גרינולד ואח' נ' לנדא ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול עיקולים שהוגשה ביום 6.2.14 שהוטלו על ידי כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו ביום 28.1.14.

בעקבות הבקשה התקיים דיון ביום 12.2.14 בו ביקשו הצדדים לסכם בכתב. נעתרתי לבקשה, ומכאן אדון בטענות הצדדים לבקשה.

נוסיף רק כי בדיון הסכימו התובעים להסרת העיקול מחשבון הבנק של הנתבע 1 והעיקול הוסר ביום 13.2.14.

2.כידוע, בדיון בבקשה להטלת/הסרת עיקול אין בית המשפט נכנס למלוא עובי הקורה, אלא בוחן את הראיות והטענות שבפי התובעים בכללותן. בקצרת האומר נביא את טענות הצדדים. התובעים הטוענים כי הציגו בפני בית המשפט מסכת עובדתית מלאה וקוהרנטית, לפיה הנתבע 1 (להלן: הנתבע) הוא זה שעמד מול התובעים, הציג והציע נכסים וניהל את המשא ומתן בשמם. התובעים עומדים על כך כי הנתבע היה והינו ממנהלי החברה, וכי אין לראות בו איש שיווק בלבד. הנתבע טוען כי לא היה ואינו ממנהלי החברה, אינו במעגל מקבלי ההחלטות ותפקידו שיווקי בלבד. לשיטת התובעים טענה זו אין בה כדי לסייע לנתבע שכן כאשר מדובר על שיוקו על מצור מחו"ל חלה עליו אחריות מושגית וקונקרטית, ולא יעלה על הדעת כי המזמין מוצר חשמלי המיוצר בחו"ל שאינו מסופק לו, האחריות תהיה על החברה בחו"ל.

3.התובעים עומדים על כך שמי שהציג בפניהם את הנכסים וניהל עמם ובשמם מו"מ היה נתבע 1. נכסים שהוצגו על ידו התגלו בדיעבד כנכסים פרטיים שלו שאינם מצויים במאגרי החברה. הוא אישר כי הוא עובד כעצמאי שיכול להתקשר עם כל חברה שיחפוץ ואף התחייב לרשום בטאבו את נכסי התובעים ולהעביר לתובע 1 את האישורים על העברה כאמור. לשיטתם, הוכח בחקירתו הנגדית כי הוא מוסמך להחליף נכסים ללא אישור המנהל הנטען על ידו, מרגליות, מה גם שהוא עצמו אישר כי גילה מעורבות אישית בנכסים ואף טס לארה"ב, לטענתו, "להציל נכסים". התובעים המשיכו ופרטו את אחריותו כלפי המזכירה של החברה, הגב' מיכל, לה אף שילם משכורת מכספו שלו. עוד הוכח מעדותו כי הוא בעצמו ערך את מסמך ה"זכרון דברים", מילא בו את הפרטים והטביע את חותמת החברה המצויה ברשותו למעשה, טוענים התובעים, כלל המסמכים עליהם הוחתמו וחתמו, נערכו על ידי הנתבע עצמו, גם כאשר החתימה המוטבעת היא של החברות השונות בארה"ב. לטענת התובעים התנהלות זו יש בה כדי להוכיח כי הנתבע נהג כמנהג בעלים בכל הקשור לעסקאות מול התובעים, ובכלל, ואין לראות בו עובד זוטר, משווק תמים.

4.נדבך נוסף שהובא על ידי התובעים הוא אופן העברת הכספים. התובעים הצהירו והעידו כי העברת הכספים נעשתה על פי הוראות הנתבע ולחשבונות הבנק שמסר להם. התובעים טוענים כי הוכיחו שכספים רבים הועברו לניכוי ב"צ'יינג' אקספרס" בהיקף של מאות אלפי ₪ והעובדה שאין בידי הנתבע להראות כיצד הועברו סכומים אלו על ידו לחברות בארה"ב עבורן, לשיטתו, עובד, יש בה כדי להעיד על כך שפעל כמנהל עצמאי וכי נהג בעסק כבעסקו הפרטי.

5.לנתבע שורה של טענות פרוצדורליות, לפיהן התובע 1 נכח באולם בעת חקירתו של התובע 2 ולא בכדי תשובות של תובע 1 היו תואמות במדויק לתשובותיו תובע 2 (אשר נחקר ראשון). טענה פרוצדורלית נוספת שהיתה בפי הנתבע נגעה להגשת מסמכים וכתבי בי-דין באיחור ללא מתן הסבר או בקשת ארכה ומבלי שתמכה בתצהיר. כך נמסרה לידיו, באיחור, התגובה לבקשה לביטול העיקול אשר לא נתמכה בתצהיר תוך העלאת טענות עובדתיות חדשות, בנוגע לאיתנותה הפיננסית של חברת ביג ליס בע"מ, טענות, אשר לשיטת הנתבע, ממילא אינן נכונות.

