גזר דין בתיק ת"פ 1887-05

1.         הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות ב-52 עבירות שעניינן ניכוי מס תשומות בניגוד לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן:"החוק"). בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הייתה הנאשמת 1 חברה רשומה שעסקה בהפעלת בית מרקחת, ונאשם 2 היה בעל מניותיה ומנהלה הפעיל. במסגרת הדוחות התקופתיים שהגישו הנאשמים למנהל מכס ומע"מ, ניכו הנאשמים מס תשומות על בסיס חשבוניות בסך 11,535,458 ש"ח ע"ש חברת וינגרטן המבריש בע"מ, שהמס בגינן הינו 1,702,228, מבלי שיש להם מסמכים כאמור בסעיף 38 לחוק, וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק. אשר לפירות העובדות והנסיבות בהן בוצעו העבירות אין לי אלא להפנות להכרעת הדין מיום 27.4.11.

2.         בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה, כי הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הליך של שמיעת ראיות שנמשך שנים רבות, אשר בסופו הורשעו בעבירות שיוחסו להם לגבי 52 הדוחות התקופתיים בהם ניכו מס תשומות שלא כדין בהתבסס על חשבוניות מס פיקטיביות. לדברי ב"כ המאשימה עד ליום הטיעונים לעונש לא החזירו הנאשמים מאומה לקופת הציבור ואפילו לא ניסו לעשות כן, כאשר החוב עבור הקרן של הסכום שנוכה, עומד על 1,702,228 ש"ח. לטענת ב"כ המאשימה בית המשפט חייב להגן על האינטרס הציבורי בדרך של ענישה מחמירה ומרתיעה, ולהעדיפו על פני כל היבט אישי שראוי להישקל לטובת הנאשם הגם שאין להתעלם מאלה לחלוטין. אשר על כן ביקש ב"כ המאשימה כי בית המשפט יגזור על הנאשם 2 עונש של מאסר בפועל ארוך וממושך, קנס כספי הולם, מאסר על תנאי והתחייבות שלא יעבור עבירות על חוק מע"מ.

3.         מנגד בטיעוניה לעונש טענה ב"כ הנאשמים, כי ההליך הפלילי בעניינם של הנאשמים נמצא בעיצומו למעלה מ- 10 שנים, כאשר הימשכות ההליכים הארוכה לא הייתה באשמתו של הנאשם 2. מי שהחל בשמיעת הראיות בתיק היה כב' השופט מגן ז"ל, התיק הועבר לכב' השופטת בית נר ולאחר מכן לבימ"ש זה, כך שמדובר בתקופה ארוכה ובעינוי דין שנגרם לנאשם 2 עקב הימשכות ההליכים. לטענת ב"כ הנאשמים לא לשווא ניהלו הנאשמים  את ההליך, שהרי בימ"ש זיכה את הנאשמים מעבירות על סעיף 117(ב)(8) בהן הואשמו לצידן של העבירות לפי סעיף 117(ב)(5) וכמו כן תחת להרשיעם ב- 223 עבירות כפי שיוחסו להם, בימ"ש צמצם את העבירות ל- 52 עבירות. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם 2 טענה ב"כ הנאשם כי הנאשם בן כ-65, הורה ל-3 ילדים בגירים. לטענתה אחת מבנותיו חלתה במחלת נפש בעת שירותה הצבאי וכיום הנאשם 2 מלווה אותה ותומך בה, בזמן שהיא מטופלת על ידי רופא פסיכיאטר. לדברי ב"כ הנאשמים בעקבות הפרשה עבר הנאשם 2 קריסה כלכלית מוחלטת, אשתו עזבה אותו ושניים מילדיו עזבו את הארץ. לדבריה אמו של הנאשם 2 אלמנה בת 90 נמצאת בבית אבות בנהריה במצב סיעודי ולמעשה מי שמבקר אותה וסועד אותה הוא הנאשם. לטענת ב"כ הנאשמים, בעקבות החקירה האגרסיבית שנחקר הנאשם 2 גם בריאותו הנפשית נפגעה, כפי שניתן להתרשם מחוות הדעת הפסיכיאטריות (נ/1).

עוד טענה ב"כ הנאשמים, כי לאחר שהוצגו בפני התביעה חוות הדעת, השתמשה בהן

התביעה כנגד הנאשם כדי לטעון שהנאשם אינו כשיר לנהוג ואינו כשיר לשמש כרוקח.

באשר למצבו הרפואי של הנאשם מבחינה פיזית, הנאשם סובל מיתר לחץ דם, סוכרת ויש לו

גידול בפרוסטאטה, כפי שניתן להתרשם מהמסמך (נ/2). עוד הוסיפה ב"כ הנאשמים כי

רשויות המס נקטו כנגד הנאשם בהליכי גבייה אגרסיביים ועיקלו את תכולת בית המרקחת

והותירו אותו חסר כל. בשנת 2006 נאלץ הנאשם למכור את בית המרקחת ואיבד את נכסו

היחיד. הנאשם 2 המשיך לעבוד בבית המרקחת כיועץ שכיר ולפני כשנה נסגר בית המרקחת

כליל. לטענת ב"כ הנאשמים לנאשם 2 כאמור היום אין כל נכסים, הוא עובד כשכיר אצל בנו

בחברה שמשווקת מוצרי קוסמטיקה לחו"ל ומרוויח 4500 ש"ח לחודש, אשר  מתוכם הוא

משלם מידי חודש תשלום בסך 690 ש"ח על השומות נשוא כתב האישום, תשלום בגין חובות

לבנק דיסקונט בסך 1000 ש"ח, וכן כל חודש 1000 ש"ח שכ"ד עבור דירה שהוא שוכר בשותפות

עם דייר נוסף בחיפה. עוד ציינה ב"כ הנאשמים כי שזוהי  הרשעתו הראשונה של הנאשם 2

בפלילים, כל חייו הנאשם תרם לקהילה, עבד עם משטרת ישראל ושימש כמקור אשר סייע

לתפוס עבריינים בתחום התרופות והרכוש הגנוב. לאור האמור בטיעוניה, ומכיוון שזו

הרשעתו הראשונה של הנאשם 2, ביקשה ב"כ הנאשמים כי בית המשפט לא ימצה את הדין

עם הנאשם 2 ולא יגזור עליו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.