גזר דין בתיק ת"פ 2051/06

1.         הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין ובשהות שלא כדין בישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

2.         ואלה המעשים: ביום 3.3.06 החזיק המתלונן, העוסק בחלפנות, שקית ובה אלפי דולרים. הנאשם מלווה באחר, פנה למתלונן וביקש לפרוט 500 דולר, כאשר המתלונן הוציא מהשקית דולרים תפס אותו הנאשם וניסה להוציא מידיו את השקית. המתלונן התנגד והנאשם הפעיל כוח וגרם לפציעת המתלונן בידו, עד שהצליח ליטול השקית ולהימלט מהמקום. לאחר מכן נתפס הנאשם על-ידי שוטר. למתלונן נגרם פצע מדמם באצבע וחולצתו נקרעה. בעת ביצוע השוד שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

3.         בהסדר טיעון בין הצדדים נקבע, כי המאשימה תעתור ל-18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ואילו ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה.

4.         הנאשם יליד 1983, רווק, מתגורר בכפר באזור רמאללה, למד בבית ספר שבע כיתות והחל לעבוד על-מנת לסייע בכלכלת המשפחה. שרות המבחן התרשם, כי לנאשם דפוסי חיים נורמטיביים והוא הביע צער וחרטה כנים על העבירה שביצע שמניעיה היו מצוקה כלכלית. על סמך ההתרשמות החיובית הכללית מהנאשם המליץ שירות המבחן, כי תקופת המאסר לא תהיה ממושכת מידיי.

5.         ב"כ המאשימה טענה, כי עבירת השוד הינה חמורה ופוגעת בזכות הקניין וזכות לשלמות גופו ופוגעת בביטחון הציבור. אומנם האלימות שהופעלה על-ידי הנאשם אינה חמורה, אך הסיטואציה כולה הינה של אימה ופחד. לפיכך ביקשה למצות את הרף העליון של ההסדר.

6.         ב"כ הנאשם טען, כי נסיבות המקרה עצמו ונסיבות אישיות של הנאשם מצדיקות הקלה משמעותית בעונש. לגישתו, במדרג עבירות השוד, יש לסווג מקרה זה במדרג הנמוך ביותר, שכן האלימות שהופעלה הינה מינורית והעבירה קרובה יותר לתקיפה וגניבה. לטענתו, ההחלטה על שוד הייתה רגעית ללא תוכנית מוקדמת, והנזק הפיזי שנגרם למתלונן הינו מינימאלי, והכסף הוחזר.

באשר לנסיבות האישיות, הדגיש את עברו הנקי, אורח חייו נורמטיבי, החרטה שהביע ולפיכך יש לראות במקרה זה מעידה חד פעמית. הפנה לפסיקה בה נגזרו עונשי מאסר בעבודות שירות על מבצעי שוד.

הנאשםהביע בבית המשפט צער וחרטה על המקרה, ביקש רחמים, והסביר כי השהות בכלא קשה לו שכן אינו רגיל לחברה עבריינית.

7.         עבירת השוד שעבר הנאשם הינה עבירה חמורה. הנאשם, שהיה מלווה על-ידי אדם נוסף, פנה אל המתלונן, ביקש באמתלה לפרוט סכום כסף וכאשר המתלונן הוציא שקית ובה סכום מזומנים נכבד מכיסו, התנפל עליו הנאשם והוציא מידיו השקית תוך שימוש בכוח ונמלט מהמקום, עד שנלכד על-ידי שוטר. עבירות השוד, בין אלה הנעשות לאור היום ובין אלה הנעשות בחשכת ליל,  מערערות את שלום הציבור וביטחונו וזורעות אימה ופחד ברחובות או בבתים. נגע זה, שפשע בחברה ראוי לענישה הולמת במאסר משמעותי. אין מדובר רק בהגשמה של יסוד הגמול וענישה, אלא בעיקר ביסוד ההרתעה.

בענייננו קיימים מספר שיקולים לקולא והם האלימות שהופעלה כלפי המתלונן לא הייתה אלימות קשה, עברו הנקי של הנאשם, גילו הצעיר, תסקיר חיובי, אורח חייו הנורמטיבי והחרטה שהביע. שיקולים אלה לקולא דיים כדי לא למצות את רף הענישה העליון, אשר בהסדר הטיעון.

באי-כוח הצדדים הפנו לפסיקה, כל אחד לפי שיטתו. בת"פ (י-ם) 415/04 מ"י נ' אבו אלהווה, אליו הפנתה באת-כוח המאשימה, נגזרו על מסייע לשוד 15 חודשי מאסר בפועל, אלא ששם הנסיבות היו חמורות יותר: השוד בוצע בחבורה, תוך תיאום ותכנון מראש, סכום השוד היה גבוה בהרבה, חלק מהשלל לא הוחזר. בת"פ 1173/01 מ"י נ' שסקין, אליו הפנה בא-כוח הנאשם, נגזרו על מבצע שוד מאסר בעבודות שירות בלבד, אלא ששם חברו שורה של נסיבות יוצאות דופן במיוחד, כמו גילו הצעיר של הנאשם, שזה אך מלאו לו 18 שנה, רקע אישי מיוחד במינו שהצביע על בחור מיוחד, בעל רמה גבוהה, מתנדב עם פוטנציאל שיקום ברור ומוכח. הוא הדין בתיק נוסף אליו הפנה הסנגור המלומד בת"פ 456/04 מ"י נ' אסרף.

בנוסף לעבירת השוד עבר, כאמור, הנאשם עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, אשר בצידה, בדרך כלל, עונש מאסר בפועל.

בהתחשב במכלול השיקולים שהובאו לעיל, אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, שתחילתו ביום מעצרו 3.3.06.

ב.         מאסר על תנאי של 6 חודשים והתנאי יופעל אם הנאשם יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות או רכוש.

ג.          מאסר על תנאי של 2 חודשים והתנאי יופעל אם הנאשם יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה על חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד בתמוז תשס"ו (10 ביולי 2006), במעמד הצדדים.