אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ג. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

ג. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 21/11/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום צפת
37092-04-14
19/07/2017
בפני השופטת:
מיכל ברלינר לוי

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד ויסאם חביב
נתבעות:
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. גאוטכנולוגיה ח. נ.בע"מ

עו"ד אגברייה
פסק דין
 

 

לפני תביעת התובע נגד הנתבעות לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), כפי שיפורט להלן.

 

רקע עובדתי בתמצית

  1. בהתאם לכתב תביעה מתוקן מיום 27/5/14, התובע, היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה נהג ברכב מסחרי תוצרת מאן מ.ר. 50-317-00 (להלן: "המשאית") ועובד הנתבעת 2, חברת גיאוטכנולוגיה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). הנתבעת 1 הינה החברה המבטחת של המשאית (להלן: "הנתבעת 1").

     

  2. יוער כי בהתאם לכתב התביעה התובע יליד 1974 ואולם בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו התובע יליד 1972.

     

  3. בהתאם לסעיף 4 לכתב התביעה, ביום 23.12.10 "התובע עבד כנהג משאית שעל גביה מועמס מיכל מים אשר באמצעותו מעבירים מים למכונות הקידו"ח, ואז כשהיה התובע במפעל "בטון מרואן בע"מ", ולאחר שסיים למלא את מיכל המשאית במים ומשסיים לסגור את מכסה המיכל (לאחר שכבר מילא אותו במים) ותוך כדי ירידתו מהקצה הצדדי של ארגז המשאית נפל ארצה וזאת בשל הבוץ שהיה על המשאית".

     

  4. בעקבות התאונה, הובהל התובע באופן דחוף לבית חולים פוריה. בקבלתו לבית החולים התלונן על כאבים בגב העליון ובגב התחתון, ואובחן כסובל מרגישות חזקה באספקט C7-D1-D2 ובגב תחתון. לאחר בדיקתו שוחרר התובע עם המלצה להמשך מעקב רפואי, טיפול אנלגטי ומנוחה בת 5 ימים. התובע המשיך במעקב רפואי, ולטענתו אף שהה בתקופת אי כושר ארוכה.

     

  5. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ובעקבותיה נקבעו לתובע נכויות כדלקמן:

    • 23/12/10 – 28/2/11 – אי כושר.

    • 29/7/13 – 10% נכות צמיתה.

  6. לטענת התובע, אירוע התאונה מהווה תאונת דרכים, ומשכך על הנתבעת 1 לפצותו מכוח פוליסת ביטוח החובה של המשאית. לחלופין נטען, כי ככל שיקבע שנסיבות התאונה אינן מהוות תאונת דרכים, על הנתבעת 2, לפצות את התובע בגין נזקיו עקב התאונה על פי דיני הנזיקין, ובין היתר, לנוכח רשלנותה הנטענת, משלא הזהירה את התובע מפני הסכנות הטמונות בירידה מהקצה הצדדי של ארגז המשאית; משלא דאגה לספק לו סולם לצורך ירידתו מהקצה הצדדי של המשאית; משלא דאגה כי לא יהיה בוץ על המשאית למניעת החלקה ונפילה; משלא הדריכה את התובע באשר לאופן ביצוע עבודתו בכלל ולגביי הירידה מהמשאית בפרט; משלא התנהגה כפי שמעביד סביר ומיומן היה מתנהג בנסיבות העניין, ומשלא נקטה אמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין.

     

  7. הנתבעות הגישו כתב הגנה מטעמן במסגרתו כפרו בטענות התובע, בנסיבות התאונה ובנזקיה הנטענים. נטען כי קביעת הוועדה הרפואית לעררים שגויה ודינה להתבטל באמצעות הבאת ראיות לסתור; פגיעתו של התובע נגרמה בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים; ולחלופין, כי לא הייתה כל רשלנות או הפרת חובה שבדין מצד הנתבעות. נטען עוד כי נזקי התובע הנטענים מופרכים, מוגזמים ואינם קשורים לתאונה;

     

  8. בסעיף 9 לכתב ההגנה הנתבעות הודו כי ככל שהתובע יוכיח את גרסתו הנטענת לתאונה– אזי מדובר בתאונת דרכים.

     

    ההליך

     

  9. במסגרת דיון מיום 11/3/15 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, אשר יקבע את נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה, וכי קביעה זו תחייב את הצדדים, בין אם מדובר בתיק פלת"ד ובין אם מדובר בתיק נזיקין. בו ביום מונה פרופ' נחום רוזנברג כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעתו (להלן: "המומחה" ו- "חוות הדעת" בהתאמה).

     

  10. חוות דעת המומחה הוגשה לתיק ביום 25/10/15 וביום 24/5/16 התקיים דיון במסגרתו נחקר המומחה על חוות דעתו.

     

  11. לאחר דיון הוכחות במסגרתו העידו התובע ומר סלימאן (שומר בחברת בטון מרואן בע"מ), הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.

     

    דיון והכרעה

    נסיבות התאונה

  12. לאור טענת הנתבעות כי התאונה ארעה בנסיבות שונות מן הנטען בכתב התביעה, יש להקדים ולבחון האם התובע הרים הנטל להוכחת נסיבות התאונה.

     

  13. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע לעניין נסיבות התאונה הצהרה הזהה בעיקרה לנטען בסעיף 4 לכתב תביעתו (ס' 4 לתצהיר התובע).

  14. התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי נסיבות התאונה:

     

    "ש. ספר לנו על התאונה שהייתה לך שהגשת עליה תביעה איך קרתה?

    ת. זה היה ב 2010. הייתי עובד עם ביוטרנולוגיה (כך במקור) עבדתי איתם כעוזר קודח ונהג באותו זמן. היו ממלאים מים יש מיכל על המשאית מלמעלה. מכונת הקידו"ח לא עובדת בלי מים. הגעתי לבטון מרואן למלא מים אני הולך לשם ממלא מים. אחרי שמלאתי מים סגרתי את הצינור של השיבר הראשי. למה אם אני סוגר מהמשאית והמים ממשיכים משם זה לחץ ומתפוצץ הצינור. סגרתי את הצינור של מכבי אש ועליתי לסגור את הצינור של המשאית. יש במיכל למעלה פתח של מים אם אני לא סוגר את זה מלמעלה כל המים נופל לי בדרך. מתי שסגרתי את המיכל ועליתי למעלה בדרך ירידה ירדתי מהמיכל ואיפה הדפנות של הקיר של המשאית החלקתי מלמעלה למטה.

