גרימברג נ' אמיחי ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 05.04.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

על פי גרסת התובעת שני הרכבים היו במהלך פניה שמאלה. כאשר רכב האוטובוס פגע עם חלקו האחורי בחלקה הקדמי ימני של רכב התובעת.

גרסת הנתבע כי הוא נסע בנתיב הימני פנה שמאלה. במהלך הפניה שמע דפיקה בקצה אחורי השמאלי של האוטובוס.

לאחר ששמעתי את הצדדים עולה כי המחלוקת נתונה לשאלה אחת בלבד, מי מהצדדים סטה לנתיב האחר. לאחר התרשמות מהעדים ומהודעות שמסרו לחברות הביטוח מצאתי להעדיף את גרסת התובעת לקרות האירוע. ראשית, חזר נהג האוטובוס במהלך עדותו, כי יש להיזהר בפניה זו בשל מבנה הכביש. אולם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם מיקום התאונה ששני הנהגים טענו כי ארע במהלך הפניה. זאת בניגוד לגרסת נהג האוטובוס לפיה בהמשך הכביש מתעקל. שמא הכניסה למקום הסיבובי גרם לנהג האוטובוס לסטות עם האוטובוס למרכז הכביש, על מנת להכין עצמו להמשך הדרך? נהג האוטובוס העיד כי מבנה הכביש במקום מחייב זהירות, אולם טענה זו לא הוכחה והשרטוט שרטט נהג האוטובוס מעיד אחרת. היה על הטוען טענה זו להביא צילומים של המקום, כדי להוכיחה. בנוסף, נוכח טענת נהג האוטובוס כי יש לנהוג במקום בזהירות. ברם, נהג האוטובוס לא העיד כיצד נזהר. טען נהג האוטובוס כי הוא כמעט עלה למדרכה כדי להימנע מהמשך הפגיעה. לא מצאתי נסיבות כי היה על נהג האוטובוס לעלות על המדרכה, שהרי על פי עדותו הוא ראה את רכב הנתבעת לראשונה לאחר ששמע את ההתנגשות.

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להכריע את התביעה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

במקרה דנן, לאחר בחינת כל חומר הראיות, באתי לידי מסקנה, כי הגרסה המסתברת יותר היא זו של התובעת. התובעת פנתה שמאלה, כאשר היא בנתיב השמאלי. במהלך הפניה פגע בה האוטובוס כשהיא מאחוריו. הנזקים ברכבה מתאמים יותר לגרסתה. שאם לא כן הנזקים ברכב התובעת היו צרכים להיות יותר לכיוון חזית הרכב ולא לצדו.

לעניין הנזק סעיף 7 ד לכתב התביעה לא הוכח והוא נדחה. סוף דבר הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,201 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.