שהתובעת נתנה לנתבע מאהבתה אליו מתנה – זכות בעלות במחצית הזכויות בקרקע, במצב כזה, ובהתחשב בעבודתו ובעמלו הרב של הנתבע משך כשנתיים אין התובעת יכולה או רשאית לבטל את המתנה שנתנה. הנתבע הפנה לסעיף 5(ב) לחוק המתנה התשכ"ח-1968 וטען כי הוא שינה את מצבו בהסתמך על התחייבות התובעת.

 

41.הנתבע הדגיש כי ראה בתובעת כבת זוג ואת רכישת הקרקע והקמת העסק כעניין משותף שלהם בידיעת התובעת וכי מטרת השותפות הייתה לצורך הקמת חווה לגידול סוסים מיניאטוריים, שהייתה אמורה לשמש כמקור הכנסה.

 

42.לטענת הנתבע הוא השקיע מאמצים רבים ועבודה קשה משך כשנתיים לצורך הקמת החווה, השבחת הקרקע וסילוק הפולשים שהיו בשטח, בעוד שהתובעת המשיכה לנהל עסקיה ועבודתה מתוך ראיה של שותפות אמתית, כאשר היא נתנה את ההון לרכישת הקרקע והנתבע את עמל כפיו ופועלו הרב להקמת העסק.

 

43.הנתבע הפנה להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 11.5.14 וציין כי בהסכם זה מסכימים הצדדים כי אם הקרקע תימכר התובעת תקבל 1,085,000 ₪ וכן חצי מהרווח. הנתבע שואל: אם לפי ההסכם הנ"ל שנוסח ונכתב בכתב ידה של התובעת, מדוע מגיע לתובעת מחצית מהרווח אם היא לא שותפה בעסק שהוקם על הקרקע?!

 

44.אשר על כן, ביקש הנתבע לדחות את התביעה ולהשית על התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

ד. דיון והכרעה: 

 

45.מצאתי כי מן הראוי להביא את העדויות הרלוונטיות והמהותיות שבמחלוקת שבפני במסגרת פרק זה ובדרך זו לסקור את הראיות ולקבוע את העובדות.

46.התובעת, נתנה תצהיר ביום 4.12.15 והעידה בבימ"ש.

 

בנספח 16 שצורף לתצהיר התובעת – תכתובת SMS עם הנתבע מיום 24.8, נרשם כי:

 

"נכון את דואגת ודואגת לי יותר מאמא שלי. להקשים (כך במקור - הכוונה להגשים) חלום נכון..."

 

בנספח 17 שצורף לתצהיר התובעת - פלייר פרסום של החווה, העסק רשום על שם הנתבע בלבד.

 

47.בעדותה בפני מסרה התובעת כי כשהפסיק הנתבע:

 

"... לעבוד עם אח שלו, אמר שהוא מחפש לקנות אדמה. פעם אחת אמרתי לו למה הוא לא מדבר איתי אולי אוכל לעזור לו, אמר שזה החלום שלו. אמרתי לו אם באמת הוא יודע לעבוד הוא יכול להקים עסק ואני אקנה אדמה. אמר: "כן, שזה החלום שלי ושיש לו צמרמורת בכל הגוף" ואז התחיל לדבר איתי איך לעשות" - (עמ' 17 לפרוט', ש' 13-10).

 

בהמשך מסרה שהם לא דיברו:

 

" ....... על שותפות בכלל, דיברנו שאקנה אדמה ושהוא יעשה הכל .. פניתי לבנק .. הכסף היה סגור בתוכנית חיסכון ואי אפשר להוציא את הכסף, אז אמרתי ל-י' שאיני יכולה להשתמש בכסף וכי אקח הלוואה וכי הוא ישלם לי שכירות, אמר שזה בטח 4000 ₪ משהו כזה החזר של הלוואה, אמר שהוא ישלם. הוא אמר לי שסידר את העניינים כך שהמחיר ירד מסך של 750,000 ₪ ל- 550,000 ₪" - (עמ' 17 לפרוט', ש' 25-32).

 

48.התובעת חזרה והדגישה במספר מקומות כי הנתבע התחייב לשלם לה דמי שכירות עבור השימוש בקרקע - (ראו עמ' 17 לפרוט', ש' 15, ועמ' 17 לפרוט', ש' 17).

