גניני נ' אבו כף ואח'

פסק דין

ביום 11.1.2010 ארעה תאונת דרכים בצומת היציאה מוואדי גו'ז בירושלים. התובעת טוענת כי התאונה נגרמה באשמתו של הנתבע 1 אשר נהג במשאית. לטענתה היא עמדה בנתיב הימני ביותר ברמזור על מנת לפנות ימינה. הנתבע 1 עמד לצידה ברמזור בנתיב שמאלי לה. כאשר הרמזור התחלף לירוק היא עוד לא התחילה בנסיעה לעומת זאת הנתבע החל בנסיעה ופגע עם המשאית בכל הצד השמאלי של רכבה.

הנתבע טוען כי הוא עמד ברמזור בנתיב האמצעי על מנת לפנות שמאלה. התובעת הגיעה עם רכבה ורצתה להיכנס מימין לו אך לא היה די מקום והיא פגעה עם רכבה במיכל הדלק של המשאית שלו וכך נגרם נזק לצד השמאלי של רכב התובעת.

העידו בפני התובעת אשר חזרה על אופן אירוע התאונה כפי שנכתב בכתב התביעה. לדבריה הנתבע הודה באחריותו לתאונה וביקש לא לפנות לביטוח. רק לאחר שראה את גובה הנזק, שינה את גרסתו.

הנתבע חזר על הטענות שבכתב ההגנה לגבי אופן אירוע התאונה. לדבריו, הוא לא מסר לתובעת את פרטי הביטוח שלו ואילו היא מסרה לו את פרטי הביטוח כי היא ידעה שהיא אשמה. לדבריו, לאחר זמן התקשרו אליו וביקשו ממנו להודות באחריותו כדי שהביטוח שלו ישלם את הנזק ויחזירו לו את ההשתתפות העצמית אך לאחר התייעצות עם המעביד הוא התנגד לכך.

מטעם הנתבע העיד עד נוסף שאף הוא תלה את האשמה בתובעת. לדבריו, התובעת ניסתה לעבור לצד המשאית, שהייתה במצב עמידה וכתוצאה מכך נפגע הרכב של התובעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והעדויות באתי למסקנה שיש לדחות את התביעה. התובעת לא הצליחה להוכיח שהנתבע אחראי לאירוע התאונה. הגרסה של התובעת אף לא נשמעת הגיונית שכן אם שני כלי הרכב – שלה ושל הנתבע – עמדו ברמזור שהיה אדום והתחלף לירוק כיצד יתכן שבתחילת נסיעה הנתבע יפגע עם המשאית ברכבה. מה עוד שהנתבע התכוון לפנות שמאלה והיא התכוונה לפנות ימינה. גרסת הנתבע באשר לאופן אירוע התאונה הגיונית יותר והיא אף נתמכת בעדותו של עד נטרלי שאישר שהתובעת ניסתה להיכנס עם רכבה לכיוון הרמזור כאשר הנתבע היה במצב עמידה והיא שפשפה עם רכבה את משאיתו של הנתבע.

התוצאה היא שהתביעה לא הוכחה לפיכך היא נדחית ואני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ג אדר ב תשע"א, 29 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה