השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אהוד חביב וגב' שולמית שמש; עב' 2098/08), אשר דחה במלואה את תביעת המערער. הסוגיה העיקרית אשר נדונה במסגרת הערעור הינה זכאות המערער - שהועסק באבטחת בניית גדר ההפרדה - לגמול שעות נוספות.
התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי
2. המשיבה - שמירה ובטחון הצפון בע"מ - הינה חברת שמירה (להלן:
החברה), אשר נשכרה לאבטח את עבודות בניית גדר ההפרדה מדרום לירושלים (להלן:
הפרויקט).
3. המערער - מר ארקדי נצדקי (להלן:
המערער) - עבד בחברה, במסגרת הפרויקט, החל מיום 1.5.2007 ועד התפטרותו ביום 29.7.2007.
4. שכרו של המערער עמד על 240 ש"ח למשמרת. המערער טען כי שכר זה הובטח לו כנגד משמרת בת 8 שעות עבודה, כך ששכרו השעתי אמור היה לעמוד על 30 ש"ח. עוד טען כי נדרש לבצע, וביצע בפועל, משמרות "
כפולות ומשולשות", וכי
"הועסק בפרך שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים ברציפות", בלא לקבל גמול שעות נוספות.
5. החברה אישרה כי שכרו של המערער עמד על 240 ש"ח למשמרת, אך טענה כי משמרת רגילה הינה בת 12 שעות עבודה וכי שכרו המוסכם של המערער עמד על 20 ש"ח לשעה. בכתב ההגנה מטעמה, וכן בדיון המוקדם, הכחישה החברה ביצוע משמרות רצופות על ידי המערער, למעט מקרים בודדים. תוך כדי דיון ההוכחות חזרה בה מהכחשה זו, אך טענה כי המערער לא עמד לרשות העבודה במהלך כל שעות המשמרת אלא בחלקן "
היה בכוננות או ישן".
6.
בית הדין האזורי קיבל את גרסתה העובדתית של החברה, לפיה שכר עבודתו המוסכם של המערער עמד על 20 ש"ח לשעה. בית הדין הבהיר כי נטל ההוכחה מוטל היה על המערער להוכיח כי הובטח לו שכר של 30 ש"ח לשעה, אך הוא לא הביא כל עד מטעמו התומך בגרסה זו. בית הדין הוסיף כי מתלושי השכר עולה כי המערער קיבל 240 ש"ח למשמרת, כאשר לא הייתה מחלוקת כי כל משמרת ארכה 12 שעות, ולפיכך "
על סמך התלוש, שחזקת תקינותו לא נסתרה, ועדות העדים לרבות עדי התובע, שוכנענו כי שכרו סוכם על סך 20 ש"ח לשעה". בהתאם, נדחתה במלואה תביעת המערער להפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר.
7. בכל הנוגע להיקף עבודתו של המערער, קבע בית הדין כי המערער הציג כרטיסי עבודה, בהם מפורטים "
מספר המשמרות ומספר השעות אותן ביצע". החברה לא חלקה על הנתונים העולים מכרטיסים אלה, ועל בסיסם קבע בית הדין כי המערער ביצע, במסגרת עבודתו בפרויקט, "
משמרות כפולות ומשולשות". בית הדין ביסס קביעה זו, מעבר לעדות המערער וכרטיסי העבודה, על עדותו של מפקח שנשכר לפקח על עבודות האבטחה מטעם משרד הביטחון, וזומן על ידי המערער למתן עדות (להלן:
המפקח).
8. בית הדין הוסיף והתייחס לטענת ההגנה שהעלתה החברה, לפיה לא כל שעות המשמרת היוו שעות עבודה. בית הדין ציין כי עדים מטעם החברה העידו, ולא נסתרו, כי "
שומרים שהיו מבצעים משמרת בוקר ואחר כך משמרת לילה, ניתן להם לישון במשך 6 - 8 שעות וכך גם ניתן לתובע". גם המפקח העיד כי
"בחלק מהמקרים בהם ביקר באתרים מצא את עובדיה (של החברה - ס.ד.מ)
ישנים וכי היו קרוונים אשר היו מלאים בשמיכות ובמזרונים".
בית הדין הסיק מכך כי
"היה מקובל שעובדי הנתבעת כאשר היו מבצעים יותר ממשמרת אחת, היו נוהגים לישון לקראת המשמרת הבאה". עוד ציטט בהסכמה את עדותו של אחד מעדי החברה, מר עיסאם גדיר, לפיה
"לרשות העובדים הועמדה דירה למנוחה מחוץ למשמרות, והתובע ניצל דירה זו לעיתים כאשר לא רצה לחזור לביתו בשדרות".
9
. על בסיס האמור לעיל, דחה בית הדין את תביעת המערער לגמול שעות נוספות במלואה, ונימק זאת כדלקמן:
"אנו ערים לכך כי קיימת פסיקה (פרשת ימית לעיל) לפיה יש להעביר את נטל הראיה מהעובד למעביד במקרים שבהם המעביד לא ניהל פנקס שכר כדין ופנקס שעות עבודה ומנוחה. עם זאת, פסיקה זו אינה מתאימה לענייננו, שכן היא מתייחסת למקרים בהם בית הדין שוכנע כי העובד עבד במתכונת קבועה ואחידה.
לאור העובדה כי התובע לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה ואחידה, ולאור העובדה כי הנתבעת הוכיחה כי לרשות התובע הועמדה דירה בה עשה שימוש לאחר שסיים את משמרותיו שכן לא רצה לחזור לביתו, הרי שיש להבחין פסיקה זו מענייננו. לפיכך, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי אכן ביצע את השעות הנוספות בגינן תבע תשלום ולכן תביעתו ברכיב זה, נדחית".
10. בית הדין דחה גם את תביעת המערער לפדיון חופשה, שכן הוכח כי קיבל סכום זה במסגרת תלוש השכר של חודש יולי 2007. בית הדין הוסיף ודחה את תביעות המערער לתוספת משפחה, אש"ל, דמי כביסה ובגדי עבודה, שכן עבד פחות משלושה חודשים ולכן טרם צבר זכאות לזכויות אלה מכוח צו ההרחבה בענף השמירה. תביעת המערער נדחתה לפיכך במלואה. מאחר שהחברה לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, לא ניתן צו להוצאות.
הערעור
טענות הצדדים
11.
המערער טוען כי טעה בית הדין האזורי בקביעה, כי גובה שכרו עמד על 20 ש"ח לשעה. המערער מדגיש כי מספר שעות העבודה הנקוב בתלושי השכר עמד על 8 שעות ליום, ויש להסיק מכך כי שכרו עמד על 30 ש"ח לשעה (240/8) כטענתו. לטענת המערער, גרסת החברה בדבר שכר של 20 ש"ח לשעה (240/12) הינה בלתי סבירה על פניה, שכן עבור משמרת של 12 שעות רצופות הינו זכאי לגמול שעות נוספות - אשר לא נלקח בחשבון בתחשיב שנטען על ידי החברה.