    ש. החלקת מהמיכל או מהמשאית?

    ת. מהמשאית. המיכל זה המשאית.

    ש. זה שלוש וחצי מטר?

    ת. אפילו יותר. אני מראה את תמונות המיכל בטלפון הנייד.

    ש. תראה לנו עוד תמונות.

    ת. אני מציג את המיכל וזה הדפנות והצינורות והיה גם בוץ. המכסה למעלה. עכשיו זה פתוח ואז הדפנות והדלתות היה סגור." (עמ' 19 – 20 לפרוטוקול)

     

  15. בהמשך בעמ' 20 לפרוטוקול נשאל התובע:

     

    ש. הפרוצדורה היא שאתה לוקח את הצינור ושם אותו במיכל?

    ת. יש פתח במיכל מאחורה ומתי שממלאים משאירים את הפתח של המיכל פתוח שתראה שהוא התמלא ואז מתחיל לרדת מים מלמעלה. כשאנו מסיימים לוקחים את הצינור בצד ועולים למעלה שלב אחרון וסוגרים את המכסה שלא ינזל מים בדרך ואסור גם. אחרי שסגרתי בדרך ירידה קרה מה שקרה."

     

  16. עדותו של התובע היתה מהימנה עלי. התובע מיוזמתו צילם תמונות של המשאית במכשיר הטלפון הנייד האישי שלו, והמחיש במעמד הדיון את נסיבות קרות התאונה, באופן שהיה בו כדי לשפוך אור על נסיבות התאונה הנטענות וההולם את ההיגיון והשכל הישר. משכך, על אף טענות הנתבעות בדבר בקיעים בגרסתו, מצאתי כי לא היה בהם כדי להפריך את גרסתו היסודית של התובע בדבר נסיבות התאונה.

     

  17. בנוסף, ובניגוד לטענת הנתבעות, בגליון חדר מיון/תעודת שחרור מיום 23/12/10, יום התאונה, אשר צורף לתצהיר התובע, צויין בעמ' 2 בפרק "התלונות והממצאים" כי התובע נפל בעבודתו ממשאית באופן המאושש את נסיבות התאונה הנטענות, בראי המשקל שיש לייחס למסמכים הרפואיים הראשוניים הסמוכים למועד התאונה. גם בסיכום האשפוז מיום 26/12/10 (נספח ג' לתצהיר התובע) צויין כתלונה עיקרית: "לאחר נפילה מגובה". בהמשך נרשם ביתר פירוט: " ... לפני יומיים נפל מעל הגג של משאית מגובה 3.5. מטר, נפל על הגב לאחר הנפילה הקיא כמה פעמים, התחיל לסבול מטשטוש בעיניים, ואז פנה למיון.."

     

  18. נסיבות התאונה תוארו באופן דומה אף בתביעת התובע למל"ל לתשלום דמי פגיעה (נספח ד' לתצהירו), כדלקמן: "נפלתי מהמשאית מארגז למעלה נגרמה חבלה בצואר ובגב פינו אותי באמצעות אמבולנס לביה"ח פוריה", וכן בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (נספח ה' לתצהירו): "החלקתי ונפלתי מהמשאית נפגעתי בראש צוואר ובגב". וכך אף נמסר למומחה וצויין בחוות הדעת, בעמ' 4: "בתאריך 23/12/10 בזמן העבודה נפל ממשאית מגובה של 3.5 מ"ר נחבל בראש, צוואר וגב עליון ואיבד את הכרתו..." לנוכח כל אלה, לא ראיתי לזקוף לחובת התובע את העובדה שבדו"ח מד"א (נ/6) נעדר דיווח בדבר הנפילה ממשאית. זאת, בין היתר, בהינתן מצבו הרפואי של התובע מיד לאחר האירוע המשתקף מן הדו"ח, עת בדו"ח צויין מפיו של התובע כי "נפל מגובה של מטר על הגב" – באופן העולה בקנה אחד עם גרסתו היסודית בדבר נפילתו מגובה בזמן העבודה, אף אם לא באופן מדויק.

     

  19. כמו כן לא מצאתי שהתצהיר שניתן על ידי התובע לבא כוחו הקודם (נ/5) מכרסם באופן מהותי בגרסתו, שכן אף המוצהר שם תומך בגרסה היסודית של התובע בדבר נסיבות התאונה, לפיה לאחר שעלה על מיכל המים נפל והחליק בעת הירידה מהמשאית.

     

  20. באשר לטענות הנתבעות הנוגעות לעברו הרפואי של התובע, אשר לכאורה לא גולה על ידו, באופן המכרסם לכאורה באמינותו – הרי שאלה זכו לטעמי למענה בעדותו:

     

    "את האמת אני לא זוכר. בן אדם עובר עליו הרבה אבל כל התאונות שהיו לי לא היו לי בעיות כמו בפעם האחרונה ולא סבלתי כמו שסבלתי בפעם האחרונה."

     

    ובהמשך:

    "כל אחד במקצוע שלו- אני משנת 89 נהג משאית אין בן אדם שעובר עליו הכל חלק. אם זה מסגר אם זה נהג בטח שיהיה לו תאונות. יש תאונות ויש תאונות. יש תאונות שזה נקראת תאונה ויש תאונה שעובר עמה זמן וזה הולך".

     

    התובע הוסיף והעיד כי מה שביקשו ממנו עשה, כי חתם על כל שנתבקש והוסיף : "אתם ביקשתם ממני שאני אחתום וחתמתי על תצהיר שאתם יכולים לבדוק בקופת חולים" (שם בעמ' 18- 19).

     

  21. לנוכח האמור לא מצאתי כי היה בהתנהלותו הנטענת של התובע כדי להשליך על מהימנותו. הדברים אמורים במיוחד לנוכח העובדה כי בחוות הדעת פורט עברו הרפואי של התובע ואף זכה להתייחסות כפי שיפורט בהמשך.

