גרבי נ' סנדיק ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים.

התובע הוא הבעלים של טנדר מזדה (להלן: "הטנדר"). הנתבע 1 נהג ברכב פרטי מסוג מזדה שבבעלות אביו, הנתבע 2. הנתבעת 3 ביטחה את הרכב הפרטי במועד הרלוונטי.

אין חולק כי ביום 18.10.12 נסעו כלי הרכב ברחוב הנוטר באבן-יהודה וארעה תאונה ביניהם. המחלוקת נוגעת לשאלת הגורם לתאונה.

לשיטתו של התובע, כשהגיע לקצה הדרך הסלולה ברח' הנוטר, לפני כניסה לדרך חקלאית, ביצע פניית פרסה, ללא הפרעה לתנועה ותוך איתות. בתוך כך, התובע חש חבטה ברכבו. לטענתו, הנתבע 1 הגיע במהירות מופרזת ולא שם לב למתרחש ופגע בטנדר, בחזיתו האחורית, פינה שמאלית.

התובע טוען כי מאפייני הנזק תומכים בגרסתו כי הנתבע 1 פגע בטנדר, משום שהמגן האחורי של הטנדר נמשך, כתוצאה מהפגיעה, החוצה. תוצאה זו לא הייתה יכולה להתרחש לו נסע הטנדר לאחור.

מוסיף התובע וטוען, כי מיד ובסמוך לתאונה הקליט את שיחתו עם הנתבע 1. האחרון התחייב לשאת בכל נזק שנגרם לתובע.

כן מוסיף התובע כי הנתבע 1 נהג צעיר, ובעת התאונה החזיק רישיון נהיגה מס' חודשים מועט. להבדיל, התובע נהג ותיק, למעלה מ-25 שנה ולא היה מעורב מעולם בתאונה.

לתביעתו, צרף התובע את חוו"ד של אבי צרפתי, שמאי ובוחן תאונות דרכים לשעבר במשטרת ישראל (להלן "עד התביעה"). לפי חווה"ד אין על המגן האחורי של הטנדר נזקים הנובעים מנסיעה לאחור. עד התביעה הסיק, מתוך דברי התובע והנזקים לטנדר, כי הנתבע 1 נסע במהירות מאחורי הטנדר, ניסה לבלום, החליק לכוון הטנדר וכך פגע באמצעות הדופן השמאלית של המזדה במגן האחורי של הטנדר (ס' ב' בפרק הסיכום של חווה"ד).

עד התביעה חווה דעתו כי הנתבע 1 נסע במהירות, בניגוד להוראות התמרור הניצב במקום, בדרך משובשת ורטובה (מפאת גשמים חזקים שירדו אותה עת) ואיבד שליטה תוך שהוא מנסה לעבור במהירות בין הטנדר לבין הצמחייה ועמוד התמרור. כתוצאה מכך החליק ופגע בטנדר (ס' ג' לפרק הסיכום של חווה"ד).

אליבא הנתבעים, נהג הנתבע 1 ברח' הנוטר, כאשר לקראת סוף הרחוב עמד בצד הדרך רכב התובע, באלכסון לכביש. לפתע, החל בנסיעה מהירה לאחור ופגע ברכב הנתבעים. לטענתם, מיקום הנזקים שולל את גרסת התובע. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע ממילא לא הוכיח את מלוא הנזק.

א.התובע מסר בעדותו בבית המשפט, כי בהגיעו לסוף רחוב הנוטר, הבחין שלא יוכל

להמשיך בדרכו כיוון שהכביש משתלב אל שביל לתוך שטח חקלאי. התובע טוען כי לפני הכניסה לדרך החקלאית יש מרחב מספיק ל"פניית-פרסה".

לדבריו, התחיל לבצע את פניית-הפרסה "שמאלה עם ההגה ואז הרגשתי חבטה" (עמ' 1 ש' 21 לפרוטוקול מיום 11.12.13).

התובע לא ידע להסביר מהיכן הגיע הרכב הנוסף. לטענתו, כשהביט במראה לפני פניית הפרסה, לא היה רכב אחריו. לכן, סבר כי הנתבע 1 הגיע מרח' הכלנית המצוי מימין לרחוב הנוטר במרחק של 15 מטר מהמקום בו ביצע את פנייתו.

התובע חוזר על השערתו כי הנתבע 1 הגיע מרח' הכלנית: "אני חושב שהוא הגיע מרח' הכלנית" (עמ' 2 ש' 24-25).

התובע טען כי על פי עוצמת הפגיעה בוו-הגרירה המותקן בטנדר, ניתן להסיק שהנתבע 1 נהג במהירות גבוהה, הגם שפנה ימינה אל רח' הנוטר מרח' הכלנית.

ב.לפי עדות עד התביעה, הוא הגיע למקום התאונה ארבעה חודשים אחרי האירוע וביצע שחזור. העד מסתמך על דברי התובע ועל נזקי כלי הרכב. לטענתו, שני כלי הרכב הגיעו למקום האירוע מאותו כיוון.

העד השיב בחקירה נגדית כי מסקנותיו לא היו משתנות בין אם ירד גשם ביום האירוע ובין או לאו, כי בכל מקרה מדובר בכביש משובש. לשיטתו, פגיעת המזדה היא פגיעת שפשוף ולא מעיכה, מה שמלמד על כך שרכב הנתבע השתפשף בפגוש של הטנדר. העד ציין: "אם ונניח במקרה השני שהרכב הזה (הכוונה לטנדר – הח"מ) היה נוסע בנסיעה לאחור, היה נזק מעיכה ולא נזק שפשוף (עמ' 5 שורה 12 מיום 5.1.14). דא-עקא, כי בתמונות נזק המזדה שהוגשו לתיק עולה בצורה ברורה שקיימת פגיעת מעיכה בדופן שמאל, בין שתי הדלתות בחלק הנמוך. ניתן להבחין שפגיעת המעיכה היא עגולה וממוקדת ומשני צידיה שריטות רוחביות עמוקות בקו רצוף. אף התובע עצמו אישר את קיומה של פגיעת המעיכה כשחקר את הנתבע 1 בחקירה נגדית: "ש: ציינת כי ברכבך נגרמה מעיכה...מאמצע דלת קדמית עד לחיבור הדלתות, ששם יש מעיכה ויד עוד המשך לדלת האחורית..."(עמ' 7 ש' 6-7 לפרוטוקול מיום 5.1.14).

6.הנתבע 1 העיד כי נסע ברח' הנוטר עד לכניסה לשביל העפר, שם התכוון להמשיך בנסיעה ישר. לפתע חש בחבטה בצד שמאל של הרכב. הנתבע 1 טוען כי הבחין בתובע עומד בצד שמאל של הרכב, אך בכל מהלך נסיעתו לכוון הדרך החקלאית, לא ראה את הטנדר קרב לעברו. לדבריו נסע במהירות נמוכה. בחקירה הנגדית עימת התובע את הנתבע 1 עם העובדה שהמזדה נעמדה "במצב מאונך לרכב שלי". בנוסף, הסכימו הצדדים כי הנתבע 1 לא יכול היה לצאת מהרכב, והיה עליו להתקדם מהנקודה בה כלי הרכב התנגשו, כדי לאפשר את יציאתו מהרכב. תזוזה זו עשויה להסביר את סימני השפשוף במזדה. עד התביעה לא התייחס לנתון זו בחוות דעתו וקבע כי סימני השפשוף נוצרו כתוצאה מהתחככות המזדה בטנדר בעת ההתנגשות.