ג'ראמנה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקשת על ידי קצין משטרה, בתאריך 07.07.13 למשך 30 ימים.

על פי דו"ח הזמנה לדין וכתב האישום, בתאריך 06.07.13 בשעה 20:30 בכביש 60 מכיוון עפולה לכיוון ג'נין נהגה המבקשת ברכב וביצעה עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה.

המבקשת טענה כי לא ביצעה את העבירה והדו"ח נרשם משום שעקפה שוטר. לדבריה, היה על השוטר לרשום דו"ח פנימי ואסור היה לו לרשום לה דו"ח שכן רכב משטרתי מעורב בעבירה ואף גרם לה כיון שהאיץ ולא אפשר לה לחזור לנתיב הימני במהלך העקיפה. עוד טענה כי הדו"ח לקוי כיון שלא נרשם מקום ביצוע העבירה הנכון, קיימת סתירה בין הדו"ח לשרטוט שערך השוטר ואין במקום שוליים. במהלך הדיון בבקשה הסבירה המבקשת כי רישיון הנהיגה נחוץ לה לשם הסעת חמותה לטיפולים רפואיים ובבקשתה הכתובה הסבירה שהרישיון נחוץ לה לעבודתה עם קשישה. לדבריה, בעלה אינו יכול להסיע את אמו כיוון שהוא עובד במפעל.

ב"כ המשיבה הפנתה לחומר החקירה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה וכי המבקשת מסוכנת לציבור נוכח חומרת העבירה שביצעה ועל רקע היותה נהגת חדשה שקיבלה רישיון בחודש מרץ 2012.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקשת בכתב האישום:

א)בהתאם לדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" שערך השוטר סרגיי בדנקו, בתאריך 6.7.13 בשעה 20:30, במהלך סיור שגרתי, נהג ברכב משטרתי סמוי מכוון כללי עפולה לכוון כללי ג'נין.

השוטר הבחין ברכב המבקשת, שנסע אחריו באותו כיוון נסיעה, יוצא לעקיפה וכשנסע במקביל לשוטר על הנתיב הנגדי, הבחין השוטר כי רכב פרטי שהגיע ממול זז לשוליים עם מחצית הרכב והבהב עם האורות. בנסיבות אלה, השוטר בלם כדי לאפשר למבקשת לסיים את העקיפה ולחזור לנתיב נסיעתה.

השוטר צירף ציור של אופן התרחשות העבירה ולצד הציור הבהיר כי לאחר שבלם, רכב המבקשת "נכנס" בין הניידת הסמויה לבין רכב שנסע לפני הניידת.

השוטר הסביר כי אלמלא זז הרכב ממול אל שול הדרך, היתה מתרחשת תאונה חזיתית.

השוטר פירט את הנסיבות שסבבו את אירוע העקיפה: המדובר במקום חשוך, שוליים צרים, קו מקוטע בין נתיבי הנסיעה והמבקשת ביצעה עקיפה זו בעת שהסיעה ילדים ברכבה.

ב)במזכרו מאותו מועד, 6.7.13, ציין השוטר סרגיי בדנקו כי העבירה התרחשה בקילומטר 201.5 קצת לפני צומת גן נר מכוון צומת יזרעאל. השוטר הסביר כי לאחר ששחרר את המבקשת הבחין שרשם בטעות כי מדובר בקילומטר 20 ולכן שב למקום העבירה ובדק שוב את הקילומטר המדויק.

ג)המבקשת טענה כי המתואר בציור סותר את הרשום בדו"ח, אך התרשמתי כי הציור עולה בקנה אחד עם המתואר ע"י השוטר. בציור מצוירים רכב ב' ורכב ג' כשהם בתנועה בשלביו השונים של האירוע, לפני ואחרי שבלם כדי לאפשר למבקשת "להיכנס" בינו לבין הרכב שלפניו.

ד)תגובת המבקשת לדו"ח הנה: "לא ראיתי את הרכב שבא ממול".

מתגובת המבקשת בזמן אמת, כפי שתועדה בדו"ח, עולה כי בפועל בא רכב ממול, אך המבקשת לא הבחינה בו.

בעת השימוע בפני הקצין הפוסל טענה המבקשת: "עקפתי והיה רכב אבל לא כמו שהשוטר אמר".

בבקשתה הכתובה נרשמה טענה שונה ולפיה לא היה רכב ממול: "נסע לפניי רכב לבן לאט כאשר היה ביכולתי לעקוף אותו ביצעתי עקיפה לא היה אף רכב ולא ראיתי שום רכב שמגיע מולי".

הסתירה בין אמרותיה של המבקשת מקומה להבחן במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב דיוני זה, אך כיון שמדובר בנקודה מהותית למחלוקת בין הצדדים, מן הראוי להביאה.

ה)המבקשת טענה כי השוטר גרם לביצוע העבירה, מאחר שהאיץ ולא אפשר לה לעקפו ולאחר מכן בלם. טענה זו נשמעת לראשונה עתה ולא עלתה ע"י המבקשת במסגרת תגובתה לדו"ח כפי שתועדה בזמן אמת.

אף טענה זו מקומה להבחן במסגרת התיק העיקרי, עת יוכל בית המשפט הדן להתרשם מן העדים ומאופן העדתם בפניו ולקבוע ממצאי מהימנות. בשלב מקדמי זה, על בית המשפט להכריע בבקשה בהסתמך על ראיות לכאורה בלבד.