     

  22. בנוסף, בעמ' 21 לפרוטוקול נשאל התובע לגבי האירועים שלאחר התאונה והעיד כדלקמן:

     

    "ש. אחרי שנפלת מה עשית?

    ת. לא עשיתי כלום. הרגשתי כאבים ולא יודע מה קרה. היה בן אדם שם ושמע את הצעקות ובא אלי ונתן עזרה ראשונה נתן לי מים ונתן לי הכל וכל הבגדים שלי היה מים ולכלוך. קיבלתי מכה בראש ונתן לי עזרה ונתן לי מים עד שהתאוששתי קצת והרגשתי כאבים אבל לא חזקים. אבל אחר כך התחלתי להרגיש את הכאבים באמת. אחרי חצי שעה, רבע שעה שעובר אני מרגיש יותר.

    ..."

     

  23. התובע נשאל בחקירתו גם לגבי נוכחותו הנטענת של אותו אדם, הוא השומר שעבד במקום:

     

    "ש. בפעמים האלה שמלאת מים תמיד השומר הזה היה שם?

    ת. כן. יש עוד שומר והיו מתחלפים. אני הייתי בשעות הבוקר המוקדמות. לפעמים מתחלפים אחד עובד יום ואחד לילה. היה עוד אחד את השני לא מכיר". (ראו בהרחבה חקירתו בעמ' 24-26 לפרוטוקול).

     

  24. השומר, מר סלימאן, אשר ניגש לתובע ראשון לאחר התאונה, העיד לפני אף הוא, ואף שלא היה עד לאירוע התאונה עצמו, מצאתי בעדותו אישוש לגרסת התובע בדבר נסיבות התאונה, כדלקמן:

     

    "ש. ספר לנו בדיוק מה קרה בזמן שנפצע התובע. מה ראית ואיפה היית?

    ת. אני עובד אצל מרואן כשומר. אני רגיל והכרתי את ואליד כמי שבא עם משאית למלא מיכל מים של המשאית. באותו יום שבא בין חמש לשש וחצי בבוקר הוא ביקש ממני רשות לפתוח את השער. פתחתי לו את השער והוא הלך לברז כיבוי אש הרי זה משאית מאולתרת. זה לא כאילו למטה יש צינור. הוא צריך לעלות מלמעלה ולשים אותו בפתח ולמלא את המיכל. ראיתי שהוא עלה על המשאית ואני המשכתי לעמדה שלי. אחרי רבע שעה עשרים דקות שמעתי צעקות בחוץ ויצאתי ופתאום ראיתי אותו למטה ליד המשאית. העמדתי אותו וניסיתי לתת לו עזרה ראשונה ואחרי זה הוא יצא. אמרתי לו להזמין לך אמבולנס והוא אמר לא אני אנסה להסתדר" (עמ' 27 לפרוטוקול; ההדגשה שלי – מ.ב.ל.).

     

  25. מעדותו של מר סלימאן עולה כי על אף שלא ראה את עצם הנפילה, היה עד לכך שהתובע עלה על המשאית ולאחר הנפילה נמצא לידה על הקרקע, באופן העולה בקנה אחד עם גרסת התובע. מר סלימאן אף הוסיף כי בכל הפעמים בהם ראה את התובע מגיע למקום בעבר, פעולת מילוי מיכל המים היתה זהה, באופן שהתובע היה מעמיד את המשאית, ומטפס על גביה על מנת למלא את מיכל המים (ראו עדותו בעמ' 28 לפרוטוקול). אף בהודעתו של מר סולימאן (נ/ 7) מצאתי תמיכה בגרסתו היסודית של התובע לפיה תוך כדי הירידה החליק מהארגז ונפל על הקרקע.

     

  26. יוסף כי על אף הזהות הנטענת בשמות המשפחה, שוכנעתי כי מר סלימאן הינו עד זר למחלוקת הנעדר כל אינטרס בתוצאות ההליך. הראיה, כי מר סולימאן סרב לתת תצהיר מטעמו לבקשת בא כוח התובע, ונאות להתייצב לעדות רק לאחר שיזומן כדין על ידי בית המשפט (ראו החלטה מיום 5/9/16). כמו כן מר סלימאן העיד בהגינותו כי לא היה עד לאירוע התאונה עצמו, אלא היה עד להתרחשויות המתוארות, באופן התומך במהימנותו.

     

  27. לנוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת נסיבות התאונה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.

     

  28. משהנתבעות הודו בסעיף 9 לכתב ההגנה כי ככל שיוכחו נסיבות התאונה – אזי עסקינן בתאונת דרכים, אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים.

     

    הנכות הרפואית על פי המומחה

  29. בחוות דעת המומחה נקבע כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)א' לתקנות המל"ל המתאר הגבלה קלה בתנועות הצוואר.

     

  30. נקבע עוד כי לאחר התאונה סבל התובע מנכויות זמניות לפי הפירוט הבא:

     

    מתאריך 23/12/10 עד 31/1/11 – 100% נכות.

    מתאריך 1/2/11 עד 28/2/11- 50% נכות.

    מתאריך 1/3/11 עד 31/4/11 – 30% נכות.

    החל מתאריך 1/5/11 נכות צמיתה בשיעור של 10%.

  31. לטענת הנתבעות, בעקבות התאונה שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה נבדק התובע על ידי ועדות רפואיות של המל"ל: ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה 0% נכות, בעוד שועדה לעררים קבעה 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר. נטען כי יש להתערב במסקנות חוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, בדבר עצם קיומה של נכות הקשורה לתאונה, ולחלופין באשר לשיעורה, מהנימוקים הבאים: חוות דעת המומחה נסמכת על נתונים שקריים שנמסרו למומחה מפי התובע; בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע התאונה מלבד תלונה על פגיעה בגב וכאב בגב עליון ותחתון אין זכר לחבלת ראש, חבלת צוואר או איבוד הכרה, באופן שנטען כי התובע לא נפגע בצוואר; לתובע שינויים ניווניים, בלטי דיסק ורדימות בידיים מלפני התאונה; למומחה הוצג עבר רפואי עשיר ביחס לצוואר, ואף על פי כן המומחה לא היה מוכן להכיר במצב קודם שמשפיע על הנכות שקבע. נטען כי המומחה עומת בעדותו עם חוות דעת שנתן בתיק אחר ממנה עלו דברים הנוגדים את דעתו בתיק הנדון. לטענת הנתבעות, אין לאמץ את מסקנות חוות הדעת בדבר נכות בגין הצוואר או בדבר קשר סיבתי בינה ובין התאונה. לחלופין נטען, יש לייחס לפחות מחצית הנכות למצב קודם.