 

49.התובעת מסרה כי הנתבע שכנע אותה לרשום גם אותו כבעלים על הקרקע כי "יש פולשים ויש מלחמות ואני לא יודעת כלום, אני רופאת שיניים ועולה חדשה, יכול להיות שהוא עושה דברים בכוח וכך צריך, והוא רוצה להגן עליי אני אקבל קנסות ודרישות תשלום" - (עמ' 18 לפרוט', ש' 22-20).

 

בהמשך מסרה התובעת כי רשמה גם את הנתבע כבעלים בקרקע בשביל שישיג אישורים דרושים לעסק – (עמ' 20 לפרוט', ש' 11).

50.מר שלומי ימין - רואה חשבון, שהעיד מטעם הנתבע, מסר כי הנתבע פנה אליו "לפתוח עוסק מורשה לניהול חווה" – (עמ' 22 לפרוט', ש' 27), וכי הוא הכיר את התובעת "יותר מאוחר, כחודש חודשיים..." (ש' 29) והיא שילמה לו שכ"ט וכן הוצאות העסק. בהמשך מסר כי "היו הוצאות ולא היו הכנסות. החזרי המע"מ הוחזרו לחשבון של י' – (הנתבע – כ. ס.) ..." – (עמ' 23 לפרוט', ש' 11).

 

51.עו"ד אתי חן מימון – אחותו של הנתבע, אשר ייצגה בעסקת הרכישה של הקרקע, העידה בפניי מטעם הנתבע. העדה מסרה כי לא שכנעה אף אחד על שם מי לרשום את הקרקע – (עמ' 27 לפרוט', ש' 28). עוד מסרה העדה, כי זו הייתה דרישת ובקשת התובעת לרשום גם את הנתבע. גם עדה זו אישרה כי התובעת היא זו ששלמה את מלוא התמורה עבור רכישת הקרקע – (עמ' 30 לפרוט').

 

52.הנתבע מסר תצהיר עליו חתם ביום 25.1.16 וגם העיד בפני.

 

בעדותו בפני מסר כי: "כל עוד אני חי מה שהגברת הזו שילמה אמרתי אני אדאג להחזיר, אבל לא בסכום אסטרונומי" – (עמ' 33 לפרו', ש' 25-26).

 

53.הנתבע לא התכחש לעובדה שהתובעת היא זו ששילמה מלוא התמורה עבור רכישת הקרקע, לרבות תשלום מס רכישה. כמו כן, הוא אישר כי התובעת שילמה לרואה החשבון – (עמ' 34 לפרוט', ש' 11-12).

 

54.כאמור, מונה מומחה שמאי מטעם בימ"ש – מר מוטי זייד שהעריך את שווי הקרקע ליום 30.4.15 בסך של 988,000 ₪.

 

חזקת הנאמנות:

 

55.בענייננו, סומכת התובעת את ידה על "חזקת הנאמנות" וטוענת כי הנתבע שימש כנאמן על זכויותיה בקרקע הרשומות על שמו ולכן זכויות הבעלות בקרקע שייכות לה במלואן.

 

56.על מנת לבסס חזקה בדבר קיומם של יחסי נאמנות, נדרש בעל הדין שהנכס לא נרשם על שמו, להקדים ולהוכיח שהוא מימן את רכישתו.

 

57."חזקת הנאמנות" שעליה סומכת התובעת את ידה קובעת כי מקום בו הבעלות בנכס נרשמת על שם פלוני למרות שהכסף לרכישתו בא מידי אלמוני, אזי בהיעדר אינדיקציה לכך שהכסף לרכישת הנכס ניתן במתנה, קמה חזקה לטובת האחרון, לפיה הנכס מוחזק עבורו בנאמנות - ראו: ע"א 144/70 פרדס בחסכון בע"מ נ' לופו, פ"ד כ"ד(2) 372, 376 (1970); ע"א 34/88 רייס נ' אברמן, פ"ד מד(1) 278, 287-285 (1990) (להלן: "עניין רייס")).

 

בע"מ 2101/13 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 21.05.13) חזרה השופטת דפנה ברק ארז על ההלכה בדבר "חזקת הנאמנות" בהא לישנא:

 

"חזקת הנאמנות" שעליה סומכים המבקשים את ידם שואבת את השראתה מדיני היושר האנגליים. היא קובעת כי מקום בו הבעלות בנכס נרשמת על שם פלוני למרות שהכסף לרכישתו בא מיד אלמוני, אזי בהיעדר אינדיקציה לכך שהכסף לרכישת הנכס ניתן במתנה, קמה חזקה לטובת האחרון, לפיה הנכס מוחזק עבורו בנאמנות ...די לומר כי על מנת לבסס חזקה בדבר קיומם של יחסי נאמנות (ובהתאמה להעביר את נטל ההוכחה ליריבו), נדרש בעל הדין שהנכס לא נרשם על שמו, למצער, להקדים ולהוכיח שהוא מימן את רכישתו".

