גנאח נ' מינץ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 25.5.09. לטענת התובע עמד עם רכבו קרוב לצומת כאשר לפניו עמד רכב הנתבע ולפני רכב הנתבע רכב נוסף.

לשיטתו של התובע הגם ששלושת הרכבים עמדו בצומת, החל לפתע נהג רכב הנתבע לנסוע לאחור, ועקב כך נגרמו הנזקים נשוא הדיון.

לטענת הנתבע אכן עמדו שלושת הרכבים בצומת, ואולם האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של התובע אשר נסע קדימה ופגע ברכב הנתבע, וממילא לא נגרמו עקב התאונה נזקים כלשהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמי.

טען התובע בפני כי התאונה אירעה בשעה שרכב הנתבע אשר היה לפניו נסע לאחור. עם זאת, עיון בתמונות הרכב מלמד כי מדובר בנזק נקודתי בצד שמאל של הרכב. הדעת נותנת כי ככל שאכן היה נוסע רכב הנתבע לאחור, הנזק היה מרכזי יותר ולא כפי המופיע בתמונות.

טענת התובע כי הנתבע נסע לאחור מתוך מטרה לעקוף את הרכב שלפניו ולפנות שמאלה אינה סבירה בנסיבות שבהן מן התמונות שהוצגו בפני עולה לכאורה כי הנתיב השמאלי הוא נתיב נגדי, בשני הצדדים קיימת חומה המצמצמת במידה ניכרת את טווח הראייה, וספק בעיני באם ניתן היה בנסיבות אלו לסטות לנתיב הנגדי כאשר יכול לבוא מן הצומת בכל רגע נתון רכב אחר.

מאידך, מצאתי את גרסתו של הנתבע כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעד זה הייתה כי הוא אינו מבקש אלא לתאר את האירוע כפי שהתרחש בפועל.

התובע צירף לעיוני דו"ח שמאי כאשר לכאורה נערך דו"ח השמאי חודשים ארוכים אחרי אירוע התאונה. טענתו כי ביקש לנסוע לבקר את בנו בחו"ל ולכן לא יכול היה לקבל חוות דעת שמאי קודם לכן, אינה סבירה ולא הוצגו בגינה ראיות אשר יש בהן כדי מתן טעם ענייני לעיכוב זה. לשיטתי יש בחלוף הזמן כדי ניתוק הקשר הסיבתי, ככל שהיה כזה, בין אירוע התאונה לבין הנזקים הנטענים.

בבואו של תובע לעתור לביהמ"ש כי יפצה אותו בגין נזקיו, עליו להוכיח הן את אחריות הנתבע כמו גם את היקפו של הנזק.

התובע טען כי תיקן את הרכב, אך לא נדרש לתשלום שכן מדובר לכאורה במוסך בבעלותו.

הגם שהוגשה לי חוות דעת שמאי, שהרי בנסיבות אלה לא ברור האם היקף ההוצאות בפועל להן נדרש התובע הוא בגובה הסכום הנקוב בחווה"ד.

דיני הנזקים במדינת ישראל מטרתם השבת המצב לקדמותו. בנסיבות שבהן לא ברור מה היו עלויות תיקון הרכב בפועל, שהרי גם ככל שהיה התובע מוכיח את גרסתו באשר לדרך התרחשות התאונה, לא היה מקום לפסוק לו את הסכום הנקוב בהעדר ראיות ביחס לשווי הנזק בפועל.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל, אני מורה בזאת על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות ההליך בשיעור של 1,160 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.