גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

החלטה

לא אביע דעתי על סיכויי הערעור על החלטתי באשר להגדלת התשלום החודשי. לאחר עיון במסמכים ובטענות שהוצגו על ידי החייבת, המסקנה היא שאין לחייבת מניעה רפואית לעבוד במשרה מלאה, כפי שאישרה בעצמה בפני הנאמנה. אף החייבת עצמה אינה טוענת שביקשה לעבוד במשרה מלאה – כ- 200 שעות בחודש, אלא שביקשה לעבוד בחצי משרה, כ- 100 שעות בחודש, וגם זאת החל מיום 1.11.10. מכאן, שהחייבת ממשיכה שלא למצות את כושר השתכרותה. אני דוחה את הטענה שמאחר שבחודש נובמבר עבדה לטענתה רק 66 שעות למרות בקשתה לעבוד 100 שעות, עולה המסקנה שהמעביד אחראי לצמצום עבודתה. יכולות להיות לכך סיבות רבות, ובהן האפשרות שהמעביד לא הצליח לתת לחייבת שעות לפי בקשתה האחרונה עקב קשיי התארגנות. החייבת לא הגישה דוחות על הכנסותיה והוצאותיה, כעולה מתגובת הכונ"ר. בבקשתה טענה שהגישה דוחות כדי להסיר ספק, וצירפה לבקשה שהגישה ביום 16.9.10 העתקים של דוחות לאפריל- יוני 2010. זאת, כאשר לא מוגשים דוחות לחודשים יולי, אוגוסט, וכאשר הסכומים בדוחות הם בחלקם עגולים ואינם מגובים בראיות מאמתות. להסיר ספק, למרות הייעוץ המשפטי המלווה את החייבת, אלו אינם דוחות כדין. זאת ועוד, החייבת סירבה לענות על מספר רב של שאלות בחקירתה על ידי הנאמנה. בנסיבות אלו, הגעתי למסקנה שהחייבת לא הטילה ספק ניכר בקביעות שהיא יכולה להרוויח יותר ממה שהיא מרוויחה, ואפשר שהיא אף מרוויחה יותר ממה שהיא מצהירה.

אציין, כי הטענה של החייבת שהנושים לא יפגעו מעיכוב הביצוע כי אם ידחה הערעור יוכלו לקבל את הסכום המוגדל, אינה מתיישבת עם טענתה שאין בידה לשלם את הסכום המוגדל, ומכאן שגם אם ידחה ערעורה לא יהיה בידה להשלים את הסכומים.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הגדלת התשלום.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"א, 09 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.