פסק דין
בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), אשר ביום 19.09.10 הכריעה את דינה של המערערת להרשעה, ובו ביום גזרה את דינה לעונשים של פסילה בפועל בת 4 חודשים, קנס של 2,000 ₪ ופסילה מותנית.
כל זאת עשה בית המשפט קמא לאחר ששמע ראיות לכתב אישום שבו הואשמה המערערת בכך שגרמה לתאונת דרכים, עת נכנסה לצומת ברמזור אדום, צומת הולץ בת"א.
התאונה אירעה ביום 19.11.08 בסמוך לשעה 20:00, עפ"י עובדות כתב האישום של ביהמ"ש קמא, נכנסה המערערת לצומת שבכיוון נסיעתה, הרמזור דולק באדום, מבלי לציית לרמזור ופגעה בשני כלי רכב, שהגיעו משמאלה, דהיינו, מכיוון צפון לדרום, שהמערערת נוסעת בצומת לכיוון מערב למזרח.
כתוצאה מאותה תאונה, עפ"י כתב האישום, נחבלו המערערת, נוסעת ברכבה אחותה, וכן נוסעת ברכב מעורב, ברכב המונית.
העבירות בהן הורשעה המערערת ע"י בית המשפט קמא הינן: נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) וסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, ותקנה 22 א' לת"ת.
בערעורה, טוענת המערערת שבית המשפט קמא טעה בקביעת העובדות ובהערכת מהימנות העדים, אשר באו בפניו.
בית המשפט קמא, בהכרעת דינו, מצא לקבל ולהאמין לעדויות נהג רכב יונדאי בשם קרביץ, אשר נכנס לצומת, לדבריו, בנהיגה באור הירוק, ולנהגת מונית אשר גם היא העידה את אותם הדברים.
לומר, שגם היא נסעה בכיוון שלה שבו נסע הנהג קרביץ, כאשר אין היא עוצרת ברמזור אלא נוסעת באופן רציף לאור הירוק.
תוך כדי נסיעתה ובכניסתה לצומת, פגעה המערערת שנכנסה בניגוד לאור הרמזור אשר היה בכיוונה, תחילה ברכב המונית ואחר כך גם ברכב של הנהג קרביץ.
תמיכה לעדויות שני הנהגים מצא בית המשפט בעדותו של בוחן התנועה, אשר קבע בממצאיו שכך אכן התרחשה התאונה ושהגורם לה הוא המערערת, שנכנסה לצומת ברמזור אדום.
כן שמע בית המשפט קמא עדות של נוסעת במונית, אשר במידה מסוימת אכן המערערת סתרה, לדבריה, את דברי נהגת המונית. לדבריה, נהגת המונית עצרה ברמזור בצומת, ורק משהתחלף לירוק נסעה.
עדיין, אותה עדה, גם באמרתה במשטרה, גם בעדותה בבית המשפט, עמדה על כך שנהגת המונית נסעה לאור הירוק.
בערעורה, המערערת מצביעה על סתירות שבאו בעדויות הנהגים המעורבים עם העדה שישבה במונית. אכן, סתירות כאלו קיימות בשאלה מי קדם למי בנהיגה מצפון לדרום? האם נהגת המונית או נהג היונדאי? אכן, יש סתירות בין עדות נהגת המונית לנוסעת.
הנני גם סבור כי צודק בא כח המערערת, בטענתו כנגד זימונה לבית המשפט של הנוסעת במונית, בעיקר לאחר שבהסכמה, הוגשה אמרתה לתוכנה כראייה מוסכמת על הצדדים.
עם כל אלה, בסופו של יום, הערעור להכרעת הדין הנו ערעור לשאלת קביעת עובדות וממצאים בדבר מהימנות העדים שבאו בפני ביהמ"ש.
ההלכה היא, למשל, בע"פ 6921/09, פלוני נ' מ"י (טרם פורסם, מיום 13.09.10) "שבכל הנוגע לקביעות שבעובדה ולממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, ממעטת ערכאת הערעור להתערב, שכן בידיה של ערכאה דיונית הופקה מלאכה זו, של קביעת ממצאים שבעובדה, וההתרמות מן העדים שהעידו לפניה..."
בית משפט קמא בחר להעדיף את עדות נהג היונדאי, נהגת המונית והנוסעת שלה, קיבל כעובדה מוכחת אף הודאת המערערת בפני נהגת המונית, הסתמך על עדותו של הבוחן שבא בפניו שלא נסתרה, ולא קיבל כמהימנה את גרסת המערערת ואחותה. זאת היה רשאי לעשות ולטעמי, אף עשה זאת באופן נכון ובצדק.
טענת ב"כ המערערת, שלא הגיוני וסביר שתעמוד בצומת ברמזור אדום, כאשר מולה חמש מנורות רמזור שכולן מראות לכיוון אחד ולפתע תיסע, למרות האור האדום, אין בה ממש לטעמי.
התוצאה הינה שאין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, והערעור להכרעת הדין נדחה.