גסקין נ' בנק לאומי לישראל ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובעת בסכום של 10,000 ₪ בטענה שמחשבונה בנתבע 1 הוצא סכום של 1,050 ₪, והועבר לחשבון סגור, למרות שלא נתנה שום הוראה לעשות כן. כשפנתה לנתבע 1, נאמר לה כי הסכום הועבר לנתבע 2 לכיסוי חוב. גם הנתבע 2 לא הודיע לה על קיום חוב, למרות שהוא חייב לעשות כן. התובעת מבקשת בכתב התביעה להחזיר לה את הסכום שנגנב ממנה, שכר טרחת עו"ד, הוצאות אגרת פתיחת תיק בבית המשפט, הוצאות טלפון, תחבורה ציבורית, וימי עבודה של בתה וגיסה, אשר לקחו חופשות על מנת לטפל בעניין.

הנתבע 1, טוען בכתב ההגנה כי התובעת ובעלה, ניהלו חשבון משותף בבנק לאומי בדימונה. בתאריך 19.12.2008 נפטר בעלה, אך קצבאות הביטוח הלאומי שעל שמו המשיכו להיות מופקדות בחשבון התובעת גם לאחר הפטירה, והיא לא הפנתה תשומת לב הנתבע 1 לכך. בחודש פברואר 2009, התקבלה אצל הנתבע 1 דרישה מהנתבע 2, להחזר כספי הגמלה ששולמו ביתר ובעקבות זאת סגר הבנק את הסכום הנדרש בפק"מ יומי. נעשו ניסיונות ליצירת קשר טלפוני עם התובעת, ורק לאחר שביקרה בסניף, הוסבר לה כי הכספים נועדו להחזר החוב לביטוח לאומי. התובעת לא הביעה כל התנגדות. למרות זאת פנתה בהמשך לעורך דין, והנתבע 1 השיב לו, כי המדובר בחוב שנוצר לביטוח לאומי ואף צורפה לכך אסמכתא. זאת אך ורק לעזור לתובעת וכאקט שירותי בלבד, ולנתבע אין כל חובה לברר מהות החוב הנטען.

הנתבע 2, הגיש מסמכים בהודעה מיום 21.12.2010, ובין היתר, התחייבות התובעת ובעלה המנוח כי יודיעו למוסד לביטוח לאומי על כל שינוי, וכן הסכימו כי הבנק יחזיר לביטוח הלאומי לפי דרישתו סכומים מתוך החשבון אם המוסד יפקיד לחשבון תשלום כלשהו בטעות או שלא כדין. נוסף על כך צורף מסמך מיום 4.2.2009, המופנה לתובעת והמציין כי החל מ – 1/09 אין היא זכאית לקצבת זקנה, כיוון שאושרה קצבת שאירים. בהתאם לכך גם נטען בכתב ההגנה, כי התובעת קיבלה כספים שלא כדין, ומעולם לא הכחישה קיומו של החוב. בהתאם לכך דרש הנתבע 2, מהנתבע 1 החזר הכספים ששולמו ביתר.

לתביעה זו אין כל בסיס. התובעת הפרה את התחייבותה לנתבע 2, על פי המסמך נ/3, לא הודיעה לנתבע 2, כי בעלה נפטר, והנתבע 2 פעל על פי התחייבותה החתומה בכתב ידה, המייפה את כוחו של הנתבע 1 להעביר כספים לנתבע 2, ששולמו ביתר או בטעות.

אין מחלוקת בדבר תאריך הפטירה של בעלה של התובעת, ולפיכך ברור שאין היא זכאית החל מיום פטירתו לסכומים שבמחלוקת.

מכאן, יוצא שהנתבעים פעלו כדין, ועל פי הרשאה מפורשת של התובעת.

לחלופין, גם סכום התביעה לא הוכח בשום צורה.

לסיכום: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעים סכום של 500 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.