החלטה
1.לפני בקשה להורות למשיבה על הפקדת ערובה בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").
2.לטענת המבקשת, הכלל הוא כי חברה המגישה תביעה חבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע למעט בנסיבות חריגות או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בענייננו, המשיבה לא הוכיחה כי יש לה יכולת כלכלית לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, להפך- החברה הודתה כי נוכח מצבה הכלכלי אין ביכולתה לשלם את האגרה לא כל שכן לא יעלה בידה לשלם את הוצאות המבקשת אם תזכה בדין. מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים הפוטרים את המשיבה מתשלום האגרה ומכל מקום, הנטל להוכיח כי בענייננו קיימות נסיבות חריגות כאלו מוטל על כספי המשיבה. עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה, על אף עיכובו של תיק ההוצאה לפועל הצליחה בדרכי ערמה לגבות את מלוא החוב וספק אם יוכלו המבקשים להתקזז עם המשיבה במקרה שיזכו בדין.
3.המשיבה טוענת מאידך כי בניגוד להליך רגיל, הליך זה נפתח בבקשה לביצוע שיקים של המבקשת אשר חוללו באי פירעון. בעצם אחיזת המשיבה בשיקים יש כדי להעיד על סיכויי תביעה טובים. כמו כן, בעבור פרויקטים שביצעה המשיבה חבים לה המבקשים סכומים רבים ומצבה הכלכלי הקשה של המשיבה הוא תוצאה של אי קבלת הכספים במועד מאת המבקשת. מכל מקום, בהליך מקביל המתנהל בבית המשפט שלום בחיפה הטילה המבקשת עיקול עצמי על סך של 510,000 ₪ אותו היא חבה למשיבה בטענה כי המשיבה גרמה למבקשת נזקים בסכום זה. נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה על ידי המשיבה ובית המשפט רשאי לשקול שיקולים נוספים מלבד יכולת כלכלית. במכלול השיקולים יש לכלול את זכות הגישה לערכאות של המשיבה חרף מצבה הכלכלי.
דיון
4.סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
5.מכוחו של סעיף זה רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה לבקשת הנתבע אלא אם מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
6.כבר נפסק, כי השיקולים המנחים בסוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה ואשר עניינם ביצירת איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע שההליך המשפטי "נכפה" עליו מאידך גיסא (שאף הוא לא ייצא נפסד ולא ייפגע קניינו) חלים גם לעניין סעיף 353א לחוק החברות הנ"ל ובכלל זה סיכויי התביעה. [לעניין זה ר' רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: "פס"ד בנק הפועלים"].
7.בפס"ד בנק הפועלים נקבע, כי על בית המשפט הבוחן בקשה שעניינה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה.
בשלב שני, על בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בהפקדת ערובה- זאת לאור הזכויות החוקתיות של הצדדים ובהנחה כי חיוב החברה להפקיד ערובה במקרה זה הוא הכלל והפטור הוא החריג. במסגרת זו, שאלת סיכויי ההליך אף היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט- כך שסיכויי ההליך גבוהים יכול וישמשו הצדקה שלא לחייב בערובה- כאשר בשלב זה אין ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה. הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערובה רובץ על כתפי החברה התובעת.
בשלב שלישי, וככל שיקבע בית המשפט כי על התובע לשאת בערובה, הרי שעליו לדאוג כי הערובה תהיה מידתית ותאזן נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים.
8.לעניין שיקול הדעת של בית המשפט הוסף בברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08) כך:
"משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))"
9.בענייננו, אין מחלוקת כי המשיבה לא הוכיחה יכולת כלכלית להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע למקרה שתדחה התביעה.
10.עם זאת, המדובר בתביעה שטרית שהחלה בהליכי הוצאה לפועל, שם הגישה המשיבה שיקים המחוזקים על ידה לביצוע. בענייננו, אמנם ניתנה למבקשת רשות להתגונן והתנגדותה הועברה לדיון בבית משפט זה, ואולם זאת בכפוף להפקדת 50,000 ₪ בקופת ההוצאה לפועל, תוך שהרשם בהחלטתו מיום 6.10.2010 העיר בהתייחס לטענות ההגנה של המבקשת כי "...טענת חוסר הסחרות של השיק אינה יכולה בשלב זה להתקבל. טענת הפרעון אף היא כללית...". בשל כך, על פניו, בשלב זה של ההליך נראה כי סיכויי התביעה טובים. אף לא נראה כי דבק בהגשתה של התביעה חוסר תום לב שהוא. רק אציין, כי איני יכולה לקבוע, לפחות בשלב זה, כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוא פועל יוצא הכרחי של התנהגות המבקשת.
11.עם זאת ומטעמי זהירות, וזאת מאחר שלא ניתן להתעלם ממצבה הכלכלי של התובעת מחד, ובשים לב לעובדה כי פטור מהפקדת עירבון הינו חריג לכלל, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום מופחת המאזן נכונה בין מכלול השיקולים שהוצגו לעיל בסך 5,000 ₪ בלבד.
12.המשיבה תפקיד את הסכום האמור בקופת בית המשפט עד ליום 1.9.2012.
לאור החלטה זו ישיבת ההוכחותה קובע למחר נדחית.
למעקב המזכירות.