גרשוני נ' פנונו ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני האוסר על המשיב להיכנס לחנות הנמצאת ברחוב יחיאל 8 בחיפה (להלן "החנות") ו/או לבצע בה עבודות מכל סוג, עד למתן פסק דין בתביעה שהוגשה על ידי המבקש כנגד המשיב ומר דוד אוצ'רטיאנסקי, ושבה עתר לסילוק ידם מהחנות, ולחיובם בתשלומים שונים כמפורט בכתב התביעה.

2.מחומר הראיות והעדויות התברר כי המשיב יחד עם אחיו שכרו את החנות בשכירות מוגנת בשנת 1977, מבית יוסף ואמה סבירסקי בע"מ (להלן "הבעלים הקודמים"), וכי בין הצדדים התנהל הליך משפטי אשר הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.5.01.

3.ביום 1.5.12 רכש המבקש על פי הנטען, מהבעלים הקודמים, את זכויות החכירה המהוונת בחלקה 17 גוש 10863 שעליה בנויה החנות, וביום 29.5.12 נרשמה לטובתו הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין.

4.בבקשה המונחת בפניי טוען המבקש כי המשיב העביר את החזקה בחנות לפני 8 שנים למר אוצ'רטיאנסקי, ללא הסכמת הבעלים הקודמים ותוך הפרת חוזה השכירות, וכי ימים אחדים לפני הגשת הבקשה, נודע לו כי מר אוצ'רטיאנסקי עזב את החנות, וכי המשיב מבצע בה שינויים בהיקף נרחב.

5.במטרה לשמור על הסטטוס קוו לטענתו, הגיש המבקש את הבקשה דנן שבה עתר כאמור לאסור על המשיב להיכנס לחנות ו/או לבצע בה כל שינוי, שכן לטענתו, המשיב איבד כל זכות שלו בחנת לאחר שנטש אותה ומסר את זכות השימוש בה לאחר במשך תקופה של 8 שנים, וכן ביצע בה שינויים שלא בהסכמתו ותוך הפרה של חוזה השכירות.

6.המשיב הכחיש מכל וכל את טענותיו של המבקש, וטען בין היתר, כי הוא מעולם לא איבד את זכויותיו בחנות, וכי השימוש שנעשה על ידי מר אוצ'רטיאנסקי בחנות, היה בהרשאתו והסכמתו של הבעלים הקודמים, ובנסיבות אלה, לא קמה נגדו עילת פינוי מחמת נטישה ו/או הפרה של חוזה השכירות. בנוסף טען המשיב כי דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי, אי הוכחת בעלות בחנות וטענות נוספות אחרות.

7.בדיון שהתקיים בבקשה במעמד הצדדים נשמעו חקירות קצרות של המצהירים, ובמהלך הדיון הצהיר ב"כ המשיב כי העבודות בחנות הסתיימו.

8.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי אותם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.הטענות בדבר נטישת החנות ו/או הפרת חוזה השכירות על ידי המשיב, הינן טענות המחייבות בירור עובדתי ומשפטי, קל וחומר על רקע טענת המשיב כי השימוש שנעשה בחנות היה בהסכמתו והרשאתו של הבעלים הקודמים, וברי הוא כי אין בית המשפט נדרש להכריע בטענות אלה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני.

10.לעניין מאזן הנוחות – הסעד האוסר על המשיב להיכנס לחנות עלול לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכות החזקה והשימוש של המשיב בחנות, ככל שתוכחנה טענותיו במסגרת הליך זה, לעומת הנזק שעלול להיגרם למבקש מאי היעתרות לבקשה, הניתן לפיצוי כספי.

11.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.

12.הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ תילקחנה בחשבון בסוף ההליך ועל פי תוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב תשע"ד, 25 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.