פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים – הזוכים, על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב אליהו מיום 1.2.11, בתיק הוצל"פ 01-64498-10-5, לפיה קבעה למשיב – החייב, צו תשלומים בסך 3,000 ₪ לחודש, החל מיום 10.2.11 ובכל 10 לחודש שלאחריו, כאשר מיום 10.10.11, יוגדל צו התשלומים ויעמוד ע"ס של 4,000 ₪.
בהתאם להחלטתי מיום 22.2.11, הוגשה תגובה בכתב מטעם המשיב.
ביום 11.4.11, הגישו המבקשים הודעה על צירוף תצהיר בתמיכה לבר"ע, (אשר לא הוגש מלכתחילה עם הגשת הבר"ע), וכן תשובה לתגובת המשיב.
בבסיס הבקשה שהגישו המבקשים, טוענים המבקשים כי צו התשלומים כפי שנקבע על ידי הרשמת, אינו הולם את הנתונים שעלו מחקירתו של המשיב בדבר מצבו הכלכלי. לפיכך עותרים המבקשים כי אורה על הגדלת צו התשלומים החודשי.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי ,מצאתי לדון בבקשה כבערעור עצמו, ולהורות על קבלת הערעור, כפי שיפורט להלן.
החלטתה של הרשמת הנכבדה ניתנה לאחר חקירת יכולת ארוכה ומפורטת שנעשתה בפניה למשיב.
כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, עיון בפרוטוקול חקירת היכולת מעלה כי במהלך חקירתו לא הציג המשיב תמונה מלאה ומדויקת לגבי נכסיו , ונוכח שאלות ב"כ המבקשים, נתגלתה תמונה עובדתית שונה מזו שביקש להציג, לגבי מכלול עסקיו ופעילותו הכלכלית. כן עולה כי מדובר במשיב החי ברמת חיים גבוהה וכפועל יוצא מכך, גם הוצאותיו הינן גבוהות.
בבחינת מכלול הנתונים שבפניי, כפי שהובאו גם בפניה של הרשמת, הנני סבור כי אין הלימה בין הקביעות האמורות לבין צו התשלומים שנקבע למשיב, שהינו נמוך בנסיבות העניין.
לא מצאתי לנכון להיכבד ולהיכנס במסגרת פסק הדין לכל אחד ואחד מהרכיבים אשר פורטו על ידי המבקשים במסגרת הבקשה, אלא לעיקרי הדברים אשר נדרשו לי לצורכי הכרעתי.
כפי שמציינים המבקשים נכונה, החלטתה של הרשמת וכפועל יוצא מכך, צו התשלומים שנקבע על ידה, אינם נותנים ביטוי לעובדה שהמשיב מתגורר לבדו, בבית מגורים פרטי (קוטג'), בן 5.5 חדרים בהרצליה, המשתרע כפי הנראה על שטח של לא פחות מ- 292 מ"ר.הנני מקבל טענת המבקשים כי אין כל הצדקה כי המשיב יתגורר בבית מעין זה ויש לקחת בחשבון בעת קביעת צו התשלומים את ההכנסה הפנויה שתיוותר מהשכרתו של בית מגורים זה, תוך כך שהמשיב יעבור להתגורר בבית צנוע יותר שיתאים לצרכיו. (ראה עמ' 1 לפרוטו' חקירת היכולת שם אישר המשיב כי הינו גרוש ומתגורר בגפו כאשר בנו בן ה – 12.5 הגר עם גרושתו מגיע אליו מידי פעם). אוסיף לציין כי עם מעבר לדירת מגורים צנועה יותר, יקטנו בהכרח גם ההוצאות השוטפות החודשיות של המשיב, אשר כפי שעולה מחקירתו של המשיב, כיום הינן גבוהות לאין שיעור.
זאת ועוד, לא מצאתי כי בקביעת צו התשלומים על ידה נתנה הרשמת ביטוי לכלל הנתונים שעלו מחקירתו של המשיב, כמו למשל לפוטנציאל ההשתכרות האמיתי של המשיב כפי שאושר על ידו בחקירתו (לפי דבריו מדובר בעוד 6,000 ₪ - 7,000 ₪,לחודש), כמו גם לזכויותיו בקופות גמל או בקרן השתלמות אשר כלל לא פורטו על ידו.
אוסיף לציין כי לא מצאתי כי יהא בהכרזתו של המשיב כחייב מוגבל באמצעים כדי להועיל למבקשים בנסיבות העניין ובשלב זה בגביית החוב, ולפיכך הנני דוחה הערעור בנקודה זו.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור מתקבל בזאת.
לפיכך הנני מורה כדלקמן:
המשיב ישלם את החוב בתשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 3,000 ₪ כל תשלום, עד ליום 10.5.11.
החל מיום 10.6.11, יגדל צו התשלומים והמשיב ישלם סך של 6,000 ₪ לחודש.
המשיב יישא בהוצאות המבקשים בערעור בסך 2,500 ₪.
המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.