 

בענייננו אין מחלוקת שהתובעת מימנה את רכישת כל הזכויות בקרקע.

 

58.חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), קובע בסעיף 1 כי: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

 

סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע לאמור כי: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".

 

אך הפסיקה הכירה זה מכבר בנאמנות מכוח פסק דין, ובנאמנות הנובעת מהתנהגות הצדדים ופעולותיהם – ראו ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, מח(1) 801 (1994) ׁ)להלן: "וואלס").

 

בעניין וואלס, הכיר בית המשפט בנאמנות משתמעת מקום בו נושא הנאמנות היה מקרקעין מבלי שזה יעוגן בהסכם בכתב.

 

עוד ראו בהקשר זה ע"א 4351/01 עו"ד איתן ארז מפרקן של חברת ח.א. מזון בע"מ נגד מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, פ"ד ס(1) 467, שם נאמר:

 

"ראוי לציין עוד שהמשפט הישראלי אמנם הכיר באפשרות ליצירת "נאמנות משתמעת" גם לאחר חקיקת חוק הנאמנות ... אולם אף נאמנות זו היא נאמנות שנוצרת מכוח יחסים חוזיים ..." (שם, בעמ' 475).

 

59.ניתן להוכיח קיומה של נאמנות במקום שאחד הצדדים שילם עבור הנכס מכספו, ואחר נרשם כבעליו וכך קבעה הפסיקה:

 

"לפי דיני היושר האנגליים, מקום בו מועברת הבעלות בנכס לפלוני, בעוד הכסף לרכישת הנכס בא מידי אלמוני, קמה חזקה לטובת האחרון, לפיה מוחזק הנכס בנאמנות עבורו בידיו של הראשון ...

 

החזקה האמורה מקורה ברצון להתחקות אחר אומד דעתו של נותן הכספים ולפיכך היא יוצרת הנחה לכאורה בלבד, הניתנת לסתירה בראיות... המגמה להתחקות אחר כוונתו של נותן הכספים הביאה גם לגיבושה של חזקה הפוכה בדבר מתנה, כאשר בין נותן הכספים ובין הבעלים הרשום קיימים יחסי קירבה מיוחדים ..." – ראו ע"א 34/88 ג'וזפינה רוטנברג רייס נ' עיזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1) 278, 285 (1990) (להלן: "רוטנברג").

 

בפסק דין רוטנברג, נקבע כי העברת זכויות במקרקעין ללא תמורה בין בני משפחה, היא עובדה שיש בה כדי לסתור את חזקת הנאמנות; בעיקר משום שהעברה ללא תמורה מצומצמת רק לקשרים אשר טבעי בהם להעביר זכויות במתנה, כגון במערכת יחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר, ולא בעצם יחסי המשפחה כשלעצמם.

 

בע"א 9555/10 הופמן נ' יפה (ניתן ביום 15.7.13), התייחס כב' השופט עמית, ל"חזקת הנאמנות", בקובעו ש"...מקום בו כסף לרכישת נכס ניתן על ידי ראובן אך הבעלות נרשמה על שמו של שמעון, אזי – בהיעדר אינדיקציה לכך שהכסף ניתן בהלוואה או במתנה נוכח יחסי קרבה מיוחדים בין הצדדים – קמה חזקה לטובת ראובן כי הוא הבעלים של הנכס ואילו שמעון הינו נאמן בלבד..." (פסקה 28).

 

ברע"א 5237/12 סולימאן נ' גולן (ניתן ביום 28.8.12), צוין כי מקום שעסקינן בטענת הגנה של מתנה ולא הלוואה, כאשר לא מדובר ביחסי קרבה מיוחדים, הנטל על הנתבע להוכיח זאת.

 

המחבר שלמה כרם , בספרו - "חוק הנאמנות, התשל"ט–1979", מהדורה רביעית", כותב – "נראה שניתן לומר, שכאשר אדם מעביר נכס לזולתו ללא תמורה וכאשר ההעברה אינה מיועדת לשמש מתנה, חזקה שהצדדים הסכימו ביניהם כי הנעבר יחזיק בנכס כנאמן עבור המעביר או עבור מי שהמעביר קבע כנהנה". (שם בעמ' 179).

