גזר דין בתיק ת"פ 36048-09-12

1.     הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת חברות בארגון טרור, עבירה של פעולה ברכוש למטרות טרור ובעבירה של פעולה ברכוש טרור. כמפורט בכתב האישום המתוקן, מעשיו של הנאשם בוצעו בגדר שלושה אישומים (אישומים 2 ו - 3 נמחקו מכתב האישום במסגרת ההסדר). בגדר האישום הראשון, במסגרתו עבר הנאשם עבירה של חברות בארגון  טרור, התגייס הנאשם, עובר לשנת 2002, לארגון החמאס, שהוא ארגון טרור. במסגרת חברות זו, העביר כספים של הארגון שנועדו לתגמל אסירים ובני משפחותיהם. בגדר האישום הרביעי, פנה הנאשם לאמו של אסיר בטחוני, איש חמאס, אשר נדון למאסרי עולם בגין מעשי טרור, וביקש ממנה לקחת מאביו (של הנאשם) סכום של 3,000 ש"ח, ובהמשך לקבל הוראות מבנה כיצד להפקיד את הסכום עבור אסירים ביטחוניים. האם אכן הגיעה לבקר את בנה בכלא ביום 18/8/12, בנה ביקש ממנה להפקיד את הסכום בחשבונות שלושה אסירים ביטחוניים, אך היא סירבה לעשות כן. בגדר אישום זה עבר הנאשם עבירה של פעולה למטרות טרור. בגדר האישום החמישי, קיבל הנאשם, בשנת 2008, לאחר שחרורו מבית הסוהר, וכתגמול מעשי טרור שביצע כשליח ארגון החמאס, שני סכומי כסף בסך כולל של 43,500  ש"ח לשימושו הפרטי.

2.     הנאשם הנו כבן 32, ובעברו שתי הרשעות, האחת משנת 2002 בעבירות של חברות בהתאגדות בלתי חוקית והשתייכות לארגון טרור, בגינן נדון למאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, והשנייה משנת 2003, בגין סיוע לאויב במלחמה, ובגין כך נדון לחמש שנות מאסר בפועל.

3.     הצדדים הסכימו כי המאשימה תטען לעונש מאסר לתקופה של 26 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה, והנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

4.     בא-כוח המאשימה הדגיש בטיעוניו את עברו הפלילי הרלבנטי של הנאשם. בא-כוח המאשימה לא התעלם מהודאתו של הנאשם העומדת לזכותו, תוך שבכך נמחקו שני אישומים מכתב האישום, אך יחד עם זאת נטען כי הרף העליון לגביו הוסכם, הנו מידתי ותואם פסיקה במקרים דומים. נטען כי מדובר בעבירות המגנות על ערך בסיסי הוא בטחון המדינה. הנאשם השתתף ביצירת תשתית לארגון טרור, וגם אם פעילותו אינה צבאית, פעילות כזו מאפשרת  קיום הפעילות הצבאית של הארגון. לגבי האישום הראשון נטען כי מתחם הענישה הראוי הנו בין שנים-עשר לארבעה-עשר חודשי מאסר. לעניין האישום הרביעי באה הפנייה למתחמים שנקבעו במקרים אחרים, בין שנה וחצי לארבע וחצי שנות מאסר, ולעניין האישום החמישי, לא באה הפנייה למתחם ענישה, אך נטען כי מאסר כולל של 26 חודשים, הנו עונש הולם ומידתי בשל העבירות אותן ביצע הנאשם. בא-כוח המאשימה המציא פסיקה התומכת לדעתו למידת העונש לה טען.

5.     מנגד, הסנגור הדגיש כי שני אישומים מרכזיים נמחקו, ומלכתחילה לא היה מקום להגישם. נאמר כי בסופו של דבר המעשים אותם ביצע הנאשם הנם מינוריים. נטען כי מדובר בכוונה של הנאשם לדאוג לקנטינה לאסירים, והסכום שהתקבל אצל הנאשם, בגדר האישום החמישי, הנו מתנה לחתונתו, כאשר הנאשם היה נכון לקבל כל מתנה שהיא באירוע כזה מכל גורם שהוא. נטען כי יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, העצור כעשרה חודשים, שכן מעשיו, לעומת מקרים אחרים, היו מינוריים, ובאה הפנייה למקרים אחרים שנטען כי הם חמורים יותר, כאשר רמת הענישה שנקבעה אותם מקרים, הייתה נמוכה יותר. בין היתר באה הפנייה לפסק דין (ת"פ 52343-09-12), שם דובר על עבירות חמורות  יותר, ונגזרו 27 חודשי מאסר בפועל בלבד. נטען, בנוסף, כי הנאשם לא חזר לפעילות מאז שנת 2008, הוא נשוי לאישה ולו שני ילדים, ומשפחתו מתקשה להתמודד עם מצבו.

6.     בענייננו, הערך החברתי שנפגע הנו שלום הציבור ובטחון המדינה. מדובר במעשים שנעשו בתכנון מוקדם, באירועים שהתפרשו על פני תקופה ואשר נעשו מתוך מניע אידיאולוגי. הסדר הטיעון בין הצדדים קבע את מתחם הענישה בגין שלושת האירועים בהם הודה הנאשם, דהיינו, מאסר בפועל עד 26 חודשים. מאז תיקון 113 לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם  בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג, מידת העונש המוטל עליו, ובכך אומץ עקרון הגמול. הצדדים הפנו לפסקי דין שונים, התומכים בעמדה העונשית לה עתרו. בענייננו, בהתחשב בעברו של הנאשם, שהוא ממין העניין, בהתחשב בכך שמדובר בעבירות חמורות היוצרות תשתית לפעילותו של ארגון טרור, אין מנוס מענישה אשר תשקף גם את עקרון הגמול, כמו גם הרתעת הנאשם והרתעת הרבים, כל זאת על מנת להמעיט הסכנה לשלומו ובטחונו של הציבור. לצד זאת יש להביא בחשבון את הודאתו של הנאשם.

6.     לפיכך אני גוזר על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ימים. תקופת מאסרו מיום מעצרו.

ב.     מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מהיום.

 זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45  יום מהיום.

ניתנה היום,  א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, במעמד בא-כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם.