גנסן נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ ואח'

פסק דין

לטענת התובעת, בתאריך 29.1.13, בלילה חורפי גשום, בדרך חטיבת גולני שבחיפה, מקום שבו בוצעו עבודות בכביש, עלתה עם רכבה על ערימת חצץ שהיתה מונחת באמצע הכביש (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבה נזקים.

הנתבעות אישרו כי אכן הנתבעת 1 היא שביצעה את העבודות בכביש מטעמה של הנתבעת 2 וכאשר הנתבעות 1 ו-2 מבוטחות על ידי הנתבעת 3.

התובעת טענה בכתב תביעתה ואף בעדותה בביהמ"ש, כי בכביש לא הוצבו כל תמרורי אזהרה, לא הוצבה גדר התוחמת את הכביש ואת אפשרות הנסיעה בו באיזור שבו בוצעו העבודות וכן לא הוצבה כל תאורה המזהירה את הנהגים בדבר אפשרות המשך נסיעתם בכביש.

בעדותה בביהמ"ש, הסבירה התובעת כי במצב שנוצר בגין ביצוע העבודות, נמצאה ערימת החצץ כבר מחוץ לכביש, אך הכביש והמקום המיועד לנסיעה לא נתחמו בכל דרך שהיא.

בתשובה לשאלה אם נכון שהערימה היתה מחוץ לכביש והיא המשיכה בנסיעה ישר אל תוך הערימה, השיבה כי: "כן. אני נכנסתי אל מחוץ לכביש, כי לא היה גידור" (עמ' 6 ש' 21 לפרוט').

כן העידה עוד כי: "הכביש הלך ופתאום נעלם" (עמ' 6 ש' 26 לפרוט').

מטעם הנתבעת 1, מי שביצעה את העבודות בכביש עבור הנתבעת 2, העיד מר שחר אבנרי, מי שהיה במועד נשוא כתב התביעה מנהל הפרוייקט של עבודות השיפוצים בכביש מטעם הנתבעת 1.

עד זה העיד כי כל העבודות בוצעו בהתאם לתוכניות שאושרו על ידי המשטרה והעיריה, בליווי צמוד של מהנדס תנועה וכאשר אחת לשבוע נפגשים כל הצדדים, לרבות המשטרה, וזאת בשטח שבו מבוצעת העבודה.

העד העיד עוד כי היתה במקום תאורה, היא תאורת הרחוב הרגילה וכי, לפי הצורך, היו מוצבים במקום תמרורים.

כן סומן במרכזו של הכביש קו מקווקו צהוב, המצביע, לדבריו, על כך שבמקום מבוצעות עבודות וכך אף סומנו שולי הכביש.

לשאלת ביהמ"ש לעניין הסימון של השוליים, הצביע מר אבנרי על התצלום תק/2 ועל סימנים דהויים וחלקיים של שול שלקביעתי, לא ניתן לראותם כלל במהלך נהיגה, גם לא תוך ראיה מאומצת ובוודאי שלא בעת לילה, כאשר מזג האוויר גשום.

מר אבנרי לא מסר מידע, מיד ראשונה, על מצב התימרור, התאורה, הגידור, והסימונים שבכביש במועד הרלוונטי לקרות התאונה.

עדותו היתה כללית ובלתי סותרת את טענות התובעת כי באותו לילה לא היתה כל תוספת תאורה, לא הוצבו כלל תמרורים או גדרות המתריעים על כך שחלק מהכביש הופך להיות בלתי עביר עקב ביצוע העבודות וכי אותו מקום שבו ארעה התאונה אכן חסום לתנועת כלי רכב.

הנתבעות לא דאגו לזמן מטעמם את מי שבפועל פיקח על הפועלים במקום התאונה באותו יום שבו ארעה, כדי שיעיד בביהמ"ש, עפ"י רישומים שבידו או על בסיס נתונים אחרים כלשהם, מה היה המצב בכביש.

בנסיבות אלה, עדותה של התובעת, שכאמור היתה מהימנה עליי, גם לא נסתרה בכל ראיה פוזיטיבית, ספציפית אחרת.

הנני קובעת כי הוכחה התנהלותה הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבעת 1, וכפועל יוצא מכך אף הנתבעת 2, אשר לא מילאו את חובתן הברורה והחד משמעית לשמור על תקינות הדרכים והמעבר בהם, גם אם מבוצעות במקום עבודות ולא עשו דבר, או לא עשו את הנדרש כדי לחסום כליל לתנועה את אותם חלקים בדרך שהיו בלתי עבירים וכדי להבטיח תנועתם של כלי רכב במקום, ללא סיכון.

הנני קובעת כי הוכחה אחריותן של הנתבעות לתאונה ולתוצאותיה.

רכבה של התובעת אכן לא נבדק על ידי שמאי מטעמה, כאשר, לטענתה, הבינה מדברי המוסך כי מחמת שאין לה ביטוח מקיף לרכבה – אינה זקוקה לחוו"ד של שמאי.

עם זאת, הנני מקבלת את טענותיה של התובעת כי כל הנזקים שתוקנו ברכבה, הינם תוצאת התאונה, מה עוד שהינם מתיישבים עם אופן קרות התאונה, כנטען על ידי התובעת.