6.הנתבע טוען כי התובעים לא הוכיחו כלל עילת תביעה, וממילא הוכח על ידם כי הנתבע עבד כסוכן, אחד מיני רבים, בחברותיו של מר יהודה מרגליות. לטענתו הוכח בחקירתם הנגדית של התובעים כי ידעו גם ידעו שהנכסים המשווקים שייכים ליהודה מרגליות או לחברות שבבעלותו ואף הודו כי ידעו בזמן אמת שהנתבע איננו צד להסכם עמם. בפני הנתבע היו עוד כהנה וכהנה טענות אף ביחד לחלקו של צביקה וינגרטן, ואף תשובות היו בסיכומי התשובה מטעם התובעים, אולם איני מוצאת לנכון להיכנס לעובי קורת התביעה, באשר בשלב זה, של עיקולים זמניים די בראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כמצוות תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

הנתבע טוען כי לא הוכח ניסיון להברחת נכסים מכל סוג שהוא וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מקום שלאחרונה שדרג את רכבו אך אינו יכול להשלים את מכירת רכבו הישן אשר נמכר זה מכבר לצד שלישי לאור העיקול המוטל על הרכב. מעבר לכך טוען הנתבע כי הותרת העיקול על כנו פוגעת בתדמיתו של הנתבע בפעילותו העסקית בחברת הליסינג שבבעלותו. כך גם העיקול (ברישום) על דירת המגורים שלו ושל רעייתו בה הם מתגוררים עם חמשת ילדיהם.

ככל שיוותרו העיקולים, טוען הנתבע, כי אז יש להגדיל את סכום הערבות שהופקדה לכל הפחות ל-200,000 ₪ חלף 50,000 הש"ח שהופקדו עד כה.

5.באשר ליסוד ההכבדה טענו התובעים כי חרף ניסיונותיו של הנתבע להציג עצמו אדם אמיד, הרי שמעדותו בבית המשפט עולה תמונה של אדם השקוע בחובות של מאות אלפי ₪, ומגלגל כספים בשוק האפור באמצעות ניכיון המחאות בסכומי עתק ובריביות גבוהות. סך הלוואותיו עומד היום על למעלה- 2,000,0000 ₪ ודירותיו משועבדות להבטחת הלוואה זו, הן בהלוואות בנקאיות והן בהלוואות חיצוניות. התובעים מפנים לעדותו של נתבע 3 ממנה עולה כי כבר כעת קיים סיכון שהדירות לא יכסו את ההלוואות שניטלו בעדן לאחר ניכוי חוב המשכנתא, וכי מי שנושא בחובו של הנתבע בסך 200,000 ₪ הוא אביו של הנתבע שהגיע עמו להסדר תשלומים.

הנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע אינו נוטל הלוואות מהבנקים על אף שהריביות בהן נוחות לאין שיעור מהריביות הגבוהות בשוק הפרטי, ואף מהתנהלותו האישית, מכירת רכבו זמן קצר לפני התפוצצות הפרשה, יש בה כדי להוכיח את מצוקתו הכלכלית והצורך לממש נכסים.

6.משכך, טוענים התובעים יש להותיר את העיקולים על כנם ואף להרחיבם, מאידך יש מקום להקטנת הערובה שהושתה על התובעים. התובעים מטעימים כי אין לבטל את העיקולים על נתבע 3 שכן הונחה תשתית ראייתית לטענת הקנוניה הנטענת על ידם. ממילא, כך טוענים הם, למשיב 3 אין זכות קדימה בדין למנוע עיקול נוסף ולכל היותר יכול לטעון כי הנכסים יתחלקו בדין קדימה, מה עוד שהנתבע 3 אינו יכול לממש את הנכסים שכן קיימת הלוואת משכנתא למוסד בנקאי שהוא נושה מובטח.

דיון

7.הנתבע לא הציג תשתית עובדתית אשר יש בה כדי לאזן את שהובא על ידי התובעים. כך למשל, לא הביא הנתבע חוזי עבודה או חשבוניות להוכחת היותו עובד בלבד על אף שהצהיר שקיבל במסגרת עבודתו (עמ' 13 ש. 27-28). אף אם ילך בית המשפט עם טענת הנתבע ש"כך מקובל במגזר החרדי" לא מתקבל על הדעת כי כספים שהועברו על ידי רוכשים פוטנציאליים נותרו בידיו מבלי להעביר הלאה, ודוק. הנתבע לא טען כי העביר את הכספים במזומן לידי מרגליות ו/או גורם אחר אלא טען כי אין בידו להוכיח כיצד הועברו הכספים (שם, ש. 31 ואילך). גם כרטיס טיסה או מועד טיסה היו יכולים לספק הסבר כלשהו לדרך העברת הכספים.

גם המידע שהתגלה בחקירה, כי הנתבע נשא בשכר עבודתה של מזכירת החברה, הינו בעל משמעות (עמ' 13 ש. 34 – עמ' 14 ש. 1-17).

אכן, תמוהה העובדה כי התובעים לא צרפו לכתב התביעה את החברות ולא את מר יהודה מרגליות, ואין בסיכומי התשובה מטעם התובעים כדי ליישב תמיהה זו, אולם עניין זה יתברר במהלך בירור התביעה גופא.

סבורתני, כפי שאף פרטתי לעיל כי לצורך הותרת העיקול הזמני, הוכיחו התובעים קיומה של עילת תביעה לכאורה. הובאו די ראיות ודי מסמכים ונשמעו די עדויות כדי למלא אחר תנאי זה, ומכאן נותרה השאלה האם הוכיחו התובעים כי ביטול העיקולים הזמניים יכבידו על ביצוע פסק הדין בבוא העת.

8.מכאן, אם כן ליסוד ההכבדה. בסיכומי התשובה טענו התובעים כי יש בסכום התביעה עצמו כדי להוות אינדיקציה להכבדה.