גזר דין בתיק ת"פ 18734-12-10

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(א)(9) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).

הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, והעבירה של יבוא סם מסוכן - לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים המסוכנים), הומרה לעבירת מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(א)(9) לחוק העונשין. בגדרו של הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי המאשימה תעתור לעונש שלא יעלה על שישה חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות, זאת בצד מאסר על תנאי, וכי הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעניין העונש.

2.         על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה, החזיק הנאשם ביום 2.12.10, בביתו בירושלים, סם מסוכן מסוג GBL בכמות של כליטר. הנאשם היה ער לכך שמדובר בחומר מסוכן, אך לא  ידע כי חומר זה מוגדר כסם מסוכן לפי פקודת הסמים המסוכנים, למרות שהיה עליו לדעת זאת.

3.         הנאשם הנו רווק כבן עשרים ושלוש. הוא סיים שתים-עשרה שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, ושירת כקצין ביחידה קרבית בצה"ל. הנאשם זכה לשבחים ממפקדיו במהלך שירותו הצבאי, ובין-השאר קיבל תעודת הערכה בגין מניעת פיגוע טרור. כיום הוא מתגורר בבית הוריו בירושלים, ולומד במכינה קדם-אקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים, במגמות ביולוגיה וכימיה. את העבירה הנדונה ביצע הנאשם כשלושה חודשים לאחר שחרורו מהשירות הצבאי. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי מדובר בצעיר בעל יכולות ומיומנויות תפקודיות תקינות, המנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל. בשיחתו עם קצינת המבחן, הביע הנאשם חרטה על מעשיו, אך הדגיש כי העבירה נעברה בתום לב וללא כל כוונה פלילית. שירות המבחן התרשם, כי ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד הנאשם, היוו גורם הרתעתי משמעותי עבורו. קצינת המבחן העריכה, כי ענישה מחמירה, ולו בדרך של מאסר בעבודות שירות, עלולה לקטוע את הרצף הלימודי בו החל ולפגוע בעתידו המקצועי והאישי. לאור האמור, המליץ שירות להסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה בדין.

4.         ב"כ המאשימה הבהירה בפתח טיעוניה לעונש, כי המדינה הגיעה להסדר הטיעון הואיל והתעורר קושי להוכיח, במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם ידע שמדובר בסם מסוכן. היא הוסיפה וציינה, כי על-פי הסדר הטיעון הואשם הנאשם בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, משום שהיה עליו לדעת שמדובר בסם מסוכן. לנוכח העובדה המוסכמת, לפיה הנאשם לא ידע שמדובר בסם מסוכן, אישרה ב"כ המאשימה, במהלך טיעוניה לעונש, כי "ניסוח כתב-האישום הוא מלאכותי". המדינה עתרה, בהתאם להסדר הטיעון, למאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

5.         בטיעוניו לעונש הפנה הסנגור לאמור בתסקיר שירות המבחן, בדבר תפקודו הנורמטיבי והתקין של הנאשם, וכן צירף אסופה של תעודות הערכה שקיבל הנאשם במהלך שירותו הצבאי  (נ/1). הוא ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם בדין, זאת לנוכח מהות העבירה שבוצעה על-ידו, תפקודו הנורמטיבי והחשש כי הרשעה בדין תפגע בעתידו המקצועי והאישי.

6.         לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבותיו של המקרה דנן, ניתן להסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה בדין, בהתאם לסעיף 71א לחוק העונשין, כמומלץ על-ידי שירות המבחן.

            ההלכה הפסוקה מורה, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..." (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342 (1997)).

            בכל הנוגע למהות העבירה שביצע הנאשם - מעשה פזיזות ורשלנות בהחזקתו של החומר האמור - יש לזכור כי מדובר בעבירת עוון, עם יסוד נפשי של רשלנות, שהעונש המרבי בגינה עומד על שלוש שנות מאסר. כאמור, לנאשם יוחסה בכתב-האישום המקורי עבירה של ייבוא סם מסוכן, שהעונש המקסימאלי הקבוע בצדה עומד על עשרים שנות מאסר; אך בהיעדר ראיות לביסוס האישום, הסכימה המאשימה להמיר עבירה זו בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. נסיבות העבירה, כפי שפורטו בכתב-האישום המתוקן, אינן חמורות. הנאשם אמנם היה ער לכך שמדובר בחומר מסוכן, אך לא היה מודע להיות החומר סם מסוכן אשר החזקתו אסורה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

            באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הרי שמדובר במעידה פלילית ראשונה ויחידה של צעיר המנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך-כלל, אשר כשל בביצוע העבירה, זמן קצר לאחר שחרורו משירותו הצבאי כקצין ביחידה קרבית - שירות שבו זכה לשבחים ולהערכה מצד מפקדיו. הנאשם נמצא בראשית לימודיו באוניברסיטה, במסלול של מכינה קדם-אקדמית בלימודי ביולוגיה וכימיה, ומתעתד להמשיך את לימודיו בתחומים המדעיים הביו-רפואיים. שותף אני להערכת שירות המבחן, כי הרשעה בדין, בנסיבות המקרה דנן, עלולה לחסום בפני הנאשם אפשרויות מקצועיות ותעסוקתיות בעתיד, ולפגוע בעתידו המקצועי והאישי.

            לפיכך, לפנינו מקרה חריג ויוצא-דופן, שבו ניתן להימנע מהרשעה בדין, זאת נוכח מהות העבירה שהנאשם הורשע בה בסופו של יום, והחשש שהרשעה בדין תפגע פגיעה חמורה בעתידו המקצועי והאישי של הנאשם. במסגרת שיקוליי בעניין ההימענות מההרשעה, הבאתי בחשבון את העובדה שהנאשם היה נתון בתיק זה במעצר של ממש בתקופה של כחודש ימים - מיום 2.12.10 ועד ליום 3.1.11, עת נחקר כחשוד בביצוע עבירת ייבוא סם מסוכן - עבירה שבסופו של יום נמחקה מכתב-האישום, לאחר שהמאשימה הגיעה לכלל מסקנה כי אין די ראיות להוכחתה. 

7.         על-יסוד האמור לעיל, אני מבטל את הרשעת הנאשם בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(א)(9) לחוק העונשין, קובע כי הנאשם ביצע עבירה זו, כאמור בעובדות כתב-האישום המתוקן, ומחייבו לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות, זאת, כאמור, ללא הרשעה. השירות לתועלת הציבור יבוצע, כאמור בתסקיר המשלים מיום 27.12.11, בגן הבוטני בירושלים.

          זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  ה' בשבט תשע"ב, 29 בינואר 2012, במעמד ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשם.

המזכירות תמציא עותק מגזר-הדין לשירות המבחן.