     

  32. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפני באתי לכלל מסקנה כי יש לאמץ את מסקנות חוות דעתו של המומחה במלואן, כפי שיפורט להלן.

     

  33. ביום 24/5/16 נחקר המומחה על חוות דעתו בפני, ומצאתי בעדותו מענה הולם לטענות הנתבעות כפי שפורטו לעיל.

     

  34. המומחה נשאל בחקירתו לעניין העדר תיעוד נטען באשר לחבלה בצוואר במסמכים הרפואיים הראשוניים, והעיד כדלקמן:

     

    "ש. האם ראית במסמכים ראשוניים זכר לחבלה בצוואר?

    ת. יש חבלת ראש וזה קשור לחבלה בצוואר.

    ש. מציג לך תעודת חדר מיון.

    ת. מה שאני ראיתי מסוכם בסעיף 3 עמוד 2 דו"ח חדר מיון מבית חולים פוריה התקבל עקב נפילה בזמן העבודה ותלונה על כאבים בצוואר ונערך סיטי.

    ש. הבדיקה הייתה תקינה בבית החולים נכון?

    ת. לא ציינתי את זה פה - אני יכול להסתכל שוב במסמך. לאחר שאני מעיין במסמך רגישות חזקה באזור ב C7". (עמ'7- 8 לפרוטוקול; ההדגשה אינה במקור)

     

  35. עיון בתעודת חדר המיון של התובע מיום התאונה מעלה כי צוין בה מפורשות כי התובע "מתלונן על כאבים גב עליון וגב תחתון. רגישות חזקה באספקט C7-D1-D2, ובגב תחתון". C7 הינה חוליה בעמוד השדרה הצווארי. משכך אני דוחה את טענת הנתבעות בעניין זה.

     

  36. בהמשך נשאל המומחה:

     

    "ש. אני מפנה אותך לדו"ח מד"א – אין שום זכר לחבלה בצוואר נכון?"

    ת. נכון. אם היו לו הפרעות בתחושה בידיים זה לא יכול להיות מעמוד שדרה גבי, אלא רק מצוואר.

    ש. זה ממצא משמעותי?

    ת. מאוד." (ההדגשה אינה במקור, עמ' 8 לפרוטוקול).

     

  37. עיון בדו"ח מד"א (נ/6) מעלה כי אכן נרשם מפי התובע כי הוא מרגיש נימולים בידיים. כמו כן, תחת הכותרת "אנמנזה" נרשם בין היתר "נפגע מחבלה קהה בעמ"ש...." ובהמשך תחת הכותרת "הערות" הוסף "....נראה בהיפרונטלציה...מסרב לוח גב וצווארון....", באופן שלא ניתן לכל הפחות, לשלול פגיעה בצוואר.

     

  38. בנוסף, עיון בסיכום האשפוז מיום 26/10/10 מעלה, כי התובע פנה למיון עקב אותן תלונות ואי הקלה בכאבים, לרבות נימול בידיים ובגפיים וכי נעשה בירור על ידי סי.טי עמוד שדרה צווארי גבי. בנוסף, מעיון בחומר שלפני עולה כי במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה קיים תיעוד בדבר הגבלה בהנעה של הצוואר ורגישות במישוש מעל מעבר צווארי גב. ראו, לשם המחשה: בבדיקת מכון דימות סי.טי מיום 23.12.10 נבדק עמוד שדרה צווארי ועמוד שדרה גבי; בהפניה כללית מיום 6/1/11 לאקטרומיוגראפיה - EMG, פרק ממצאי הבדיקה; סיכום ביקור מיום 6/1/11; תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 9/1/11, לפיה הממצאים הקליניים הם הגבלה בתנועות בצוואר; תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 26/1/11 המציינת רגישות מעל לע"ש צווארי וגב; תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 6/2/11 בה צויינו ממצאים מיום 4/2/11 בדבר רגישות מעל ע"ש צווארי; וכן סיכום ביקור מיום 3/2/11 (נספח ג' לתצהיר התובע).כמו כן בתביעה לתשלום דמי הפגיעה מיום 7/4/11 צוין כי נגרמה חבלה בצוואר ובגב; ובפרוטוקול הועדה לעררים צוין דבר הכאבים בצוואר. כמו כן, בפרוטוקול ועדת העררים צויין כי לתובע "...הגבלה קלה בתנועות העורף ללא קיפוח עצבי...." ונקבעה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)א לתקנות המל"ל לפיהן נמצאה הגבלה בתנועות העמוד הצווארי.

     

  39. באשר לטענת הנתבעות בדבר התייחסותו המשתנה של המומחה לתלונת הרדימות בידיים, הסביר המומחה:

     

    "... זה שונה אם אתה מספר שקיבלת מכה ויש רדימות בידיים או שאתה בא לקופת חולים ואומר שיש רדימות בידיים. אם זה לא בסמיכות לתאונה אין לזה משמעות" (עמ' 10 לפרוטוקול; ההדגשה אינה במקור).

     

  40. גם בשאלת משמעות עברו הרפואי הנטען של התובע לנכות שנקבעה עקב התאונה, המומחה נחקר באריכות, כדלקמן:

     

    "ש. אתה סקרת את העבר הרפואי של התובע ואנחנו מצאנו בתיקו שסבל הרבה קודם מהגבלות בתנועות הצוואר החל משנת 2002 ברצף עד סוף 2003 ואחר כך שוב בעקבות תאונה בשנת 2006...

    ת. אפילו עד 2008.

    ש. אני עשיתי הפסקה קטנה כי הייתה לו תאונה בשנת 2006 נכון?

    ת. חבלות בתאונות.

    ש. ביום 2.6.08 הוא נפגע בצוואר ובגב ובראש. מציג לך את מה שהוגש לדמי פגיעה ביטוח לאומי?

    ת. כן. הוא סבל מהצוואר.

    ......"

