גרינברג נ' א.ד. מוסך מרכזי בע"מ

פסק דין

התובע עותר כנגד הנתבעים 1 עד 3 (להלן: "הנתבעים") לתשלום פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעות 1 ו-2. התובע אף עותר לחיובו האישי של הנתבע 3, בין היתר, מכוח עילת הרמת מסך.

העובדות לענייננו:

במועדים הרלוונטים לתביעה, הנתבעות 1 ו-2 שהינן חברות בע"מ היו פעילות במתחם מוסך לרכב שנמצא ברחוב השחם 22, קריית אריה, פ"ת. במתחם זה פעלה גם חברה נוספת בשם עתיד פחחות וצבע בע"מ (להלן: "עתיד בע"מ").

ביום 1.10.85 החל התובע את עבודתו בנתבעת 1, שהנה בבעלותו המלאה של הנתבע 3 (עם אחוז מזערי בבעלות אשתו).

במקביל, הועסק התובע בעתיד בע"מ. בתקופה הרלוונטית לענייננו עתיד בע"מ הייתה 50% בבעלות הנתבע 3 ו-50% הנותרים היו בבעלות מר חגי בן ברוך (יצוין כי החל משנת 2009 עתיד בע"מ בבעלות מלאה של הנתבע 3).

לתובע הוצאו תלושי שכר הן מהנתבעת 1 והן מעתיד בע"מ.

החל מיום 17.4.94 פועלת במתחם המוסך גם הנתבעת 2. הנתבעת 2 היא 70% בבעלות הנתבע 3 ו-30% בבעלות התובע. התובע והנתבע 3 רשומים כמנהלי הנתבעת 2.

החל ממועד זה, הוצאו לתובע תלושי שכר גם מחברה זו. עולה, אפוא, כי החל ממועד זה, הוצאו לתובע תלושי שכר משלוש החברות הפועלות במתחם המוסך.

מתלושי השכר שהומצאו לתיק עולה, כי בגין עבודתו במוסך עבור שלוש החברות, התובע קיבל מדי חודש "שכר עבודה" בחלוקה כדלקמן: 10,000 ₪ מהנתבעת 1; 15,000 ₪ מעתיד ו-60,000 ₪ מהנתבעת 2. נציין כבר עתה, כי הנתבעים טוענים כי הגם שהתשלומים לתובע סווגו כשכר, הרי שלמעשה לא מדובר בשכר עבודה אלא במנגנון לחלוקת רווחים בין שותפים, באופן המשקף את העסקים הטובים במוסך בשנים הרלוונטיות.

החל משנת 2005 החלה ירידה בהכנסות השוטפות של התובע בגין עבודתו במוסך. ביום 31.12.05 סיים התובע את עבודתו בעתיד בע"מ ושולמו לו מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי בגין עבודתו בעתיד בע"מ. כמו כן, פוליסות ביטוח המנהלים שהיו לתובע בעתיד בע"מ, והכספים אשר הצטברו שם, הועברו לבעלות הנתבעת 2 וההפרשות המשיכו להתבצע על ידה מדי חודש (סע' 6 לכתב תביעה; סע' 6 לכתב ההגנה).

במקביל, החל מחודש ינואר 2006 הועלה שכרו של התובע בנתבעת 1 לסך של 17,500 ₪ (נספח י"ג לתצהיר הנתבע 3).

החל מחודש ינואר 2008 ועד לחודש ספטמבר 2008, הופחת שכרו של התובע בנתבעת 2 לסך של 40,000 ₪. החל מחודש אוקטובר 2008, הופחת שכרו של התובע בנתבעת 2 לסך של 6300 ₪ בלבד.

בסוף חודש נובמבר 2008 הופסק לחלוטין תשלום שכרו של התובע על ידי הנתבעת 1.

עולה מחומר הראיות כי החל מחודש 1/09 הופסקו לחלוטין ההפרשות לביטוח המנהלים של התובע מהנתבעות 1 ו-2.

אין חולק כי בתחילת חודש מאי 2010 (כשנה וחצי לאחר השינויים שפורטו לעיל), הפסיק התובע להתייצב לעבודתו במתחם המוסך. לטענתו, בעקבות הסחבת בטיפול בעניינו בכל הקשור לתשלום זכויותיו, הוא יצא לחופשה עליה הודיע מראש. מנגד, הנתבעים טוענים כי התובע נטש את העבודה ולמעשה התפטר. לגבי נסיבות סיום עבודתו של התובע, נדון בהרחבה בהמשך פסק הדין.

ביום 9.6.10 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת 1 והנתבע 3 לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון הבראה בסך כולל של 901,999 ₪.

ביום 1.10.10 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת 2 והנתבע 3 לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עבודה, והיעדר הפרשות לביטוח מנהלים, בסך כולל של 1,449,241 ₪.

בדיון קדם המשפט, שהתקיים בפני כב' הנשיא שפיצר ביום 17.4.11, הוחלט, בהסכמת הצדדים, על איחוד הדיון בשני התיקים.

דיון והכרעה: