גזר דין בתיק ת"פ 3040/07

          הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק).

הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון. על-פי ההסדר, הוסכם כי הנאשם יודה במקצת העובדות שיוחסו לו בכתב-האישום, לפיהן ביום 19.3.04, בשעות הערב, תקף יחד עם אחרים את שאדי מחפוז ואת חבריו כשבידי החבורה אלות וסכינים, וכי כתוצאה מהתקיפה נפצעו שאדי וחבריו באורח קל פצעי חבלה ודקירה. על-פי כתב האישום, בעת האירוע נשא הנאשם סכין; ואולם, לא נטען כי הוא דקר את המתלוננים באמצעותה. בגדרו של הסדר-הטיעון הסכימה המאשימה להסתפק בהודאתו של הנאשם בעובדות אלו, לא ביקשה להוכיח את העבירות הנוספות שיוחסו לו - סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחטיפה לשם סחיטה, והסתפקה, אפוא, בהרשעתו בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. על-פי הסדר-הטיעון הוסכם, כי הצדדים לא יחרגו מהעובדות שהנאשם הודה בהן, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. באשר לעונש, הוסכם כי המאשימה תעתור לששה חודשי מאסר בפועל לריצוי של ממש, ואילו הנאשם יבקש כי יושת עליו מאסר לתקופה של ארבעה חודשים שירוצה בעבודות שירות.

לאחר מתן הכרעת-הדין ביקש הסנגור להזמין תסקיר בעניינו של הנאשם. הוא ציין, כי מאז ביצוע העבירה חלפו כשלוש וחצי שנים, ובתקופה ארוכה זו עבר הנאשם שינויים של ממש באורחות חייו: הוא שיקם דרכיו, התחתן ומועסק בעבודה קבועה מזה זמן ממושך. על-מנת ללמוד על השינוי שחל בנאשם ועל השיקום שעבר, ביקש ב"כ הנאשם להזמין תסקיר משירות המבחן. באת-כוח המאשימה הודיעה, כי היא אינה חולקת על טענות הסנגור בדבר השינוי שחל בנאשם, לרבות שיקומו, ועל-כן הביעה דעתה, כי הזמנת התסקיר מתייתרת. נוכח עמדתה זו, חזר בו הסנגור מהבקשה לדחות את הדיון לשם הזמנת תסקיר.

הנאשם הנו תושב אבו-גוש, בן 30 ונשוי. הוא סיים בהצלחה את בית-הספר התיכון ביישוב, מתפרנס מזה שנים כנהג הסעות ברכב ציבורי ותומך באמו הסובלת מבעיות רפואיות. לחובתו הרשעה קודמת בעבירות אלימות שבוצעו לפני למעלה משלוש-עשרה שנה, אשר עליהן נתן את הדין לפני למעלה מעשור. במסגרת פרשת גזר-הדין הוגשו, בהסכמת הצדדים, כתחליף להשמעת עדויות לעניין העונש, מכתבים ממספר אנשים. ראש המועצה המקומית אבו-גוש, מר סאלים ג'אבר, שיבח במכתבו את הנאשם, כעובד אחראי וכמי שהפגין מסירות למשפחתו ולקהילה  (נ/1). מנהלת המרכז הקהילתי אבו-גוש, הגב' הייא אבו-גוש, שיבחה במכתבה את אופיו הטוב של הנאשם, המשמש כנהג הסעות לילדי הגן של המרכז הקהילתי, ואת תרומתו הן למרכז הקהילתי והן ליישוב (נ/2). ממחלקת הרווחה של המועצה המקומית אבו-גוש דווח, כי הנאשם תומך כלכלית באמו האלמנה, מסייע לה ומלווה אותה לטיפולים להם היא נזקקת (נ/3). אשתו של הנאשם, הנמצאת כיום בהיריון, פנתה במכתב נרגש לבית-המשפט, שבו ביקשה להימנע מהטלת מאסר על בעלה (נ/4). כן הוגש לבית-המשפט הסכם סולחה שנערך בין הנאשם לבין המתלונן שאדי, ובו ציין האחרון כי הוא מוחל לנאשם ואף מבקש מבית-המשפט להימנע מלהשית עליו עונש מאסר.

