פסק דין
1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה בשעת לילה בתאריך 6.3.09 ברחוב דרך הים בחיפה.
2.לטענת התובע, נהג ברכבו בדרך הים כאשר לפתע הגיח רכב נהוג בידי הנתבעת מימין, מכוון רחוב שושנת הכרמל. רכב הנתבעת ניסה לחצות את ציר התנועה העיקרי בו נסע התובע. התובע בלם את רכבו אך לא הספיק לעצור לגמרי והתנגש עם חזית רכבו בגלגל השמאלי אחורי של רכב הנתבעת. בכוון נסיעת רכב הנתבעת ממוקם תמרור המחייבה ליתן "זכות קדימה" לרכבים הנעים בנתיבו של התובע. בעקבות האירוע, נגרמו לרכבו של התובע נזקים כאמור בחוות דעת השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.
3.הנתבעת לא הגישה כתב הגנה. יחד עם זאת, התייצבה הנתבעת לדיון ואף זימנה את בן זוגה כעד מטעמה. הנתבעת הסבירה, כי מסרה את המסמכים הנדרשים לחברת הביטוח אשר אף הייתה אמורה להתייצב לדיון. בנסיבות אלה, לא ראיתי למנוע מהנתבעת למסור את גרסתה באשר לאירוע, אלא שגרסתה נמסרה בטרם העיד התובע על מנת שהאחרון יוכל לכלכל צעדיו כדבעי.
4.לטענת הנתבעת, נהגה ברכבה ברחוב שושנת הכרמל (הגם שלא זכרה את שמו) והגיעה לצומת עם רחוב דרך הים. הנתבעת עצרה את רכבה כמתחייב מהתמרור המוצב בנתיב נסיעתה. כאשר הבחינה כי לא מגיע כל כלי רכב מכוון נסיעתו של התובע, החלה להיכנס לצומת. רכבה של הנתבעת חצה את הצומת במטרה להמשיך בנתיב הנסיעה לאחר מעבר רחוב דרך הים, אך בטרם סיימה הנתבעת את חציית הצומת, הגיע רכבו של התובע אשר נסע במהירות גבוהה ופגע בחלק האחורי שמאלי של רכב הנתבעת.
רכבה הסתובב כדי 180 מעלות ורכבו של התובע הסתובב לכוון רכבה כדי 90 מעלות. עם תום האירוע שני הרכבים עמדו זה מול זה בשולי הצומת.
5.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע והנתבעת. כן העידו, בן זוגה של הנתבעת, אשר ישב לצידה, ואביו של התובע אשר נקרא למקום והגיע לזירת ההתרחשות זמן קצר לאחריה.
התובע הציג תמונות צבעוניות של הנזק שנגרם לרכבו, תמונות של זירת ההתרחשות והרכבים העומדים בה. כן הציג מפה של המקום ותשובה שהתקבלה מהחברה המבטחת את רכב הנתבעת.
התובע העיד, כי הגיע לצומת המדוברת בנסיעה איטית וחזה ברכב הנתבעת נכנס לצומת במהירות, מבלי ליתן זכות קדימה כמתחייב. בנסיבות אלה, ניסה התובע להסיט את רכבו לימין ולבלום, אך רכבו פגע בצד השמאלי אחורי של רכב הנתבעת.
מנגד, העידו הנתבעת ובן זוגה, כי רכבם הגיע לצומת מרחוב שושנת הכרמל (בן הזוג טען בטעות כי נסעו על דרך הים). הנתבעת עצרה את רכבה למרות התמרור שמחייב אותה ליתן זכות קדימה ואינו מחייב עצירה של ממש. לאחר שהבחינו כי כל כלי רכב לא מגיע מכוון נתיב הנסיעה, נכנס רכבם לתוך הצומת וחצה אותה על מנת להמשיך ישר. עם סיום מעבר הצומת, הגיע רכב התובע במהירות ופגע ברכבם.
התובע אמר לנתבעת ולבן זוגה כי סבר שיעצרו מעת שהבחינו בו, לכן התכוון לעקוף את רכבם משמאל. בן הזוג הבהיר, כי אילולא היה התובע מסיט את רכבו, התאונה היתה נמנעת היות ורכבם כמעט וסיים לחצות את הצומת.
6.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים ובתמונות שהוגשו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי לדברי התובע, דברי הנתבעת ובן זוגה, והתרשמתי מכל השלושה באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת. בנסיבות אלה, סבור אני, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.
הפגיעות בשני הרכבים אינן מתיישבות יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבעת. התובע הבהיר, כי הסיט את רכבו אולם ניכרת פגיעת מעיכה בחזית מכסה המנוע של הרכב. עוד ניכרת פגיעה ברורה בצד האחורי שמאלי של רכב הנתבעת.
לו היה רכב הנתבעת מתפרץ לתוך נתיב נסיעת התובע, ניתן היה לצפות כי חזית רכב התובע תפגע בחלק הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת, או למצער, במרכז צידו השמאלי.
כאמור, הפגיעה ברכב הנתבעת היא בקצה השמאלי אחורי, ומכאן, יש רגליים לטענה כי רכב הנתבעת כמעט וסיים לעבור בצומת בטרם הגעת רכב התובע.
עוד אציין, כי שוכנעתי מדברי הנתבעת ובן זוגה, שרכב הנתבעת עצר בטרם נכנס לצומת ובעת כניסתו לצומת לא ניתן היה להבחין ברכבו של התובע אשר התקרב למקום.
הוסבר, כי שדה הראייה משני הכוונים הינו מוגבל באופן יחסי. משכך, לא מן הנמנע כי באמת ובתמים הנתבעת ובן זוגה לא חזו ברכבו של התובע עת נכנס רכב הנתבעת לצומת. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הנתבעת לא נתנה לרכבו של התובע זכות קדימה, ובהיות רכבה במהלך המעבר בצומת, אין לומר כי זכותו של התובע עדיפה על זכותה של הנתבעת. כניסה לצומת מחייבת משנה זהירות, חובת הזהירות מוטלת גם על הנהג המתקרב לצומת וסובר כי זכות הקדימה נתונה לו.
