גזר דין בתיק ת"פ 39360-05-12

בעניינו של נאשם 1

1.     הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה  של חבלה מחמירה לפי סעיף 329 (1) ו - (2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. ואלה המעשים: הנאשם נעצר ביחד עם אחרים בחודש מרץ 2012 לצורכי חקירה ולאחר מכן שוחרר. בסמוך לאחר שחרורו, עובר ליום 19/4/1, נפגש הנאשם עם נאשם 2 והשניים קשרו ביניהם לדקור יהודי באמצעות סכין. נאשם 2 העלה רעיון זה  כנקמה על מעצר נאשם 1 והאחרים. ביום 19/4/12, בסמוך לשעה 20:00, ובהתאם לתיאום מוקדם, נפגשו הנאשמים, כאשר כל אחד מהם מצויד בסכין, בסמוך לשער הפרחים בעיר העתיקה בירושלים, ומשם המשיכו לציר תנועה בשכונת שיח ג'ראח. בסמוך לשעה 20:40, הגיע למקום יהודי חרדי, כבן 23. משהבחינו בו הנאשמים, נגשו לכיוונו, וכשחלפו על פניו, שלפו סכיניהם. נאשם 2 דקר את המתלונן באזור הרגל ופצע אותו פציעה שטחית. נאשם 1 דקר את המתלונן בבטן העליונה ובכתפו. השניים נסו לבתיהם והותירו את המתלונן מדמם. כתוצאה ממעשיהם נגרמו למתלונן חבלות בחלל הבטן ובכבד והוא נזקק לניתוח ולטיפול רפואי אינטנסיבי.

2.     הנאשם כבן 21, נטול הרשעות קודמות. תסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו סוקר את משפחתו, המתפקדת באורח נורמטיבי, השרויה במצב כלכלי קשה, ואת המתחים שנוצרו עקב הצב הכלכלי הקשה. לפני שירות המבחן טען הנאשם כי לא ביצע את המעשים ממניע אידיאולוגי, אלא ממקום של העדר תמיכה ותחושות עמוקות של תסכול וייאוש, ואף רצה להיתפס ולהיאסר, שכן סבר שכך מצבו ישתפר, עובדה שהתבררה כהפוכה. שירות המבחן המליץ על ענישה בדמות מאסר לצד מענה שיקומי במסגרת המאסר, שתסייע לו לרכוש כלים לחיזוק ועיצוב אישיותו, ורכישת מקצוע.

3.     בשלב הטיעונים לעונש העידה אמו של המתלונן. לדבריה, מצבו הנפשי של בנה, שהוא אב לארבעה ילדים, הדרדר באופן חמור, הוא מפחד להגיע לבית המשפט, מרגיש רדוף, שומע קולות המצווים עליו להגיע למקומות שונים וחי בחשש תמידי. הוגשו אף מסמכים רפואיים המתארים את עוצמת הפגיעה.

4.     בא-כוח המאשימה טען כי הערך החברתי שנפגע הוא הפגיעה בגוף האדם, ובענייננו, הפגיעה אף השליכה על המצב הנפשי של הנפגע. מדובר באירוע מתוכנן שנעשה כמעשה נקם, היה שיתוף פעולה ותיאום בין שני הנאשמים, דקירתו של הנאשם בגוף הנפגע הייתה קשה ופגיעה זו באה  על רקע לאומני. לשיטת המאשימה, מתחם הענישה הראוי הנו 6 עד 10 שנות מאסר, בעניינו של הנאשם אין נסיבות מיוחדות, והעונש לו הוא ראוי הנו שמונה שנות מאסר. אמנם שותפו, נאשם 2, נדון בגדר הסדר טעון סגור ומוסכם, לחמש שנות מאסר, אך דקירתו של נאשם 1 הייתה החמורה. כן התבקש פיצוי משמעותי למתלונן.

5.     הסנגור, בין היתר, הדגיש את עונשו של נאשם 2 ואת העובדה שאין כל סיבה להחמיר בעונשו של נאשם 1 מעבר לכך. נטען כי מדובר בעניינים דומים, נאשמים דומים ונסיבות דומות, מה עוד שנאשם 2 היה זה שהעלה את הרעיון לביצוע המעשה, כאשר נאשם 1 אינו בעל עבר פלילי. מה שאינו כן לגבי נאשם 2, שהוא אף בוגר בארבע שנים מנאשם 1. באה הפניה לאמור בתסקיר ונטען כי אין לייחס משקל לכך שדקירתו של נאשם 1 הייתה חמורה יותר.

        הסנגור אף הגיש פסיקה התומכת, לשיטתו, בענישה מקלה.

6.     מעשיו של הנאשם חמורים וקשים ויש לזכור כי העיקרון השולט כיום הנה עיקרון ההלימה: קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. הערך שנפגע הוא החשוב מהערכים המוגנים - חיי אדם. הנסיבות הן חמורות: מדובר באירוע שתוכנן כנקמה, נעשה שימוש בסכינים ונבחר קרבן אקראי שנפגע באופן קשה וחמור. המתחם הראוי הוא בין חמש שנות מאסר לבין שתים עשרה שנות מאסר. בעניינו של הנאשם, אין נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהמתחם. העונש לו ראוי הנאשם הנו חמור ואמור להתקיים בחלקו הגבוה של המתחם. אולם, כאמור, בעניינו של נאשם 2, הוסכם על עונש שכלל חמש שנות מאסר. עונש זה הנו נמוך, בהתחשב בנסיבות ובתוצאה, אולם מדובר בשני נאשמים שחלקם באירוע דומה או אף זהה, ואף אם אבקש להחמיר עם הנאשם שכן דקירתו הייתה חמורה יותר, נתון זה "מתקזז" עם העובדה שנאשם 2 מבוגר יותר, בעל עבר פלילי והיה יוזם הרעיון.

7.     משכך, התוצאה היא שאני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופת חמש שנים. תחילת מאסרו מיום מעצרו. כן אני גוזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופת 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירה מסוג פשע. בנוסף ישלם הנאשם פיצוי למתלונן בסך 4,000 ש"ח. הפיצוי ישולם עד ליום 1/7/13.

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, במעמד בא-כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם עצמו.