     

    ובהמשך עדותו:

     

    "ש. כתוב הגבלה בתנועות הצוואר וזה מופיע לאורך כמה שנים.

    ת. זה חוזר על עצמו כאבים בצוואר זה חולף ואחרי זה עוד פעם מופיע ועוד פעם חוזר על עצמו ופעם שלישית חוזר על כך בשנת 2008 ואחרי זה שנתיים אין שום דבר.

    ...

    ש. אם אדם מתלונן במשך לפחות שנתיים ברצף על הגבלה בתנועות צוואר והייתי בודק אותו על גבול השנתיים אתה לא היית נותן לו נכות?

    ת. זמנית. יש שני דברים שונים ביחס לחבלה בצוואר – לא היינו דנים בזה אם היה ממצא בדימות. אם היה לו פריצת דיסק, שבר או משהו שהיה מסביר את הכאבים שלו והגבלה בתנועות אז עוברים לדבר אחר לגמרי. כאן אנו מגדירים את זה כצליפת שוט כי יש ממצאים ויש תלונות. זה מצב שנקרא חבלה בלתי כשירה בצוואר. מצב חריף יכול להימשך עד שנתיים ו- 90 אחוז מהמקרים זה חולף. הגבלה בתנועות ואחרי שנתיים זה חולף ומגיע לו נכות זמנית עד שנתיים. אם זה נמשך יותר משנתיים המצב הופך להיות לכרוני. במצב כרוני, קובעים נכות צמיתה. כאן במקרה של שתי חבלות קודמות זה נפל לתיאור הזה של חבלה חריפה חבלות, תלונות ותוך שנתיים זה חולף. בחבלה של 2010 לא חלף והפך להיות כרוני ובגלל זה קבעתי נכות צמיתה.

    ש. אני מאמין כי זה על סמך הרישום בתיק קופת חולים?

    ת. הרישומים בדיקה ודימות." (ההדגשות אינן במקור; עמ' 9- 10 לפרוטוקול)

     

    להשלמת התמונה ראו: חקירת המומחה בעמ' 11 – 13 לפרוטוקול.

     

  41. המומחה אף חזר על עמדתו זו לכשנשאל:

     

    "הרי בפניך עמדו מסמכים ברצף במשך תקופה ממושכת שדיברו על הגבלה קלה בתנועות הצוואר" והשיב: "זה מדובר באקיות (כך במקור) וכאן מדובר בכרוני" (עמ' 13 לפרוטוקול).

     

  42. ראוי להדגיש כי במובחן מהנטען לגבי התיק האחר (נ/5 – נ/8 כפי שהוגשו ביום 9/7/17), מחקירת המומחה בפני עולה כי עברו הרפואי הנטען של התובע, לרבות לעניין הצוואר, לא נעלם מעיניו, היה פרוש לפניו ואף קיבל ביטוי בחוות הדעת עצמה, כדלקמן:

     

    "לציין שבשנים 2008 – 2002 היה מעורב לפחות בשלוש חבלות משמעותיות בצוואר, שאחריהן היו תלונות ממושכות של כאבים בצוואר והגבלה בתנועות, אך משנת 2008 ועד דצמבר 2010 אין רישום בתיקו הרפואי שסבל או התלונן על הפרעה כלשהי בצוואר" (עמ' 4 לחוות הדעת). ראו גם עמ' 5 לחוות הדעת: "סבל בעברו מהפרעה בתנועות הצוואר עם כאבים עד שנת 2008, אך משנת 2008 עד שנת 2010 אין תיעוד שסבל או התלונן על הפרעה כלשהיא בצוואר. זה אומר שהחבלות, לפחות שלוש במספר, עד שנת 2008 גרמו להפרעה זמנית בצווארו, כפי שתועד בתיקו הרפואי, אך החלים באופן מלא. לכן ההפרעה שקיימת היום בצווארו היא אך ורק בעקבות התאונה ב- 23.12.10."

     

  43. הנה כי כן, המומחה היה ער לעברו הרפואי של התובע והעיד לפני עדות ברורה וסדורה, לפיה לא היה בעברו הרפואי של התובע כדי להשליך על הנכות שנקבעה.

     

  44. וזאת יש להדגיש, הן המל"ל והן המומחה הגיעו למסקנה זהה לפיה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בעקבות התאונה, ואף לכך יש להעניק את המשקל המתבקש.

     

  45. בנוסף, משקבעתי כי נסיבות התאונה הוכחו במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי- יש לדחות את שלל טענת הנתבעות לפיהן לכאורה מסקנות המומחה נשענות על נתונים שקריים. הדברים אמורים במיוחד לנוכח העובדה שבעמ' 2 לחוות הדעת פורט התיעוד הרפואי שעמד לרשות המומחה, באופן שלא ניתן לומר כי ניזון אך מפי התובע.

     

  46. לחקירת המומחה הנוגעת לחוות דעתו כפי שניתנה בתיק האחר לא ראיתי לייחס משקל של ממש. ראשית, סבורני כי בשונה מן התיק האחר, בנדון עולה מחוות הדעת עצמה דבר עברו הרפואי של התובע והחבלות בצווארו, כשמחקירת המומחה הובהר כי משהתובע לא התלונן על הפרעה כלשהי בצוואר מאז שנת 2008, יש לראות בהפרעות מן העבר הפרעות זמניות וחולפות בלבד בניגוד להפרעה נשוא התאונה דנן שהפכה לכרונית ויציבה. שנית, המומחה העיד כי לא עבר על התיק האחר, כי אינו יודע על מה מדובר ואינו זוכר במה חוות הדעת בתיק האחר עוסקת (עמ' 13, תחתית העמוד).

     

  47. כידוע "ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו. כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים:

     

    "בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה" (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168)."

     

    (ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (24.11.05) עמ' 6); ראו גם: ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (18/3/13) עמ' 6).

     

  48. על אף האמור, חשיבותו של מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרפואי כידו הארוכה של בית המשפט הודגשה זה מכבר בפסיקה. ראו: ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו (28.11.2007), עמ' 29:

     

    "בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו...והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום."

