ג'בארין נ' דויכאת ואח'

פסק דין

1.תביעה, בגדרה עותר התובע כי בית המשפט יחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו סך 1,600 ₪.

2.בכתב תביעתו, טוען התובע כי הוא הבעלים של רכב מ.ר 80-247-18 (להלן: "רכב התובע") וכי ביום 20.11.2009 עת נהג בנו של התובע (להלן: "הנהג") בכביש דו-סטרי, הגיח רכב אחר מ.ר 47-198-19 (להלן: "רכב הנתבעת") נהוג בידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") מהנתיב הנגדי, סטה לכיוון נתיב נסיעתו של הנהג והתנגש ברכבו של התובע. לטענת התובע הוא פנה יחד עם הנתבעת אל משרד סוכן הביטוח של הנתבעת מס' 2 (להלן : "הפניקס") מבטחת רכבה של הנתבעת מפני נזקי צד ג' והודיעו לחברת הפניקס על התאונה.

3.התובע טוען, כי הפניקס שילמה את הנזק הישיר שנגרם לרכבו עפ"י אומדן חוות דעתו של השמאי מטעם התובע - סך 3,223 ₪ ועלות עריכת חוות דעתו של השמאי מטעם התובע - סך 500 ₪, אולם סירבה לשלם לו את אובדן ימי העבודה והוצאות נסיעה בסך 1,600 ₪. לפיכך, נאלץ הוא להגיש תביעתו לתשלום סך 1,600 ₪ בגין הוצאותיו.

4.בכתב ההגנה, טענו הנתבעות כי הפניקס שילמה את מלוא נזקיו של התובע, לאחר ששילמה את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכבו ואת עלות חוות דעתו של השמאי. לטענת הפניקס, הופתעה היא כאשר קיבלה ביום 15.8.2011 מכתב ובו דרישה לתשלום אובדן ימי עבודה, למרות שתביעתו של התובע כלפיה סולקה במלואה.

5.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והוא נחקר על תצהירו בפניי, ובסוף הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם.

6.דין התביעה להידחות. כמצוות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, אנמק מסקנתי זו בקצרה.

7.אין חולקין כי התאונה אירעה ביום 20.11.2009 וכי הודעה מטעם התובע, בצירוף חוות דעת שמאי (שנערכה ביום 25.3.2011- למעלה משנה מיום אירוע התאונה) נשלחה לחברת הפניקס בחודש 3/2011 . כמו-כן אין מחלוקת כי רכב התובע תוקן בחודש 3/2011 (ראו עדותו של התובע בעמוד 1 שורות 15-20 לפרוטוקול). מחומר הראיות עולה כי חלף כחודש ימים מאז פנה התובע אל חברת הפניקס ועד קבלת הסכומים ששולמו לו (ראו תשובת התובע בעמוד 2 שורה 4 לפרוטוקול; כמו-כן ראו את מכתבו של ב"כ התובע מיום 2.6.2011).

8.למרות שהתובע פוצה בגין כל הנזקים להם טען ולמרות שמקורו של הנזק הוא בתאונה שאירעה כשנה וחצי לפני התיקון, לאחר קבלת הסכומים הנ"ל ביקש התובע כי ישולם לו פיצוי בגין היעדרותו מן העבודה למשך יומיים. יומיים על שום מה? התובע טוען כי כאשר החליט לתקן את הרכב, הוא הכניס את הרכב למוסך והוא נאלץ להיעדר מעבודתו במחלקת החינוך בעיריית אום-אל-פחם (ראו עדותו של התובע בעמוד 2 שורה 22: "אני מנהל מחלקה לחינוך, היומית שלי היא 800 ₪ בערך").

9.כאמור, דין טענתו זו של התובע להידחות ממספר טעמים: ראשית, לא ברור מדוע הכנסת רכב למוסך מחייבת כי בעל הרכב ייעדר מעבודתו למשך יומיים. בכל הכבוד, איני סבור כי התנהלות התובע, שנעדר מעבודתו למשך יומיים לרגל הכנסת רכבו לתיקון וכאשר עמדו לו שנה וחצי לאחר התאונה לתיקון רכבו, ממלאת אחר חובת הנתבע להקטין את נזקין, ואיני מקבל טענת התובע כי מדובר בתובע שהוא קפדן ואשר מבקש להיות במוסך בעת תיקון הרכב; שנית, לא הוכח בפניי כי תיקון הרכב ארך יומיים; שלישית, התובע מצרף אישור עיריית אום-אל-פחם המעיד כי התובע נעדר למשך יומיים מעבודתו (ביום 21/3/2011 וביום 22/3/2011), אולם אין בפניי כל ראיה המוכיחה כי הרכב תוקן בתאריכים הנ"ל; ורביעית, לא הוכח בפניי בראיה עצמאית כי כתוצאה מהיעדרות מן העבודה למשך יומיים נגרם לתובע נזק כספי, שכן התובע לא הציג בפניי כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי נגרם לתובע חסרון כיס. על מנת לחדד נקודה זו, אציין כי התובע טען בכתב תביעתו כי סך 1,600 ₪ מבטא את נזקיו בגין "אובדן ימי העבודה והוצאות נסיעה" (ראו סעיף 11(ג) לכתב התביעה) ואולם בפניי טען התובע כי שכרו בגין יום עבודה הוא 800 ₪. מהו, אפוא, שכרו המדוייק של התובע בגין יום עבודה? לא ידענו.

10.התובע לא צירף כל ראיה המוכיחה תשלום הוצאות נסיעה ועל כן אף תביעתו בגין הוצאה זו נדחית.

11.לאמור לעיל אוסיף כי במסגרת תצהירו של התובע טען הוא כי נגרמו לו הוצאות בגין שכ"ט עו"ד. אין בידי לקבל טענה זו מאחר והמכתב הראשון שכתב ב"כ התובע לפניקס היה לאחר קבלת הסכום האמור לעיל. לפיכך משהגעתי למסקנה כי הסכום ששילמה הפניקס מכסה את כל נזקיו של התובע, אין לפסוק לתובע הוצאות בגין שכ"ט עו"ד, זאת אמרתי למעלה מן הצורך מאחר והוצאות אלה לא נתבעו בכתב התביעה.

12.התביעה נדחית. התובע ישלם לפניקס הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 800 ₪.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.