גרצברג נ' עוזר

פסק דין

התובעת הגישה תובענה זו על סך 1,386 ₪ בגין תאונת דרכים שארעה בין רכבה לרכבו של הנתבע ביום 12.1.09.

הדיון החל בפני מותב אחר ביום 18.11.09 ונדחה כדי לזמן עד נוסף מטעם הנתבע. הצדדים הסכימו כי הדיון ימשיך מאותה נקודה בפני המותב הנוכחי.

לטענת התובעת, הרכב בו נהגה עמד ברח' בן-צבי ברמזור לפניה שמאלה, ואילו רכבו של הנתבע עמד בנתיב מימינה, ממנו ניתן לנסוע רק ישר. לטענתה היא פנתה שמאלה, לכיוון החניה של קניון הנגב, ואז הרגישה מכה, ונתברר לה כי הנתבע פנה שמאלה מהנתיב שאסור לעשות כן, וכאשר ניסה להשתלב בנתיב הצר הפונה לחניה של הקניון, פגע בדלת האחורית ימנית ברכבה, עם הפינה השמאלית קדמית של רכבו.

הנתבע טען כי התאונה היתה בכלל במקום אחר: לפני הרמזור רכבו עמד מאחורי רכבה של התובעת, אולם אחרי הרמזור הם נסעו במקביל, שניהם נסעו שמאלה ברח' שמריהו לוין, וימינה לעבר הכניסה לחניה של הקניון. לפני עמדות הבידוק, לדברי הנתבע, סטתה דווקא התובעת מהנתיב השמאלי בו נסעה לנתיב שלו.

העד מטעמו של הנתבע, מר ארתור פנואילוב, חיזק את עדותו של התובע, לפיה ההתנגשות בין שני כלי הרכב היתה ממש בסמוך לפני עמדות הבידוק, כשהתובעת ניסתה להכנס לפני רכבו של הנתבע.

הנתבע הוסיף והדגיש, כי היתה פגיעה קלה מאד ומייד לאחר התאונה פנתה אליו התובעת ואמרה: "מצאתי את הפראייר שיממן לי את הצבע של הרכב".

יודגש כי התובעת לא צרפה כל חוות דעת לגבי נזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ובתמונות שצרפה התובעת, אכן ניתן להבחין בפגיעה בקושי רב מאד.

נטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא על התובע, לפי הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לה, עמ' א ;דף מו עמ' ב). על התובע מוטל איפוא הנטל להטות את הכף על פי מאזן ההסתברויות (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ (1) 589, ע' 598). במצב בו לאחר שמיעת הראיות, נוכח בית המשפט כי כפות המאזניים מעויינות, יכריע בית המשפט על פי מערכת הנטלים (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", תק-על 99(3), 574 , 611 (1999)).עוד ניתן להפנות לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971, לפיה יש להתייחס בחשדנות לעדות יחידה מטעם בעל דין. בשל כך, על פי הוראת הפקודה, הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת (ה"פ (מחוזי מר') 8765-05-09 בן חיים נ' לנדקו ישראל בע"מ, תק-מח 2009(4), 1251 , 1254 (2009)).

בענייננו, כאשר מדובר למעשה בגירסה כנגד גירסה, שבכל אחת מהן פירכות משלה, וכאשר העד מטעם הנתבע מחזק את גירסתו, מצאתי כי כפות המאזניים מעויינות, ולא ניתן להגיע להכרעה ברורה, ולכן אני דוחה את התביעה. יודגש כי אין בכך משום קביעה של העדפה של גירסת הנתבע, שאף היא מעלה תמיהות, אולם בחינה של כלל העדויות מעלה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

לפיכך אני דוחה את התביעה, אולם בנסיבות העניין, אינני מוצא מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

בקשת רשות לערער בתוך 15 יום מבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ג ניסן תש"ע, 28 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.