     

  49. בנוסף, בית המשפט לא יתערב בנקל במסקנותיו של המומחה. ראו: ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז(5) 170, עמ' 174:

     

    "הידע הרפואי הוא אמנם נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות-דעתו. ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות-הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה." (ההדגשה אינה במקור)

     

  50. ראו עוד: גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12, 2015) עמ' 487: "נוכח מעמדו המיוחד של המומחה כידו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה, ואף שבית המשפט חופשי לסטות מחוות דעתו, הרי שבמצב הדברים הרגיל בית המשפט יעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים.". הנה כי כן, "... נוכח הכלל שלפיו בהיעדר תנאים חריגים המצדיקים סטייה ממסקנות חוות דעתו של מומחה רפואי שמינה בית המשפט – כגון הישענותה על תשתית עובדתית בלתי מהימנה – ייטה בית המשפט לאמץ את מסקנות חוות הדעת האמורה בהכרעתו (ראו והשוו: ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה, [פורסם בנבו] פסקה כ"ד (5.3.2009); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993))." (ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (3/9/15) פסקה 16) – באתי כלל מסקנה כי יש לאמץ את מסקנות חוות הדעת במלואן.

     

  51. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח ההחלטה מיום 11/3/14 אשר העניקה תוקף להסכמות הצדדים לפיה קביעת המומחה תחייב את הצדדים, כאמור. (השווה: רע"א 7872/06 גיל מלמד נ' חיים עזריה (5/11/06).

     

  52. לנוכח כל האמור באתי לכלל מסקנה, כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה.

     

    נכות תפקודית

     

  53. לטענת התובע בסיכומיו לאור מהות ואופי פגיעתו, יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור שלא יפחת מ- 15%. מנגד לטענת הנתבעות, בתום תקופת אי הכושר, התובע שב ועבד אצל הנתבעת 2 במשך כשנה ברצף, עד לחודש פברואר 2012, לרבות שעות נוספות וללא כל מגבלה. נטען, כי בהמשך עזב התובע את העבודה, אך זאת ללא קשר מוכח לתאונה, ועבד במקומות עבודה שונים, לרבות עבודה בשעות נוספות ובמקומות רחוקים.

     

  54. בהתאם להלכה הפסוקה נהוג להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית ואין בהכרח זהות בין השתיים. ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/15) פסקה 6:

    "ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית, כאשר המונח האחרון משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי והעיקרי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע (להבחנה בין נכות תפקודית לבין פגיעה בכושר השתכרות ראו, לדוגמה, ע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג, פ"ד טז(3) 1572 (1962); ע"א 3049/93 ג'רוג'יסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995); ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.6.2012)). מכאן שיש לדייק במינוח ולהבחין "בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות" (רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי [פורסם בנבו] בפסקה 7 (25.3.2012)).

     

    ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה (וראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים חולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 636-633 (מהדורה רביעית, 2012). המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] בפסקה 8 (25.7.2010)).

    ......

     

    על אף המגמה הגוברת והולכת לייעול, פישוט והאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, יש לזכור כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו. לכן, אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות. עם זאת, מעין-חזקה זו נוהגת בפסיקה לאחרונה לגבי קטינים (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' מוסבאח עבד אל קאדר [פורסם בנבו] בפסקה 14 והאסמכתאות שם (7.9.2010)), והיא מקור השראה להערכת הגריעה בכושר ההשתכרות כאשר בנכויות אורטופדיות עסקינן וכאשר משלח ידו של הנפגע כרוך בעבודה פיזית. לנכות הרפואית חשיבות גם בהיעדר נתונים אחרים, שאז היא משמשת כאמת מידה להערכת הנכות התפקודית (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 512 (מהדורה רביעית, תשע"ג))."

     

  55. בנדון, לאחר ששקלתי טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי שיעור נכותו התפקודית של התובע זהה לשיעור הנכות הרפואית.

     

  56. התובע עובד כנהג משאית. התובע הצהיר כי לאחר התאונה ובעקבותיה הינו סובל מכאבים חזקים והגבלה בתנועות הצוואר, כאבים המקרינים לשתי הידיים, כי הוא מתקשה בישיבה ממושכת מול מחשב או טלוויזיה; כי הוא סובל מתחושת נימול בשתי ידיו וירידה בכוח ביד ימין וכי הוא חווה התקפים חוזרים של סחרחורת וכאבי צוואר, המתגברים בקור. כן העיד התובע כי הוא מתקשה בפעולות פשוטות יומיומיות בשל ההגבלה בתנועות הצוואר והכאבים (ס' 13- 18 לתצהירו). התובע הוסיף והעיד כי בשל פציעתו בצוואר אשתו וילדיו טיפלו בו באופן ממושך וממשיכים לעזור לו בפעולות מסוימות, כגון: עריכת קניות, לנוכח קשייו להרים משקל. במובן זה שוכנעתי כי יש במגבלתו כדי להגביל את תפקודו במטלות היום יום ואף בעבודתו במידה מסוימת קלה. עם זאת, טענות התובע לפיהן כביכול לאור מהות ואופי מגבלותיו יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 15% - אינן מקובלות עלי. התובע נשאל בעדותו בעמ' 22- 23 לפרוטוקול:

     

    "ש. אתה סיפרת לנו שמאז התאונה החלפת כמה מקומות עבודה. אתה יכול לספר לנו לפני התאונה כמה מקומות עבודה עבדת עד שהייתה לך התאונה?

    ת. הייתי עצמאי.

    ...

    ש. התאונה היתה בשנת 2010. אני מניח כי התחלת לעבוד בגיל 18 נכון?

    ת. 19.

    ש. מגיל 20 שזה היה בשנת 92 עד 2010 כמה מעבידים היו לך?

    ת. הייתי עצמאי ואחר כך לא הלך לי ועבדתי כנהג אוטובוס. משנת 2008-2007 עד 2009. עזבתי נסעתי לארה"ב ונשארתי 6 חודשים וחזרתי ואחר כך התחלתי לעבוד בחברה הזו כשכיר.

    ש. נכון שבחברה הזו עבדת שלושה חודשים אוקטובר עד דצמבר?

    ת. לא נכון. אני עבדתי מ 2010 התחלתי לעבוד בחודש נובמבר ואחר כך היתה לי תאונה הזו ובגלל זה לא היה לי ביגוד ונעלי בטיחות ולא קיבלתי כלום...

