גרה נעים נ' אל נדאף עמיד ואח'

פסק דין

התובע הגיש נגד הנתבעים בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים, בה נפל ממשאית, שהייתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") . הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), היתה המבטחת של המשאית והיא כופרת בחבותה לפצות את התובע וטוענת כי התובע כלל לא נפגע כתוצאה מנפילה ממשאית ולחילופין , כי גם אם התובע נפל מהמשאית, אין האירוע נופל בגדר הגדרת "תאונת דרכים" , כקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן "החוק").

הנתבע טען כי אינו יודע אם הארוע בו נפגע התובע מהווה "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק והשאיר את הענין להכרעת ביהמ"ש. בד בבד , הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת וטען כי הוא זכאי כלפיה לפיצוי, שיפוי או השתתפות בכל סכום שיפסק נגדו, מכוח פוליסת הביטוח שהנפיקה לו הנתבעת.

לאור עמדת הנתבעת הוריתי על הפרדת הדיון, באופן שבשלב ראשון תידון שאלת החבות. בהתאם ניתן פסק דין זה בשאלת החבות בלבד.

אקדים ואציין כי הצדדים חלוקים על מרבית העובדות ולפיכך, אין מנוס אלא להביא את הגרסאות השונות בהרחבה.

גרסת התובע

בתקופה שקדמה לתאונה היה התובע סטודנט באוניברסיטת באר שבע (להלן "האוניברסיטה") ושכר דירה בעיר. בסוף חודש אוגוסט 2002 עבר התובע להתגורר בדירה אחרת בעיר.

ביום 29.08.02, נדבר התובע עם בן דודו אמיר ערו (להלן: "אמיר") להיפגש עימו בערך בשעה 22:00 בסמוך לאוניברסיטה. הפגישה נועדה לכך שהתובע ימסור לאמיר את מפתח דירתו הישנה, וזאת על מנת שאמיר יוכל לאחסן בה את חפציו של חבר משותף של השניים שהתעתד לעבור לגור בדירה.

התובע הצהיר (ת/1) כי אמיר התקשר אליו כשהגיע לכניסה לעיר ומסר לו להמתין לו "בכביש", כאשר לדבריו, המפגש בינו לבין אמיר היה אמור להיות חטוף ומהיר.

אמיר הגיע למקום המפגש במשאית של הנתבע, כאשר הנתבע נוהג בה ואמיר יושב לצידו. אמיר הצהיר (ת/2) כי המקום בו המשאית עצרה היה כמה עשרות מטרים אחרי הרמזור השני לאחר הכניסה לבאר שבע.

התובע הצהיר כי המשאית עצרה אך הנתבע לא כיבה את המנוע . התובע עלה על המדרגה שליד דלת הנוסע (בצד ימין של המשאית), מסר לאמיר את המפתח והחליף איתו במהירות מספר מילים. לאחר סיום השיחה ירד התובע מהמדרגה .

התובע הצהיר, כי בחילופי הדברים הקצרים שבינו לבין אמיר הוא שאל אותו מהם החפצים שעל ארגז המשאית, ואמיר השיב לו כי הם שייכים לקרוב שלו. לפיכך, העלה התובע אפשרות שכאשר הוא ירד מהמדרגה אל הכביש הוא אמר "רק רגע, אני רוצה לראות", אך הנתבע ואמיר לא שמעו אותו בגלל הרעש. אפשרות נוספת שהעלה התובע היא כי לאחר שירד ממדרגת המשאית, הוא החליט מתוך סקרנות לטפס על הארגז דרך הצד, מעל הגלגל, כדי לראות מהי התכולה שעל הארגז.

כך או כך, התוצאה הייתה שהתובע טיפס על הארגז, דרך הגלגל האחורי. כשהוא התרומם כדי לראות את תוכן הארגז המשאית, שהייתה כאמור עם מנוע דולק, החלה המשאית לנסוע, והתובע איבד את שיווי משקלו ונפל מארגז המשאית (ת/1).

לדברי התובע, בעקבות התאונה נגרמו לו פגיעות ראש קשות, הוא היה מחוסר הכרה למשך זמן רב, איבד את היכולת שלו ללמוד ולהתרכז, ואף הפסיק את לימודיו (ת/1).

התובע חזר על עיקרי גרסתו גם בעדותו ולפיה הוא ביקש מאמיר והנתבע לראות מהם החפצים שמאוחסנים בארגז המשאית. הסיבה לבקשתו הייתה לדבריו:

"ת: אנו היינו חברים, מדברים אחד עם השני, הוא (הנתבע – ב.ב) היה מביא דברים ואני רציתי לראות מה הוא מביא. אנו חברים וכך אנו מעבירים את הזמן שלנו".

לדבריו, הוא ציין כי הוא בטוח שאמר לאמיר ולנתבע שיחכו לו כדי שיוכל לראות מה יש בארגז, אולם יתכן שהם לא שמעו אותו אומר כן.

הוא הוסיף ופירט את ההתרחשות שקדמה לתאונה:

"ת: מאז שעליתי, התרוממתי, עליתי על המשאית והרגשתי רעידה במשאית כשעליתי ומאז אני לא זוכר כלום, אלא אני זוכר את עצמי בביה"ח. אני איבדתי את ההכרה. אני זוכר שעליתי והרגשתי רעידה ברגליים והמשאית כנראה התחילה לנסוע".

בחקירה נגדית נשאל התובע על שהתרחש והשיב: