גזר דין בתיק ת"פ 30716-04-11

1.       הנאשמים הורשעו בעבירת הצתה לפי סעיף 448 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, בעבירת היזק מיוחד בזדון לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 453(ב)(2) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, ובעבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל. מעשי הנאשמים באו לידי ביטוי שעה שנכנסו, שלא כדין, מהכפר בית איכסא הסמוך לירושלים, לשטח מדינת ישראל, ביום 12/4/11 בשעות הלילה. השניים שמו פעמיהם, בתחילה, לאנדרטה לזכר אסון התאומים הנמצאת בעמק הארזים, שם שפכו חומר שומני על רצפת האנדרטה וגרמו לנזקים נוספים, ולאחר מכן פנו לאתר בנייה של רכבת ישראל הנמצא בסמוך, והציתו עץ וזוג צמיגים באזור המיוער הסמוך לגדר באתר. האש כובתה על ידי עובדי האתר.

2.       הנאשמים אחים, הראשון כבן 26 והשני כבן 34. לנאשם 1 שתי הרשעות קודמות בבית דין צבאי.

3.       באת כוח המאשימה הפנתה במסגרת טיעוניה לעונש, בין היתר, לכך שהנאשמים, לאחר שנכנסו שלא כדין לשטחי ישראל, פתחו במסע הרס באנדרטת התאומים (מסע שתועד באמצעות תצפית צהלית, כפי שניתן היה להיווכח מדיסק התצפית ת/18), ולאחר מכן הציתו אש באזור מיוער, אש אשר כובתה אך נוכח הימצאות עובדי האתר במקום. הודגשה הסכנה הסביבתית הרבה שנבעה ממעשי הנאשמים, לחומרה הנודעת לעבירות ההצתה ולכך שלא בכדי נקבע לצידה של עבירה זו עונש כבד במיוחד. המאשימה עתרה לכך שיוטל על הנאשמים עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה וקנס שישקף את היקף הנזק כפי שהובהר במהלך שמיעת הראיות.

4.       מנגד, הסנגור, אף שלא חלק על חומרת העבירות, טען כי מדובר בהצתה מזערית ולא בקנה מידה שגרם לאסון גדול, ועובדה היא כי לא נדרש מאמץ מיוחד לכבותה. כמו כן ביקש הסנגור לאבחן הפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה לעניין העונש הראוי אותו יש לגזור על הנאשמים, וביקש להסתפק בעונש מתון.

          דיון

5.       מדובר בנאשמים אשר שמו לנגד עיניהם מטרה אחת: להיכנס, שלא כדין, לשטח ישראל, אך ורק לצורך מסע הרס ושמד. נתיב הגעתם של השניים, מהלך הביצוע, וחזרתם, נצפה היטב בדיסק התצפית. ממנו ניתן ללמוד כי השניים הגיעו אך ורק לצורך ביצוע העבירות ולשוב לאחר מכן למקום מגוריהם. השניים לא בחלו בגרימת נזק רב באנדרטה שנבנתה לזכרם של נספים (כאמור, כפי שנראה בדיסק), ולאחר מכן ביקשו להצית אש שתבער, למטרה כפולה: העלאת היער באש כמו גם העלאת אתר עבודות הרכבת בלהבות. רבות  נאמר על הסכנה הרבה הטמונה והצפויה מעבירת ההצתה, שראשיתה בראש גפרור ואחריתה מי יישורנו. על-כן, הענישה בהקשר זה חייבת לשדר מסר ברור, חד משמעי ותקיף שיהא בו להרתיע את המעורבים, כמו גם אחרים, מביצועה של עבירה זו. דהיינו, השיקול ההרתעתי הוא שיקול מכריע בהקשר זה. לזכות הנאשמים יש להביא בחשבון שהאש, אף שלא בזכותם, כובתה מיד.

6.       לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים כלהלן:

א.       מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים. תקופת מאסרם מיום מעצרם 1/5/11.

ב.       מאסר מותנה לתקופת עשרה חודשים, והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר.

ג.       קנס בסך 10,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר על כל אחד מהנאשמים. הקנס ישולם עד ליום 30/6/12.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  כ"ה באדר תשע"ב, 19 במרץ, 2012, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשמים והנאשמים עצמם.