גרצולין נ' עובד ואח'

פסק - דין

1.בפני תביעה כספית על סך של 10,850 ₪ שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים בגין אי תשלום דמי שכירות ונזקים למושכר.

2.כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובעת ביום 08.12.11 ובו עתרה התובעת לחייב הנתבעים בתשלום דמי השכירות לחודשים אוקטובר – דצמבר 2011 בסך כולל של 6,000 ₪ וכן הוצאות בגין הגשת תביעת הפינוי כנגדם.

עוד נטען בכתב התביעה כי ביום 08.12.11 ניתן פסק דין בתביעת הפינוי לפיו על הנתבעים לפנות המושכר עד ליום 31.12.11.

ביום 11.1.12 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן במסגרתו ביקשה לחייב הנתבעים אף בתשלום נזקים שגרמו למושכר, נזקים שנודעו לה לאחר עזיבת הנתבעים את המושכר, וכן בגין הפסק דמי שכירות מאחר והנתבעים מנעו ממנה להציג המושכר לשוכרים פוטנציאליים.

3.הנתבעים לא הגישו כתב הגנה ואולם, התייצבו לדיון בפני ובמהלכו טענו טענותיהם. במהלך הדיון הציגו הנתבעים את כתב ההגנה שהוגש על ידם בתביעת הפינוי ואסמכתאות נוספות.

הנתבעים טוענים כי פינו את המושכר בסוף חודש דצמבר 2011 בהתאם לפסק הדין בתביעת הפינוי, וכי בחודש יולי 2011 שילמו את מלוא דמי השכירות עד לסוף חודש דצמבר 2011. הנתבעים אף הכחישו טענות התובעת ביחס לנזקים למושכר.

4.בדיון בפני העידו התובעת והנתבע -1.

התובעת העידה כי בהתאם לחוזה השכירות בשנה הראשונה בה הושכרה הדירה לנתבעים, בשנת 2010, שולמו מלוא דמי השכירות מראש. יחד עם זאת, העידה כי לבקשת הנתבעים חתמה על קבלות לתשלום דמי השכירות לכל שלושה חודשים על מנת שהנתבעים יקבלו סיוע ממשרד השיכון. התובעת העידה כי חלק מקבלות אלו הוצגו בפני בית המשפט בתביעת הפינוי על ידי הנתבעים כאסמכתא לתשלום דמי השכירות ואולם, הטענה נדחתה על ידי בית המשפט. עוד העידה התובעת כי בשנת 2011 לא שולמו דמי השכירות מראש, אלא אחת ל-3 חודשים ואולם, הנתבעים לא שילמו דמי שכירות עבור שלושת החודשי האחרונים עד לפינוי המושכר, קרי חודשים אוקטובר – דצמבר 2011.

עוד העידה התובעת כי הנתבעים הותירו נזקים במושכר ואף מנעו ממנה להציג המושכר לשוכרים פוטנציאליים.

הנתבע 1 העיד כי אכן פינה את המושכר בסוף חודש דצמבר 2011 בהתאם לפסק הדין בתביעת הפינוי ואולם, טען כי על אף שבהתאם להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים בשנת 2011 (נ/2) היה על הנתבעים לשלם דמי השכירות אחת לשלושה חודשים, הרי בחודש יולי 2011 שילם את מלוא דמי השכירות עד לסוף דצמבר 2011 בסך של 12,125 ₪.

הנתבע -1 הציג בפני אסמכתא המעידה, לכאורה, על התשלום שבוצע ביום 01.7.11 חתומה על ידיו ועל ידי התובעת (נ/1). עוד העיד הנתבע -1 כי הציג הקבלה על התשלום אף בפני בית המשפט בדיון בתביעת הפינוי.

לאחר שבמהלך הדיון הוצג המסמך (נ/ 1), עיינה התובעת במסמך זה והעידה כי החתימה על גבי המסמך הנחזית להיות חתימתה, אינה חתימתה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים בפני, אני קובעת כי יש לקבל את תביעת התובעת בכל הנוגע לדמי השכירות.

ראשית, אין חולק כי בחודש אוקטובר 2011 הגישה התובעת תביעה לפינוי מושכר כנגד הנתבעים (ת.א. 40765-10-11 בבית המשפט בנתניה). ביום 08.12.11 התקיים דיון במעמד הצדדים בתביעת הפינוי במסגרתו העלו הצדדים טענותיהם ביחס לתשלום דמי השכירות.

בפסק הדין בתביעת הפינוי, אשר ניתן במעמד הצדדים, דנה כב' השופטת קולנדר – אברמוביץ בטענת הנתבעים כי שילמו את יתרת דמי השכירות וקבעה כי "השתכנעתי כי הנתבע הפר ההסכם ולא שילם את דמי השכירות".

משהוכרעה השאלה העובדתית לעניין תשלום דמי השכירות במסגרת תביעת הפינוי, הכרעה שהיתה הכרחית לצורך ההכרעה בתביעת הפינוי, הרי שקיים השתק פלוגתא בשאלה עובדתית זו בין אותם צדדים, ומכאן כי הנתבעים מושתקים היום מלטעון כי דמי השכירות שולמו.

למעלה מן הצורך יש לקבוע כי ממילא יש לדחות טענת הנתבעים לתשלום דמי השכירות לאור הראיות שהוצגו על ידם.

הנתבעים טענו בפני כי אסמכתאות על תשלום דמי השכירות הוצגו בפני השופטת קולנדר אברמוביץ בדיון בתביעת הפינוי. עיון באסמכתאות אלו, כמו גם בפסק הדין בתביעת הפינוי, מעלה כי הנתבעים צירפו שני מסמכים כתובים בכתב ידה של התובעת, באחד מהם נכתב כי התובעת מאשרת קבלת שכר דירה בסך של 6,000 ₪ עבור חודשים יולי – ספטמבר; ובשני נכתב כי התובעת מאשרת קבלת שכר דירה בסך של 6,000 ₪ עבור חודשים אוקטובר – דצמבר.

יוער כי "קבלות" אלו אינן נושאות תאריך ואף לא צוין בהן ביחס לאיזו שנה שולמו דמי השכירות. התובעת העידה בפני כי טענה בדיון בתביעת הפינוי כי קבלות אלו ניתנו, לבקשת הנתבעים, ביחס לתשלום דמי השכירות לשנת 2010. בפסק הדין בתביעת הפינוי קיבל בית המשפט את עמדת התובעת לעניין זה.