    ש. עד לתאונה עבדת אצלם שלושה חודשים?

    ת. עד התאונה עבדתי שלושה חודשים מחודש אוקטובר עד דצמבר.

    ש. אתה המשכת לעבוד בחברה הזו עד מתי?

    ת. לא זוכר בדיוק.

    ש. כמה זמן המשכת לעבוד שם?

    ת. עבדתי אצלם ביחד שנה ושמונה חודשים.

    ש. עד שנת 2012 המשכת לעבוד אצלם נכון?

    ת. כן.

    ש. אחרי פברואר 2012 איפה הלכת לעבוד?

    ת. לא עבדתי.

    ש. למה?

    ת. לא מצאתי עבודה. אני עובד אצל בן אדם חודש ומגרשים אותי כי אני לא יכול לפרק פנצ'ר לבד."

     

  57. על אף עדותו זו של התובע לפיה כביכול עקב מגבלותיו הוא מתקשה לשמור על מקום העבודה וכי הוא עובד אצל מעביד במשך חודש ו"מגרשים אותו", הדברים נטענו בעלמא. התובע לא הציג כל עדות או ראיה לתמיכה בטענה זו, לרבות: מכתבי פיטורים או עדות של מי מעסיקיו. בנוסף, התובע צרף לתצהירו תלושי שכר לתקופות בלתי רציפות כאשר לתקופה שקדמה לתאונה לא צורפו תלושי שכר כלל (לשם המחשה: בשנת 2011 לא הוצגו תלושי שכר לחודשים 7-8/11 למרות שהתובע העיד כי עבד בחודשים אלו אצל מעסיקו טרם התאונה; בשנת 2012 הוצג תלוש אחד בלבד; לשנת 2013 לא הוצגו תלושי שכר לחודשים 4-8/2013; ובשנת 2014 לא הוצגו תלושי שכר כלל) באופן שלא הוצגה בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה בעניין זה. הדברים אמורים במיוחד משעדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין. בנוסף, מחקירת התובע עולה כי לאחר התאונה ועל אף התאונה, התובע הוסיף לעבוד אצל הנתבעת 2 במשך כשנה, זאת עד לחודש פברואר 2012, כשמן התלושים שצורפו משתקף כי לא חלה ירידה בשכרו, כי אם להיפך. כן עולה מחקירתו כי הוא מוסיף לעבוד כנהג משאית, במתכונת עבודה משתנה (עמ' 24 לפרוטוקול), באופן שלא ניתן לקבוע כי נכותו התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית.

     

  58. יחד עם זאת, בהתאם לחוות דעתו של המומחה בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב ההגבלה הקלה בתנועות צווארו. משעסקינן בתובע שעיסוקו נהג משאית, ובהתאם לטיבה וטיבעה של הנכות שנקבעה, לא ניתן לשלול כי לנכות זו השפעה מסוימת אפילו קלה על תפקודו, ולא ניתן לשלול כי התובע סובל ממגבלות כלשהן כתוצאה ממצבו האמור. לפיכך, מצאתי לראות בנכות הרפואית את אמת המידה המרכזית להערכת נכותו התפקודית ולהעמיד את נכותו התפקודית - על שיעור של 10%.

     

     

     

     

    שכרו של התובע לעבר ולעתיד כבסיס לחישוב

     

  59. בסיס השכר בעבר- שכרו הרבע שנתי של התובע בהתאם לנתוני המל"ל (עמ' 16 לסיכומי התובע; אישור על תשלום גימלת דמי פגיעה, נספח ז' לתצהיר התובע), עמד על סך של 16,652 ₪. משכך שכרו החודשי הממוצע של התובע עובר לתאונה, עמד על סך של 5550 ₪.

     

  60. בסיס השכר לעתיד- על אף טענות התובע לפיהן לכאורה יש להעמיד את שכרו לעתיד על סך של 8,000 ₪ (עמ' 17 לסיכומיו), התובע היה בעת התאונה כבן 38 השתלב זה מכבר בשוק העבודה, ולא ניתן לומר כי טרם החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתיים. בנוסף, הימנעות התובע מלפרוש תשתית עובדתית מלאה בפני בית המשפט בדבר הכנסותיו לאחר התאונה, ראוי שתיזקף לחובתו בהתאם להלכה הוותיקה לפיה "צד להליך שנמנע מהבאת עד או ראיה רלבנטיים – רואה זאת בית המשפט כראיה כנגדו" (רע"א 7933/15 רונאל פישר נ' רינת מילוא תמיר (13.12.15) עמ' 5 והמובאות שם). כמו כן על אף שעולה מעדות התובע כי אינו עובד משך תקופות עבודה רציפות, לא ניתן לומר כי הוכח קשר ישיר בין הפסקות עבודתו לתאונה. לנוכח האמור, שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה מהווה את אמת מידה המרכזית להערכת כושר השתכרותו אף בעתיד (ע"א 785/08 זולפה מחסני מזון בע"מ נ' אופנהיימר (28.2.11)) בעמ' 8).

     

  61. לפיכך יש להעמיד את שכרו של התובע לעתיד על שיעור הזהה לשכרו בעבר, על סך של 5550 ₪, ובצרוף הצמדה- סך של 5,850 ₪.

     

    סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים

  62. לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובע בראשי הנזק השונים:

    • תאריך לידה של התובע: 2/1/72 בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו.

    • מועד התאונה: 23/12/10

    • נכות רפואית: 10%

    • נכות תפקודית: 10%

    • בעת התאונה היה התובע כבן : 38

    • במועד מתן פסק הדין יהא התובע כבן: 45

    • משך האשפוז: יומיים

    • בסיס השכר לעבר ולעתיד: 5,850 משוערך להיום.

    • גיל הפרישה: 67

       

      הפסדי שכר לעבר 

       

  63. משמדובר בהפסד שכר לעבר, בהיותו נזק מיוחד יש להוכיחו בראיות של ממש.

     

  64. המל"ל הכיר בתקופת אי כושר של 67 ימים (נספח ז' לתצהיר התובע).

