גרינצייג נ' ג.ט.ט.ק.סחר בע"מ

החלטה

המבקש, שהתגונן בפני התביעה הן בטענת זיוף חתימתו על שטר החוב והן בטענות אחרות, הגיש בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאותיו לפי סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט- 1999, אשר נדחתה בהחלטת השופטת ברסלב מיום 7.3.10. לפיכך, מבקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו. המשיבה מתנגדת לבקשה.

בתוקף סמכותי על פי הדין, ולאחר שניתנה לצדדים אפשרות להתיחס לכך, אני מקבל את הבקשה, דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור ומשנה את החלטת השופטת, מהנימוקים הבאים:

א.הבקשה אינה רק לפי תקנה 519, אלא לפי סעיף 353א לחוק החברות.

ב.סעיף 353א לחוק החברות מבטא איזון שונה בין הזכויות והאינטרסים של שני הצדדים, מאשר תקנה 519 בלבד. לפי סעיף זה, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון ברע"א 544/89 אויקל נ' נילי פ"ד מד (1) 647, בניגוד לתקנה 519, קיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם קיימים בנסיבות הענין נימוקים לסתור זאת.

ג.כנגד זכות הגישה לערכאות של המשיבה, הנגזרת מזכות הקנין, קיימת גם למבקש זכות קנין, לפיה יש להבטיח את הוצאותיו בתביעה, והאיזון בין שתי זכויות אלה שונה באשר לחברה בע"מ, כאמור לעיל. הכלל הוא שעל החברה להבטיח את ההוצאות, והחריג הוא פטור מהבטחת הוצאות (רע"א 10376/07 ל.נ. נ' בנק הפועלים)

ד.כפי שקבעה השופטת המלומדת, המשיבה לא הוכיחה את יכולתה לשלם את ההוצאות בהעדר ערובה, ועל כן, קיים חשש שאם יזכה המבקש, לא יוכל לגבות את הוצאותיו, ויוותר בחסרון כיס.

ה.השופטת לא קבעה שסיכויי התביעה טובים, אלא קבעה שהם אינם נמוכים. לפי הפסיקה שצוטטה לעיל, הנטל על החברה להוכיח שסיכויי התביעה גבוהים. המשיבה לא עמדה בנטל זה.

ו.טיעוני המשיבה, על פי פסקי דין העוסקים בתקנה 519, אינם לענין.

לפיכך, אני מבטל את החלטת השופטת וקובע שעל המשיבה להבטיח את הוצאות המבקש בערובה. אשר לגובה הערובה, לאור העובדה שכר טירחת עו"ד מומלץ הוא כ- 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ולאור הצורך במידתיות בקביעת הערובה, אני קובע את סכום הערובה לסך 7,500 ₪. המשיבה תפקיד בתוך 30 יום ערובה להוצאות בסך 7,500 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה, שאם לא כן תסולק תביעתה לפי התקנות.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תש"ע, 13 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: