גראואר נ' יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה בסכום של 5,000 ₪ מצד בעל רכב כנגד רשות מקומית וגורם המבצע עבודות תשתית בתחומי רשות זו, שמקורה בנזק שנגרם לצמיג רכבו של התובע.

2.לטענת התובע, ביום 19.5.09 בשעה 10:30 נסע בתחילת העליה ברח' הגיבורים בחיפה לכיוון הדר, מקום בו שני נתיבים מתכנסים לאחד, בשל עבודות המבוצעות בכביש מטעם הנתבעות. הוא החל לעבור מהנתיב השמאלי לימני, כשלפתע נפגע צמיג רכבו מאבן שפה גבוהה המפרידה בין הנתיב הימני לנתיב התחבורה הציבורית הנבנה בנתיב השמאלי, ואשר הוא מעט גבוה יותר מן הנתיב הימני. מכיוון שהפגיעה היתה בדופן הצמיג, לא ניתן היה לתקנו. התובע רכש צמיג חדש בסכום של 1,100 ₪ אותו הוא תובע מן הנתבעות, בצירוף סכומים נוספים בשל הוצאות ונסיעות, ייעוץ משפטי, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה.

3.בשם הנתבעות התגוננה חברת אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, מבצעת העבודות מטעם הנתבעות במקום וככל הנראה מי שנטלה על עצמה חבות כלפי צדדי ג' בהתאם להתחייבויותיה החוזיות מול הנתבעות (להלן יכונו חברה זו והנתבעות יחד: "הנתבעות"). הנתבעות הכחישו באופן כללי קיומו של הפרש גבהים, קיומו של מפגע, קיומה של אבן שפה "בעייתית", ולחילופין אף אם היתה במקום אבן שפה כנטען להעדר רשלנות מטעמן המצדיקה הטלת חבות עליהן. הנתבעות טענו כי ככל שנגרם נזק הרי שהוא נגרם בשל נהיגה במהירות לא סבירה מצד התובע, אשר למרות קיומם של שלטי אזהרה ברורים סטה רק ברגע האחרון לנתיב הימני באופן שגרם לפגיעה ברכבו. בנוסף טענו כי מחיר הצמיג הנתבע הינו מופרז מאד כלשעצמו, ומה גם שהצמיג שנפגע היה משומש.

4.דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שאפרט להלן.

5.שאלת האחריות: התשובה לכל טענות הצדדים בהקשר זה מצויה בתמונות הברורות שצילם התובע במקום האירוע וצורפו לתביעה. מחד, התמונות מצביעות על קיומו של מפגע באבן השפה, ועל היותו חד מספיק כדי שיהא עלול לגרום לנזק לפחות למקצת סוגי הצמיגים, במיוחד צמיגים בעלי חתך נמוך. רשות מקומית המבצעת עבודות צריכה לצפות כי מפגעים מעין אלו עלולים לגרום נזק לכלי רכב ולמנוע אותם, ועל כן מדובר במפגע המקים חבות.

מאידך, המקום משולט היטב וברור לכל נהג המתקרב למקום כי עליו לעבור לנתיב הימני מבעוד מועד. בנוסף, האירוע התרחש באור יום מלא וגם אם לא ניתן להבחין כי אבן השפה היא חדה, בוודאי ניתן להבחין בהפרש הגבהים בין הנתיבים ולהימנע ממנו, ובלבד שנוסעים במהירות המתאימה לתנאי הדרך, במיוחד בשים לב לעובדת קיומן של עבודות במקום. בין אם התובע ניסה לעקוף רכב אחר בנתיב הימני ולהיכנס לפניו ובין אם לא היה עירני דיו, הרי שבכל מקרה האחריות לאירוע מוטלת לא רק על הנתבעות אלא גם עליו.

אני קובע כי אשמו התורם של התובע מגיע כדי 50%, ובהתאם לכך האחריות הינה בחלקים שווים.

6.שאלת הנזק: ככלל, ריבוי רכיבי נזק ונקיבה בסכומים גבוהים אין די בהם כדחי להביא לפסיקתם. ככלל, בתי המשפט לתביעות קטנות אינם פוסקים סכומים בגין ייעוץ משפטי אשר ניתן לצורך ניסוח או הגשת התביעה. ככלל, המלים עוגמת נפש אינן מילות קסם ופיצוי בגין נזק לא ממוני ייפסק רק במקרים המתאימים לכך. ככלל, תובע זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו, בצירוף סכום הוצאות מסויים המבטא באופן כללי החזר אגרה שנאלץ לשלם, אובדן זמן לצורך הכנת התביעה והופעה בדיון, ולעתים גם בגין טרחה שהיתה כרוכה בהתנהלות טרם הגשת התביעה. אינני מאשר רכיבי נזק כלשהם פרט לכך.

אשר למחיר הצמיג, התובע אמנם צירף קבלה המעידה על תשלום סכום של 1,100 ₪ בגין רכישת צמיג חדש. עם זאת, יש ממש בטענת הנתבעות כי מחיר זה הינו מוגזם. התובע השיב לטענה זו בהבהירו כי מדובר בצמיג שמידותיו מיוחדות ושונות מאלו של מרבית הרכבים הפרטיים (רוחב - 215, חתך – 45, קוטר חישוק – 17). רשיון הרכב אותו צירף מאשר מידות אלה. עדיין, הצמיג אותו רכש התובע הינו מתוצרת חברה שצמיגיה יקרים, ואשר אינה יצרנית הצמיגים שהותקנו במקור על הרכב. לכך ניתן להוסיף את העובדה כי הצמיג שנפגע הינו, מן הסתם וכפי העולה גם מהתמונות שצורפו, צמיג משומש. דומני כי ניתן לאמוד את שווי הצמיג בסכום של 800 ₪ לכל היותר, ואומדן זה אף מיטיב מעט עם התובע.

7.לאור האמור, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סכום של 450 ₪. סכום זה מבטא מחצית מן האמור לעיל כאשר הוא משוערך להיום בקירוב. בנוסף אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 350 ₪.

בסך הכל תשלמנה הנתבעות לתובע סכום של 800 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא ריבית פיגורים כחוק.

8.זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב אב תש"ע, 23 יולי 2010, בהעדר הצדדים.