 

60.אכן, בענייננו נקבע כממצא עובדתי שהמימון לרכישת הקרקע הגיע מן התובעת ועל כך אין חולק כלל ועיקר, כך שמדובר בעובדה מוסכמת על הנתבע והעדים משני הצדדים – כך שיש טעם של ממש בטענתה של התובעת לקיומה של חזקת הנאמנות.

 

61.אקדים ואומר כי שוכנעתי כי במקרה דנן התקיימו יחסי נאמנות בין התובעת לבין הנתבע – בין מכוח הסכמה שבעל פה ובין נאמנות משתמעת; ואין זה משנה לצורך הדיון, באשר על זו וגם על זו חלים דיני החוזים והנאמנות, ועל פי אמות המבחן של דינים אלה יש להשקיף על היחסים שבין השניים בהקשר לקרקע.

 

62.כעולה מהראיות שהוצגו בפניי, התובעת מימנה את רכישת הקרקע באופן בלעדי ואף שלמה את ההוצאות הנלוות לרכישה; הנתבע הסכים בכתב בהסכם מיום 11.5.14 לשלם לתובעת סך של 1,085,000 ₪ תמורת הקרקע כשתימכר; מה גם, בטיוטת הסכם המכר שהועברה בין הצדדים צוינה התובעת כבעלים היחיד של הקרקע ובסופו של דבר נרשם גם הנתבע . לכן ברי כי הנתבע שימש במצב דברים שכזה כנאמן לזכויות התובעת ומכאן שיש להצהיר כי התובעת היא הבעלים היחיד על הקרקע.

 

63.התמונה המצטיירת ממכלול העדויות, גם זו של התובעת, היא שבין התובעת לבין הנתבע התקיימו יחסי אהבה הדוקים עד מאד – כשל בעל ואשה. התובעת הייתה אהובה על הנתבע אלא שבשלב מסוים חלו "קלקולים" ביחסים שביניהם – על כך אין עוררין. 

 

כעולה מעדותה של התובעת בבימ"ש, הנתבע ציין בפניה כי הוא מעוניין להגשים חלומו לקנות אדמה ולהקים חוות סוסים טיפולית, אך לצערו אף אחד לא מוכן להשכיר לו שטח ואין לו מקורות מימון לרכישת קרקע. משכך, בשל תחושת המחויבות של התובעת לנתבע הסכימה לקנות אדמה ולהשכיר לו אותה עבור תשלום דמי שכירות - (ראו עמ' 17 לפרו', ש' 15-17).

 

64.לכן הגעתי לכלל מסקנה בדבר קיומה של נאמנות, בעיקר נוכח התנהלות הצדדים בכל הקשור עם הקרקע, והתרשמותי מן העדים.

 

65.אדגיש שעדות הנתבע לא מהימנת בעיניי, בלשון המעטה. אציין כי מהעדויות שהובאו בפניי לא הוכיח הנתבע ולו טענה אחת מטענותיו, קרי, לא הוכיח שהתובעת הייתה שותפה יחד אתו בעסק ואף עדות רואה החשבון סתרה טענתו זו, זאת מעבר לכך שהחזרי מע"מ נותבו לחשבונו בלבד; מה גם, שהוא לא הוכיח שהיא רשמה על שמו מחצית הקרקע כמתנה.

 

66.על יסוד ראיות התובעת שהובאו בפני, ראיות מהימנות בעיניי ושנתמכות באסמכתא ראייתית, אני קובע כי התובעת היא הבעלים הבלעדי של הקרקע שנרכשה על ידה במיטב כספה, כך שהזכויות הרשומות על שם הנתבע בקרקע יש לרשום על שם התובעת.

 

ה. סוף דבר:

 

67.אני נותן בזה פסק דין הצהרתי הקובע כי הזכויות הרשומות על שם הנתבע בחלקה - (1/4 החלק בחלקה), הידוע כגוש 10046, חלקה 7, בשטח כולל של 19,768 מ"ר, קרי, הזכויות הרשומות על שם הנתבע בשטח של 4,942 מ"ר, בפנקס הזכויות של לשכת רישום מקרקעין חיפה, הן שייכות לתובעת במלואן ובבעלותה בלבד; ולכן יש לרשום אותן על שמה.

 

68.הואיל וקבלתי את התביעה אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, סכום כולל מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשים כחוק מהיום.

 

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

ניתן היום, כ' ניסן תשע"ז, 16 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

 

 

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