גריגורי נ' מגידש

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 16.2.10 בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

2.התובע עותר לסכום של 3,872 ₪ בגין תיקון הרכב ועוד 500 ₪ שכ"ט שמאי. לדבריו, הוא יצא ממקום חניה, כשבכוונתו לנסוע ישר, כאשר עליו לחצות כביש. כשהוא הגיע מעבר למחצית הדרך, התנגש בו רכב הנתבע שבא מולו תוך פניה שמאלה. התובע מאשר שראה את רכב הנתבע ולטענתו: "בזמן שאני עברתי, החל הנתבע לצאת מצד שמאל ופגע לי בכנף". (עמ' 1 שורה 16 לפרוטוקול). מר עוז לוי שנסע עם התובע ברכב, תמך בגרסתו, הוא ציין שרכב הנתבע נסע לאט אך פשוט לא עצר בזמן.

3.בפי הנתבע גרסה שונה, הוא הגיע לצומת, הסתכל שמאלה וימינה, ראה שהצומת פנויה והתחיל להתקדם, "ואז ראיתי את התובע ועצרתי". (עמ' 2 שו' 1-2).

4.לאחר ששמעתי דברי בעלי הדין, הגעתי למסקנה ששניהם תרמו לתאונה זו, אם כי לא באופן שווה, ולהלן נימוקיי:

א.התובע מסר לביהמ"ש שראה את רכב הנתבע, אך לא הבחין שהנתבע פונה שמאלה וחוסם את דרכו. כמו כן, מדברי העד, ניתן להסיק שנסיעתו האיטית של הנתבע בלבלה את התובע שכנראה חשב שהנתבע יתן לו זכות קדימה. על התובע היה להיות יותר ערני בעת נהיגתו.

ב.הנתבע מצידו, הוא זה שפונה שמאלה ועליו לוודא שהשטח פנוי מכל הכיוונים. גם הוא פעל בחוסר תשומת לב ראוי ולא שקל נכון את המצב שנוצר כאשר רכב התובע התקרב אליו.

ג.מסקנתי היא – שיש לחלק את האחריות לתאונה בין התובע לבין הנתבע, כך שלנתבע 75% ולתובע רשלנות תורמת של 25%.

5.אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,279 ₪ ועוד 300 ₪ הוצאות משפט. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"א, 15 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.