ג. נ' יעקב גלבוע בניה ויזמות בע"מ

1.לפניי תביעה כספית על סך 5,819 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בשל התנהלות הנתבעת. 

2.במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הינו נכה בשיעור של 100%, מחזיק בתו חניה מיוחד מאת משרד התחבורה. הנתבעת מבצעת עבודות בניה ושיפוץ בבניין מגורים הנמצא ברחוב *** הסמוך לבניין שבו מתגורר התובע ברח' ***

3.במהלך ביצוע עבודות הבנייה חיבלה הנתבעת ברכב התובע במזיד וגרמה לו נזקים במועדים שונים, ביום 18.2.16 ו-10.4.16. בגין שני האירועים הגיש התובע תלונות במשטרת ישראל. התובע תיאר את החבלות בכך כי הנתבעת נוהגת לזרוק דליים שבתוכם שאריות טיח, טיט וסיד ובכך היא גורמת לנזקים למכוניתו של התובע שחונה בדרך קבע ליד בניין מגוריו.

4.התובע טען כי תיקן את הנזקים שנגרמו לרכבו ושילם עבור התיקון סך של 861 ש"ח. בעקבות תלונה שהגיש, תאריך 10.4.16 קיבל פנייה מחוקר ממשטרת ישראל לפיה הנתבעת מבקשת כי הוא יפנה אליה על מנת שתשיב לו את עלות תיקון המכונית.

5.התובע פנה לנתבעת באמצעות הטלפונים שפורסמו על השלט שליד הבניין בו ביצעה הנתבעת עבודות הבנייה ונענה על ידי מתווך, אשר ביקש ממנו להגיע למשרדי הנתבעת ולהציג חשבונית של התיקון שביצע. התובע פנה לנתבעת והציג חשבונית ונציגי הנתבעת הודיעו לו כי יתקשרו אליו לאחר הכנת ההמחאה.

6.בתאריך 18.4.16 התקשר לתובע נציג מטעם הנתבעת בשם אבי שטטר והודיע לו כי ההמחאה מוכנה ועליו לגשת למשרדי הנתבעת. כאשר הגיע למשרדי הנתבעת, קיבל התובע הודעה כי ההמחאה טרם נחתמה. בחלוף מספר ימים, הגיע התובע שוב למשרדי הנתבעת בעקבות הזמנה טלפונית שקיבל על מנת שיקבל את ההמחאה, אך במעמד הגעתו הודיעה לו נציגת הנתבעת כי עליו לחתום על אישור קבלת ההמחאה והתחייבות שלא לתבוע את הנתבעת "בגין כל עניין שהוא".

7.בעקבות התנהלות התובעת הגיש התובע את התביעה שלפניי וביקש כי בית המשפט יפסוק לו סכום של 819 ₪ עבור הוצאות תיקון הרכב תוך שהוא מציין כי את התיקון השני הוא ביצע בעצמו על ידי גירוד ושפשוף הטיט והטיח מהרכב. התובע ביקש מביהמ"ש לחייב את הנתבעת בתשלום נוסף עבור הסבל והטרטור שגרמה לו, חסימת דרך הכניסה לבית המגורים שלו על ידי עובדים מטעם הנתבעת וחניית רכביהם בחניה המיועדת לתובע. התובע ביקשה כי בית המשפט יקבע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת נזקים לרכבו ובכך גרמה לו נזק, סבל רב ואובדן הנאה ואי נוחות ולחייבה בגין התנהלות זו בסכום של 5000 ₪.

8.הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה סילוק על הסף, בהיותה קנטרנית ומוגזמת. לטענת הנתבעת, התובע הוא אדם בריא בגופו ואם הוא השיג תו נכה, הרי כי הוא אינו זכאי לו. הנתבעת צירפה תמונות אשר לטענתה מוכיחות את טענתה לעניין מצבו הבריאותי של התובע. הנתבעת הכחישה כי ביצעה כל חבלה ברכב התובע וציינה כי הכניסה לשני הבניינים, בניין התובע והבניין שבו מבוצעות עבודות הבנייה, היא כניסה משותפת ורק מחצית משטח כביש הגישה אשר מוביל לחניות, שייך לבית המגורים בו מתגורר התובע.

9.לטענת הנתבעת, התובע הגיש תלונה במשטרה אך ורק לעניין חסימת החניות באזור. בעקבות הגשת תלונה הגיעו הצדדים להסכמות והעניין הסתיים. הנתבעת טענה כי במבנה בו מתגורר התובע, לא קיימת כלל חניית נכה מוסדרת.