החלטה
בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 14/1/11 למשך 30 יום.
על פי תיק החקירה, המבקש לא הפקיד רישיונו למרות הפסילה שהוטלה. במועד השימוע טען המבקש כי הרישיון לא בידיו וכי שכחו ברכב אחר ואין אינדיקציה בתיק החקירה להפקדתו בשלב מאוחר יותר.
על פי כתב האישום בתאריך 14/1/11 בשעה 15:40 נהג המבקש ברכב במהירות של 177 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הנה 90 קמ"ש.
ב"כ המבקש טען כי קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לצורך בקשה זו. עם זאת, טען ב"כ המבקש כי המבקש אינו מסכן את הציבור בנהיגתו, שכן עברו התעבורתי אינו מכביד והרשעתו האחרונה משנת 2001. המבקש צעיר, עורך דין במקצועו וזקוק לרישיון הנהיגה. ב"כ המבקש טען כי הקצין הפוסל פעל בחוסר סמכות משפסל את המבקש למשך 90 ימים, שכן הנו מוגבל לפסילה מנהלית של 30 ימים בלבד בגין העבירה הנדונה. לכן, כך טען, יש לבטל את החלטת הקצין.
ב"כ המשיבה הסכים כי סמכותו של הקצין הפוסל מוגבלת ל- 30 ימי פסילה מנהלית בגין עבירת המהירות הנדונה. עם זאת, אין בהטלת פסילה לתקופה ממושכת יותר כדי להביא לבטלות החלטת הקצין הפוסל במלואה, אלא לשינויה. ב"כ המשיבה הפנה לתיק החקירה וציין כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש לפי כתב האישום. המבקש מסוכן לציבור הן נוכח חומרת העבירה שביצע והן נוכח עברו התעבורתי שבו מספר עבירות מהירות.
כאמור, הסכימו הצדדים כי לקצין הפוסל סמכות לפסול את המבקש לתקופה של 30 ימים ולא יותר וכי הקצין חרג מסמכותו בהטילו פסילה מנהלית למשך 90 ימים בגין עבירת מהירות.
נשאלת השאלה, מה משמעות החריגה מסמכות כאמור. ב"כ המבקש סבור שהחלטת הקצין הנה בטלה מעיקרה ואילו התובע טוען שהפגם ניתן לריפוי.
על פי תורת הבטלות היחסית, הנוהגת כיום, מעשה מינהלי שנפל בו פגם, ואפילו פגם של חריגה מסמכות, אינו גורר בעקבותיו, בהכרח, בטלות מעיקרו של המעשה המנהלי ושל השלכותיו.
על בית המשפט לבחון את חוקיות ההחלטה, על בסיס מכלול שיקולים, כגון: מהות הפגם, חומרתו, האם גרם הפגם נזק או עוול של ממש, האם ביטולו של המעשה המנהלי עקב הפגם עלול לפגוע בטובת הציבור, וכיוצא בזה שיקולים רלוונטיים אחרים.
התוצאה הנובעת מן הפגם צריכה לבטא את האיזון הראוי בין שיקולים אלה.
מודל הבטלות היחסית הינו מודל גמיש, המאפשר לבחור, בכל מקרה ומקרה, בתוצאה המתאימה ביותר לנסיבות המקרה לגופו, כאשר הקו המנחה הנו כי רק פגם היורד לשורשו של ההליך, הינו פגם אשר יביא לפסלות מוחלטת של ההחלטה המנהלית [בג"ץ 3081/95 ד"ר ג'ובראן רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל; בש"פ 6050/01 יצחק בנגד נ מ"י; בג"ץ 6652/96 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים; רע"פ 4398/99 עינת הראל נ מ"י; בש"פ 3810/00 אריאל גרוסמן נ מ"י; בש"פ 2296/92; תת (י-ם) 14689/06 מדינת ישראל נ' שלם עופר].
סבורני כי במקרה דנן לא נגרם כל נזק למבקש, בגין הפגם שנפל בהחלטת הקצין הפוסל. ההחלטה בבקשה לביטול הפסילה המנהלית ניתנת בטרם חלפו 30 הימים מיום החלטת הקצין הפוסל, ונכון למועד כתיבת ההחלטה רישיונו של המבקש טרם הופקד.
הפגם אינו יורד לשורשו של ההליך והינו בבחינת פגם הניתן לריפוי. מאידך, ביטול החלטת הקצין עקב הפגם עלולה לפגוע בטובת הציבור ולסכן ביטחונם של המשתמשים בדרך, כעולה מהחלטתי זו ונימוקיה, כפי שיובאו להלן.
ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ככל שהדבר נוגע לדיון שבפניי.
לאחר עיון בתיק החקירה, נחה דעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום.
מדו"ח "נסיבות המקרה" ומ"זיכרון דברים להפעלת מכשיר BEE III IL" עולה כי המכשיר הופעל ממצב נייח, אנטנה אחורית באותו כיוון נסיעה. השוטרת נעלה את רכב המבקש על 182 קמ"ש, לאחר הפחתה נותרו 177 קמ"ש ומהירות זו הוצגה בפני המבקש. השוטרת הקפידה על 3 שניות כדין.
לדברי השוטרת, הרכב היה בודד בכיוון נסיעתו ונשמר עמו קשר עין רצוף עד לעצירתו.
מזכרון הדברים הנ"ל עולה כי הדו"חות מפורטים וכוללים בדיקות תקינות, כיול, מצב זירה, ממצאים ואת תגובת הנהג בזירת האירוע.