גלעדי נ' שימשילשוילי ואח' - פסקדין

פסק דין

1 . הנתבעים לא התגוננו ומונח בפני תצהיר התובע להוכחת נזקיו.

כתב התביעה הוגש בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל תקיפה שתקפו אותו הנתבעים, שגם הורשעו

בגין תקיפה זו בהליך פלילי שננקט נגדם.

לאחר שעיינתי בתצהיר התובע ובנספחיו אני פוסקת כדלקמן:

הפסד השתכרות לעבר:

2. התובע טוען בראש נזק זה לסך של 30,000 ₪ שכן לטענתו לא עבד לתקופה של 6 חודשים, והפסיד

לכן 5,000 ₪ בכל אחד מהם.

לא הוגשו מסמכים כלשהם לתמוך בטענות אלה של התובע. אני מעמידה לכן את סכום הפיצוי

בראש נזק זה ע"ס 20,000 ₪ בלבד.

עזרת צד ג', נסיעות והוצאות רפואיות:

3. גם בענין זה לא הוצגו מסמכים כלשהם או פירוט מספיק לביסוס החישוב שעל בסיסו דרש התובע

בגין אלה 35,000 ₪.

אני מעמידה את סכום הפיצוי בעניין זה ע"ס 10,000 ₪ בלבד.

כאב וסבל:

4. אני פוסקת לטובת התובע את הסך של 30,000 ₪, כבקשתו, ובהעדר הגנה.

פיצויים עונשיים :

5. ההלכה לעניין פיצויים עונשיים, כפי שתוארה על ידי בית המשפט בת.א (מחוזי – י-ם) 1751/96

דבורה גרוס נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ (פורסם בנבו, 26.5.01) היא:

"הפיצויים העונשיים ניתנים במקרים מובהקים של עוולה שיסודה בכוונה להרע ולפגוע או בזדון, דהיינו "פעולה זדונית במלוא מובן המלה" (ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2), 225), וגם זאת בעוולות מיוחדות ומסוימות, כגון: בעוולות של תקיפה ושל לשון הרע ועוולות זדוניות אחרות. אכן, בית-המשפט רשאי להביא בחשבון שיקוליו בקביעת הפיצוי התרופתי גורמים מיוחדים, כמו: פעולה זדונית או כוונה רעה של התוקף ובושת שסבל הנתקף, בדרך של פיצוי לדוגמא, פיצוי מוגדל או פיצוי עונשי (Punitive damages), אך פיצויים כאמור "צריכים לעמוד ביחס מתאים לדרגת חומרתו של המקרה" (ע"א 216/54 שניידר נ' גליק, פ"ד ט, 1331, 1335; וראו גם קציר, שם, עמוד 709).