גמ"ר 2505-06-13 מדינת ישראל נ' קודסי

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של נהיגת רכב במצב של שכרות, סטייה מנתיב נסיעה וגרימת מוות ברשלנות של המנוח ד' ע' ז"ל, בן 21 במותו.

הנאשם כפר באחריותו לגרימת התאונה, ולאחר ניהול הוכחות מצא בית המשפט כי רשלנותו היא אשר הובילה להתרחשות התאונה הקשה.

שני הצדדים לתיק טענו בפני לעונש תוך הבאת ראיות לעונש במחזקות לשיטתם את עמדתם העונשית.

גם שירות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר ביחס לנאשם בתיק זה ואילו משפחת המנוח הגישה לבית המשפט מכתב מרגש אותו כתבו מתוך כאבם העמוק הנובע מאבדן היקר להם מכל.

מלאכת גזירת הדין בתיקים בהם מורשעים נאשמים בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות מלאכה מורכבת היא.

אין המדובר בעבירה שלצידה כוונה של מבצעה לגרום למותו של אחר, אין בה גם את היסוד הנפשי הקיים בעבירה של הריגה.

החובה להעניש את המורשע בעבירה מסוג זה נובעת מחריגתו של המורשע מרף התנהגותי המצופה מכל נהג אחר מן היישוב בנעליו. מידת החריגה מרף ההתנהגות המצופה היא העומדת בבסיס השיקול ממנו ייגזר בסופו של תהליך העונש הראוי.

מתחם הענישה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות טרם נקבע כהלכה ע"י בית המשפט העליון, אך בהתאם לענישה הנגזרת בפועל ביחס לתיקים מסוג זה ניתן לקבוע כי מתחם זה נע בין 6 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר בפועל כאשר תנועת בית המשפט בתוך המתחם היא תלוית נסיבות ספציפיות של מקרה נתון ויישום העקרונות אשר נקבעו בתיקון 113 של חוק העונשין, תשל"ז-1977.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל נע המתחם הנוהג בין 5 שנות פסילה בפועל ועד 15 שנות פסילה כאשר גם כאן ההחלטה ביחס לתקופה הסופית היא תלוית נסיבות ספציפיות תוך ניתוח עיקרון ההלימה, שיקולי שיקום, ושיקולים נוספים כפי שבאו ליידי ביטוי בתיקון 113 הנ"ל אשר קבע את הבניית שיקול הדעת בענישה.