גזר דין בתיק ת"פ 41990-03-12

בעניינו של נאשם 1

1.     הנאשם  הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.  ואלה המעשים: ביום 15/3/12, פרץ סכסוך בין המתלונן לבין נאשמים 1 ו - 2 על רקע נסיעתם הפרועה  בכביש של נאשמים 1 ו - 2. בהמשך, נפגש המתלונן עם קרוב משפחה של נאשמים 1 ו- 2, וסיפר לו על אשר התרחש. באותו שלב הגיעו הנאשמים מצוידים במקלות ובחפצים חדים. נאשמים 1, 3, 4 ו - 5, תקפו את המתלונן, כאשר הם חובטים בו ודוקרים אותו. המתלונן ניסה לברוח, אך הנאשמים המשיכו במעשיהם. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן דקירות בחלקי גופו השונים, הוא נותח בגבו ואושפז בבית החולים.

2.     הנאשם הנו כבן 26, ובעברו שתי הרשעות קודמות, עיקרן בעבירות רכוש.

3.     הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש מאסר של 24 חודשי מאסר בפועל והנאשם יטען ל - 20 חודשי מאסר בפועל, כאשר הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעניין הצטברות עונש המאסר לעונש מאסר אותו ריצה הנאשם.

 באת-כוח המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם ולגזרי דין שנגזרו עליו במהלך התקופה שהיה עצור בתיק זה. נטען כי יש לגזור עליו 24 חודשי מאסר בפועל, בלא לקזז את תקופת מעצרו, שבמקביל לה, ריצה תקופת מאסר בגין תיקים אחרים, תקופה שהסתיימה. נטען עוד כי הודאתו של הנאשם באה לאחר שנשמעו ראיות בתיק זה, כי מדובר באירוע חמור במיוחד, כאשר מתחם הענישה הראוי הוא בין שתי שנות מאסר לחמש שנות מאסר.

        מנגד, הסנגור טען כי ניתן להסתפק ברף התחתון של ההסדר, ומאחר שהנאשם סיים לרצות את עונשי המאסר, והוא עדיין עצור בגדר תיק זה, לא ניתן לצבור תקופת כל עונש לתקופה אותה ריצה במהלך מעצרו בתיק זה, דהיינו נטען כי יש להטיל עליו עונש מאסר החל מתקופת מעצרו. עוד נטען כי עברו של הנאשם הנו מאוחר לאירועי כתב האישום, באה הפנייה להסדרים לעניין העונש לגבי הנאשמים האחרים. נטען כי אף שחלקם אינו פחות מחלקו של נאשם זה, המאשימה הסכימה להגביל עצמה לעונשי מאסר  עד 13 חודשים.

        הנאשם הביע רצונו לסיים את ההליך המשפטי ולהתחתן.

4.     המתלונן הגיש הצהרה לפיה, בעקבות הדקירות בגופו, נגרמו לו נזקים גופניים, הוא היה מובטל למשך שלושה חודשים, ואף מצבו הנפשי הושפע לרעה.

5.     חלקו של הנאשם במסגרת תיק זה, הנו משמעותי. הנאשם היה אחד מהשניים שנהגו באופן פרוע ברכבו של הנאשם. הנאשם עם רכבו, ובו יתר הנאשמים, הגיעו אל המתלונן, לאחר שזה שיתף באירועים את קרוב משפחתם של הנאשמים 1 ו - 2. יחד עם זאת, המעשים האלימים שבוצעו על ידי הנאשמים, בוצעו בצוותא , כאשר כל הנאשמים (למעט נאשם 2), תקפו את המתלונן כשהם מצוידים במקלות ובחפצים חדים, ולא קיימת אבחנה לעניין עוצמת התקיפה של כל אחד מהם. מכאן שניתן לקבל את טענת הסנגור למשמעות שיש ליתן להסכמה לפיה המאשימה תטען בעניינם של נאשמים       3 - 5 לעונש של 13 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות אלה, ומשהגיעו הצדדים לגבי הסדר מוסכם לעניין גבולות העונש, שיש לראות בו את המתחם לגבי נאשם זה, אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 22 חודשים. תקופת מאסרו תחל מיום מעצרו. בנוסף, אני גוזר על הנאשם מאסר מותנה לתקופת 10 חושים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש נים מיום שחרורו ממאסר. בנוסף, ישלם הנאשם פיצוי למתלונן בסך 2,500 ש"ח.

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45  יום מהיום.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, במעמד בא-כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם בעצמו.