החלטה
בפניי בקשת רשות להתגונן.
התביעה הוגשה בגין יתרת חוב של המבקש למשיבה בסך 103,655 ₪, ונתמכה בכתב ערבות של המבקש לחובות "קיזמן מסחר בחלקי חילוף" ובצילומי חמישה צ'קים ע"ס 27,166 ₪ כל אחד לזמני פרעון עוקבים: 31/7/11 עד 31/11/11 וצ'ק ע"ס 20,000 ₪ לז.פ.30/4/12. כל הצ'קים נמשכו מחשבון החברה קיזמן בע"מ לפקודת המשיבה, ולא ברור אם הופקדו ואם חוללו.
המבקש עתר למחיקה על הסף בהעדר עילה ולמחיקת כותרת, ובקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 5/7/12. המבקש טען מצד אחד כי ערב להתחייבויות קיזמן מסחר בחלקי חילוף, שם עסק אותו מפעיל המבקש כעוסק מורשה, ומן הצד האחר כי אין ראיות לכאורה לעילת התביעה. הטענה נדחתה על ידי כאמור.
לאור אי הבהירות באופן חישוב סכום התביעה, המשיבה נדרשה לגלות מסמך נוסף, כרטסת הנהלת חשבונות, וזו צורפה ביום 8/7/12. לאחר מכן נדרשה הבהרה נוספת, שניתנה ולבסוף קבעתי כי המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן. הדיון בבקשה התקיים בפניי אתמול, ובסופו אני מוצאת כי יש לקבל את בקשת הרשות להתגונן, ואף לא היה מקום להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר.
המבקש טען כי אין התאמה בין סכום התביעה: 103,655 ₪ לבין סכומי הצ'קים, שצילומם צורף לכתב התביעה: 155,830 ₪ לבין סכום יתרת החוב בכרטסת: 75,400 ₪. טענה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית, וטענת המשיבה בתגובה מיום 28/9/12 לפיה "אמנם כרטסת הנהלת החשבונות מראה יתרת חוב של 75,400 ₪ אולם התובעת מחזיקה בצ'קים עתידיים שטרם הגיע מועד פרעונם, שגם אותם תבעה" (סעיף 2 לתגובה) לא הוכחה. כאמור הצ'קים, שצילומם צורף לכתב התביעה, מועדיהם: יולי עד נובמבר 2011 ואפריל 2012, ואילו התביעה הוגשה ביום 16/5/12 והוגשה כרטסת הנהלת חשבונות נכונה ליום 3/7/12, הכוללת את כל הצ'קים נשוא התביעה. הצ'ק היחיד שהחזרתו לא מופיעה בכרטסת הינו הצ'ק ע"ס 20,556 לז.פ. 31/7/12, הנזכר בתצהיר המבקש (סעיף 15), ושבוודאי לא נפרע, ושחילולו יביא את יתרת החוב לסכום של (75,400+20,556=95,956 ₪). על כן סכום התביעה אינו קצוב בכך שאינו ניתן לחישוב אריתמטי.
למען הזהירות אדון בטענות ההגנה של המבקש. לטענת המבקש בתצהירו ובעדותו, היחסים בין הצדדים היו הדדיים (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 7 ואילך), דבר העולה בבירור ממסירת צ'קים מצד אחד למשנהו, מנספח א' לבקשה ומתכתובות הדואר האלקטרוני, שהוגשו בדיון כ-מש/1. דבר מכך לא בא לידי ביטוי בכתב התביעה.
המבקש הודה בחוב של כ-80,255 ₪, בגינו נמסרו ארבעת הצ'קים בסכום הנ"ל למשיבה (סעיף 15 לתצהיר, וראו גם את כרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה, המעידה על איפוס הכרטסת בתנאי שהצ'קים היו נפרעים). כנגד ההודאה באי פרעון הצ'קים טוען המבקש כי המשיבה הפרה את חובתה לשלם לו שני צ'קים שמסרה, בסך כולל של 116,464 ₪ לזמני פרעון 31/12/11 ו-7/1/12 (סעיף 17 לתצהיר, נספח ב' לבקשה). בדיון הוצג מש/1, ממנו עולה לכאורה כי המבקש הסכים כי המשיבה תבטל את הצ'קים, ואז טען המבקש לראשונה כי כן מסר למשיבה סחורה בשווי הצ'קים (פרוטוקול, עמ' 3, שורה 3 עד עמ' 4 שורה 13). לטענה זו אין תימוכין, והפניית המבקש בחקירתו לנספחי בקשתו אינה מועילה. בצילומי החלק הקדמי של הצ'קים אין מספרי חשבוניות, כנטען, והמבקש לא טרח לפרט בתצהירו איזה סחורה סופקה בגין אותם צ'קים ומתי, כנדרש מבקשת רשות להתגונן.
בתצהירו טוען המבקש כי הזמנת הסחורה נשוא נספח א' לבקשה בוטלה (סעיף 13 לתצהיר), ורק בחקירה הנגדית טען כי חלק מהסחורה בשווי 116,000 ₪ כן סופק, טענה שעומדת כאמור בניגוד למש/1, בו אישר המבקש למשיבה לבטל את הצ'קים.
המבקש העלה טענות קיזוז נוספות: גרימת נזק ע"י ביטול הזמנה גדולה ע"י המשיבה (סעיף 13 לתצהיר), אי תשלום עמלות מכירה ללא ציון סכום (סעיף 14 לתצהיר), הפקת חשבונית שקרית עבור חלפים שלא סופקו בסך 16,426 ₪ (סעיף 18 לתצהיר) וזקיפת תשלום בסך 39,477 ₪ ששילם המבקש למשיבה בכרטסת חברה אחרת שבשליטתו "רכב מיטל בע"מ" (נספח ג' לבקשה).
נראה אם כן כי לו היתה התביעה מדוייקת ומגבשת סכום קצוב, לא היה זוכה המבקש ברשות להתגונן מלאה, או למצער היה מקום לחייבו בהפקדה, אלא לאחר שהמשיבה עמדה על ניהול התיק בסדר דין מקוצר, אך בתום הדיון לא הצליחה להביא לתחשיב חשבונאי שיביא לסכום התביעה, אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן מהטעם שהתביעה לא היתה כשירה להיות מוגשת מלכתחילה בסדר דין מקוצר, ונותנת למבקש רשות להתגונן בטענותיו ללא תנאי הפקדה.
בנסיבות העניין גם איני מוצאת מקום לחייב בהוצאות ללא קשר לתוצאות, אלא הוצאות הדיון בבקשת הרשות להתגונן ייקבעו בפסק הדין הסופי ולפי תוצאותיו.
ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.