     

  65. כמו כן, עיון בתלוש שכרו של התובע לחודש מאי 2011, מעלה כי התובע שב לעבודתו בחודש פברואר 2011 (זאת לאור העובדה כי שכרו המצטבר על פי הנקוב בתלוש האמור עמד על סך של 19,183 עבור חלק מחודש 2/11, וכן חודשים 3-5/11). לנוכח האמור יחושב הפסד שכרו של התובע לעבר כדלקמן:

     

    5,850* חודשיים ושבוע (67 ימים) =13,000 .

     

    הפסד שכר לעתיד

     

  66. בענייננו, התובע שב לעבודתו לאחר תקופת אי הכושר, ועבד כשנה אצל אותו מעסיק מבלי שהיתה השפעה על שכרו. לאחר מכן עבד התובע במספר מקומות עבודה כשבחודשים מסויימים שכרו גבוה מן השכר טרם התאונה (ראה למשל תלושי שכר לחודשים 1-2/13 וכן חודשים 9-10/13). עוד לא הוכח, כי המעברים בין העבודות היו בעקבות התאונה וכתוצאה מהמגבלות שנטען כי נגרמו לתובע בעטיה. יתירה מכך, לא מצאתי לקבל טענת התובע כי בשל נכותו כתוצאה מן התאונה, אין הוא מצליח להתמיד במקום עבודה קבוע וכי פיטוריו קשורים לנכותו מן התאונה ולמגבלותיו הנטענות. לא רק שהתובע לא הביא כל ראיה לתמוך בטענות אלה, אלא שמעדותו ומן המסמכים שצרף עולה העדר רצף תעסוקתי טרם לתאונה שבנדון, עת התובע לא התמיד במקום עבודה אחד והיו חודשים לא מבוטלים בהם לא עבד ולא השתכר כלל קודם לתאונה. יוער כי מן המסמכים שצורפו עולה כי לתובע נכות מן העבר קודם לתאונה דנן, בשיעור 13% כתוצאה מפגיעה ברגל ויתכן שאף לכך תרומה מסוימת לחוסר הרצף התעסוקתי.

     

  67. לפיכך, ובהתאם למקובל בנכויות בשיעור של עד 10%-15% עת מדובר בהגבלה קלה בלבד, נכון לאמוד את הפסד ההשתכרות לעתיד באופן גלובאלי על דרך האומדנא. בהתחשב במכלול הנתונים, לרבות- שכר התובע, מהות הנכות והשלכתה, גיל פרישה 67 ומקדם הוון בהתאם, מצאתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי בשיעור 60% מחישוב אקטוארי מלא, בתוספת הפסדי פנסיה, סך של 75,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

     

  68. כבר נפסק כי "בכל הנוגע להוצאות רפואיות, ככל שהתובע ייזקק לטיפולים רפואיים בעתיד יכוסו אלה רובם ככולם על ידי קופת החולים לאורו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. מאז כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009, התובע אף לא נדרש לשאת בתשלום של השתתפות עצמית." (ת"א (חי') 19489-10-10 יעקב מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (13/3/15) בסיכומיו גדר התובע תביעתו ברכיב זה בגין הוצאות נסיעה וטיפולים שיתכן כי יזדקק להם בעתיד בלבד (עמ' 18 לסיכומיו). והטעים כי שילם למומחים הרפואיים בגין הכנת חוות דעת רפואית.

     

  69. משהתובע לא הוכיח כי יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים או להוצאות אחרות, אין מקום לפצותו בגין ראש נזק זה לעתיד.

     

  70. לגבי העבר, ומשמדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח כי נגרם בפועל, ואשר במקרה דנן לא הוכח ואף לא נטען לגביו, אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה.

     

     

     

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

     

  71. התובע לא הרים את הנטל להוכחת היקף וטיב העזרה שקיבל מבני משפחתו עקב התאונה וכתוצאה ממנה, כנטען על ידו. על אף האמור בשים לב למהות פגיעתו, בהינתן שהתובע שהה בתקופת אי כושר מסוימת כתוצאה מן החבלה שאופיינה בכאב והגבלה בתנועות, סביר כי התובע נזקק לעזרת בני משפחתו באופן החורג מעזרה רגילה, עזרה אשר על פי הפסיקה ראויה לפיצוי (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (19/11/97).

     

  72. לנוכח האמור, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה בגין עזרת צד ג' לעבר, בסך של 3,000 ₪.

     

  73. באשר לעתיד, משלא הוכח כי התובע יזדקק לעזרת צד ג' וזאת אף נוכח טיב ואופי פגיעתו, לא מצאתי לפסוק בגין רכיב זה פיצוי.

     

    כאב וסבל

     

  74. לעניין חישוב הפיצוי בגין נזק לא ממוני ראו: ע"א 1643/01 אייל לוי נ' ירון גברי (12/9/04), עמ' 7:

     

    "הדין מונה קריטריונים ברורים לקביעת גובהם של הפיצויים בגין נזק לא ממוני אשר נגרם במסגרת תאונת דרכים (סעיף 4(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 וכן תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 (להלן - תקנות הפלת"ד)). המשתנים אשר משפיעים על גובהם של הפיצויים בענייננו הם מספר ימי האשפוז של גברי בגין התאונות וכן אחוזי נכותו (תקנה 2 לתקנות הפלת"ד)."

     

  75. בראי גילו של התובע בעת התאונה, מועד התאונה, מספר ימי האשפוז ואחוזי הנכות, זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 17,000 ש"ח.

     

  76. מסכום הפיצוי הכולל שייפסק לתובע יש לנכות את הגמלאות שקיבל מן המוסד לביטוח לאומי עקב התאונה בסך של 34,194 ₪ (ראה נ/1).

     

    סך הפיצוי

     

  77. לסיכום מתקבלת הערכת הנזקים הבאים לגבי התובע:

     

    הפסד השתכרות לעבר13,000 ₪

    הפסד השתכרות לעתיד75,000 ₪

    כאב וסבל17,000 ₪

    הוצאות צד ג' לעבר 3,000

    סך פיצוי108,000 ש"ח

     

     

    מהפיצוי יש להפחית את תשלומי המל"ל, בסך של 34,194 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל, בסך כולל של 41,000 ₪.

     

    סוף דבר-

     

  78. התביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחית.

     

  79. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 67,000 ₪.

    לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ.

     

     

    הסכומים כמפורט לעיל ישולמו לתובע ע"י הנתבעת 1 תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