באת-כוחה המלומדת של המאשימה, עו"ד י' שניידר, הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירה, שבוצעה בחבורה, כאשר התוקפים, ובכללם הנאשם, היו מצוידים בנשק קר. היא גורסת, כי על-רקע חומרת התופעה של פתרון סכסוכים בדרך אלימה, אין מנוס מהטלת מאסר כעונש מרתיע. על-כן, בגדרו של הסדר-הטיעון ביקשה להטיל על הנאשם ששה חודשי מאסר בפועל, לריצוי בין כותלי הכלא.

הסנגור המלומד, עו"ד ר' בר-חיים, לא הקל ראש בחומרת העבירה, אך הדגיש כי במסגרת העובדות המוסכמות, שעל יסודן הודה הנאשם והורשע, לא נטען כי הנאשם היה מי שדקר בפועל. עוד ציין ב"כ הנאשם, כי אין לזקוף לחובת מרשו את עברו הפלילי, שכן הרשעתו האחרונה הייתה בגין עבירות שבוצעו לפני כשלוש-עשרה שנה, וכי בשנים האחרונות שיקם הנאשם את דרכיו, התחתן, מועסק בעבודה קבועה ומתפקד באורח נורמטיבי. נוכח האמור, ובהתחשב בחלוף שלוש וחצי שנים מעת ביצוע העבירה, ביקש הסנגור מבית-המשפט להסתפק בהטלת מאסר לתקופה של ארבעה חודשים, שירוצה בעבודות שירות.

למותר להכביר מלים על חומרת התופעה של "תת-תרבות הסכין", שבגדרה מתדרדרים סכסוכים ותגרות לתקיפות בנשק קר. כבר נפסק, לא אחת, כי יש צורך להדביר תופעה זו באמצעות ענישה כואבת, לשם הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית, וכי העונש הראוי וההולם בגין תקיפה בנשק קר הנו, ככלל, מאסר בפועל.

כאמור, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן הסכימו הצדדים, כי המאשימה תעתור לעונש מאסר שלא יעלה על ששה חודשים, והסנגור יבקש מבית-המשפט להסתפק בהטלת ארבעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

העבירה שביצע הנאשם חמורה בטיבה ובנסיבותיה, זאת נוכח ביצועה בצוותא כאשר התוקפים נושאים עמם נשק קר, והעונש ההולם בגינה הנו מאסר לריצוי של ממש. עם זאת, נוכח העובדה שמאז ביצוע העבירה חלפו כשלוש וחצי שנים, ושבמהלך תקופה ממושכת זו עבר הנאשם הליך של שיקום, שבא לידי ביטוי בנישואיו, בהשתלבותו בעבודה קבועה ומסודרת ובתפקודו הנורמטיבי בקהילה, ועל-רקע הסדר-הטיעון שבגדרו הגבילה המאשימה את עתירתה לששה חודשי מאסר, החלטתי, לא בלי לבטים, מחד - להטיל על הנאשם את העונש המרבי על-פי הסדר-הטיעון, ומאידך - לאפשר לו לרצות עונש זה בעבודות שירות.

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן:

א. לששה חודשי מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצות בעבודות שירות. עבודות השירות תבוצענה בבית-האבות "נווה עמית", במוצא עלית, כמפורט בחוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות.

ב. לששה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש מהיום עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש.

הנאשם יחל לבצע את עבודות השירות ביום 19.12.07, ובמועד זה יתייצב בשעה 08:00 במפקדת מחוז מרכז של שירות בתי-הסוהר ברמלה, לשם קליטה והצבה.

זכות ערעור לבית משפט עליון תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי-הסוהר.

ניתן היום, ה בכסלו התשס"ח (15 בנובמבר 2007), במעמד ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשם.