גרנות נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בת"א בה נדחתה בקשת העוררת לביטול תנאי מעצר הבית בהם היא נתונה בשל כתב אישום שהוגשה נגדה בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות דעת (מ"ת 325-06-12, מיום 9.7.12, כבוד השופטת קריספין-אברהם).

האירוע בגינו הוגש כתב האישום נגד העוררת התרחש ב- 3.6.12 באישון ליל, שעה שהעוררת – כך על פי הנטען – נהגה בשכרות וחצתה באור אדום שישה צמתים מרומזורים. העוררת שוחררה על ידי קצין משטרה למעצר בית מלא וביום 6.6.12 הורה ביהמ"ש קמא כי העוררת תשוחרר בערבויות למעצר בית חלקי בין השעות 20:00 עד השעה 07:00 בבוקר ועל פסילת רשיונה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה (להלן: "ההחלטה הראשונה"). על החלטה זו הגישה העוררת לביהמ"ש קמא בקשה לעיון חוזר, שכאמור דחה את בקשתה (להלן" "ההחלטה השנייה"). ומכאן הערר.

לא מצאתי כי יש מקום לקבל את הערר.

החלטתו הראשונה של ביהמ"ש קמא מבוססת על עיון בחומר הראיות ממנו עולה כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתה במיוחס לה. ביהמ"ש אף התייחס לסירובה לבדיקת נשיפה או בדיקת דם, גם לאחר שהוסברה לה המשמעות המתלווה לסירוב, לחוסר יציבותה בעמידה, לכך שהתנדנדה משהתבקשה ללכת בקו ישר, בחוסר הצלחתה לקרב את אצבע יד שמאל לאפה, כפי שהתבקשה, לריח האלכוהול שנדף מפיה ולהתנהגותה הפרועה כלפי השוטרים. חרף העובדה כי ב"כ העוררת הסכים בהליך בביהמ"ש קמא לקיומן של ראיות לכאורה, טען בערר כי משמעות הסירוב לא הוסברה לעוררת וכי המדובר בליקוי המוביל לזיכוי. טענה זו עומדת בסתירה לחומר הקיים בתיק ממנו עולה כי משמעות הסירוב הוסברה לעוררת (זכרון דברים של רס"ל ברכאת מיום 3.6.12, עליו סירבה העוררת לחתום) וכי בהודעתה אישרה העוררת כי משמעות הסירוב ברורה לה (הודעה מיום 3.6.12 ש' 32-33). כל טענה הסותרת את האמור, תתברר בהליך העיקרי. בשלב זה, נכונה קביעתו של ביהמ"ש קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעוררת.

עילת המסוכנות גם היא, וכפי שקבע ביהמ"ש קמא בשתי החלטותיו, מתקיימת בעוררת. עברה התעבורתי של העוררת הכולל 37 עבירות תעבורה החל משנת 1999 – מבסס עילה זו. בפי שצויין בערר, ביום 21.6.12 הורשעה העוררת על פי הודייתה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונדונה לפסילה לתקופה של 11 חודשים ומאסר מותנה [ת"ע (ת"א) 8324-03-12 מדינת ישראל נ' גרנות (כב' השופט האוזרמן)]. הטענה כי יש בכך משום שינוי נסיבות מהותי המאפשר – או אף מחייב – ביטול מעצר הבית הלילי, אין בה ממש ובדין נדחתה בקשה זו על ידי ביהמ"ש קמא, שציין כי אותה עבירה נוספת – בדומה למיוחס לעוררת בכתב האישום כאן – בוצעה גם היא בנהיגה בשעות הלילה. גם הטענה כי כעת, לאחר שהוטל עליה עונש של פסילה, אין כל חשש כי העוררת תנהג – בשעות היום או הלילה – ולכן לא נשקפת ממנה כל מסוכנות, אין בה ממש. העובדה כי העוררת ביצעה לכאורה עבירה נוספת הכרוכה בנהיגה בשכרות בשעה שתיק דומה תלוי ועומד נגדה (שהרי זו העבירה שיוחסה לה במקור, בטרם שונה כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון), מלמדת על המסוכנות הנשקפת ממנה. יתרה מכך, העובדה כי העוררת הורשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וכי כעת אין המדובר בתיק התלוי ועומד נגדה אשר עשוי להסתיים בזיכוייה, מהווה שיקול נוסף בהחלטה בדבר הטלת מעצר בית לילי. על המסוכנות הכרוכה בעבירות תעבורה עמד כבוד השופט הנדל בבש"פ 8819/10 אל רך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.12.10) : "הסניגור מפריד בין עבירות לפי חוק העונשין לבין עבירות מכוח פקודת התעבורה. זאת באופן שרק הראשונות מבוצעות על ידי 'עבריינים', ואילו האחרונות אינן מייצרות מסוכנות המצדיקה מעצר. אין לקבל הבחנה זו. מסוכנות – פנים שונות לה... נהיגה בשכרות מסכנת את הציבור בצורה ממשית. פקודת התעבורה נועדה להוות מעין תמרור 'עצור' להתנהגות מסוכנת. צר לנו ללמוד מהנסיון היום-יומי, עד כמה מסוכנת עלולה להיות הנהיגה, ובאיזו מידה רב כוחה לפגוע בזולת".

כך, גם הטענה בדבר חלוף הזמן, לאחר פרק זמן שהוא כעת כחודש ועשרה ימים מאז ההחלטה על שחרור העוררת למעצר בית לילי – אין בה ממש.

ב"כ העוררת ביקש להסתמך על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעמ"ת (ת"א) 40221-07-11 מזרחי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, ניתן ביום 28.7.11) (כב' השופטת קרת-מאיר) באותו עניין קיבל ביהמ"ש את טענות העורר וקבע כי די בפסילת רשיונו עד תום ההליכים נגדו, כדי לאיין את מסוכנותו. עיון בפסיקה מלמד כי ניתן למצוא החלטות שונות של מותבים אחרים בבתי המשפט המחוזיים. כך למשל דחה כבוד השופט מודריק ערר על מעצר בית לילי בעניינו של נהג שהוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות בשעת לילה מאוחרת. נגד העורר עמד באותה שעה כתב אישום נוסף באותה עבירה ולחובתו עמדו 5 הרשעות קודמות, על רקע זה נקבע: "התופעות החוזרות ונשנות של נהיגה בשכרות בעיקר בידי צעירים כמו הנאשם הן הרות סכנה. ככל הנראה לא די כדי למנוע סיכון מן הבריות בפסילת רשיון. מתחייבת גם הגבלת תנועה. השופט קמא הגביל את חרות התנועה של העורר באופן מזערי ובמידה שאינה פוגעת באורח חייו הרגיל. בכך אין כל סיבה להתערב." [ע"ח (ת"א) 13337-10-10 סבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.10.10).

דברים אלו יפים - כלשונם הם - בעניינה של העוררת כאן ואין כל צורך להוסיף עליהם.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בנוכחות ב"כ המשיבה, עו"ד צ'רלי סבג ובהיעדר העוררת ובא כוחה שנעדרו היום מן הדיון ברשות בית המשפט.

עותק מהחלטה זו יועבר באמצעות פקס. לב"כ העוררת.

ג'ורג' קרא, שופט