גזר דין בתיק ת"פ 12948-12-12

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. המחלוקת בין הצדדים הייתה בעיקרה משפטית ונסובה על משמעות שיש ליתן למשיכת טלפון מידה של נערה בת 12 וחצי ברחובה של עיר והאם היא מקיימת את יסוד האלימות לעבירת השוד.

2.         הנאשם, יליד 25.4.1993, רווק, עבד כספר ומעצב שיער, משפחתו חיה חיים נורמטיביים, למד עד כיתה י"א, סיים בהצלחה קורס ספרות, עברו נקי. שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם, הן מנטילת האחריות והן מרצונו במסכת חיים רגילה ונורמטיבית. עם זאת, ציין כי יש מקום להצבת גבולות, אך ריצוי מאסר בפועל עלול לחשפו לאוכלוסייה שלילית ולדרדר את מצבו. לפיכך ההמלצה הינה להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן פיצוי כספי למתלוננת ומאסר מותנה.

3.         ב"כ המאשימה טענה למתחם עונש בין 24-10 חודשי מאסר. הערך המוגן הינו כבוד האדם ושמירה על קניינו המופר במעשה ומופר שבעתיים כאשר השוד היה כלפי ילדה. באשר למדיניות הענישה הנוהגת - העונש המרבי הוא 14 שנים ועל פי הפסיקה מדובר במכת מדינה. לעמדתה, נוכח גילו הצעיר של הנאשם, התסקיר החיובי ועבר נקי, יש לגזור הרף התחתון של המתחם.

4.         לטענת הסנגור הנאשם הודה בעובדות והמשפט נוהל אך ורק סביב מחלוקת משפטית אשר בסופו של דבר הציגה מלוא הנתונים. אומנם המעשה מכוער ולא יפה, אולם מדובר ברף נמוך מאוד של העבירה, שאינו מצדיק מאסר. בתסקיר שירות המבחן צוין כי הנאשם נוטל אחריות, בחור צעיר בן 20, עובד, ללא עבר פלילי, בחור רגיל שעשה טעות תוך מספר שניות, הוא מתבייש, משפחתו הנורמטיבית מתביישת. הערך המוגן ברור, אך בדיקת מדיניות הענישה הנוהגת מראה מתחם בו הרף התחתון הוא מאסר בעבודות שירות. לעמדתו, מכת מדינה יש להוכיח בראיות ולא ניתן להציגה בטיעון בלבד. הסנגור הפנה לפסיקה בה נדונו נאשמים לעונשם מתונים על עבירות חמורות יותר.

5.         חוק העונשין (תיקון 113) קבע את עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה. כך עולה מהצעת החוק וכן מהפסיקה בה צוין כי עקרון זה הוא "כוכב הצפון", אם כי קיימים כמובן בצידו יסודות הענישה האחרים (ע"פ 1523/10 פלוני נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). קרי, יש לבדוק העבירה וכל העולה ממנה ולאחר מכן הנסיבות האישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם ענישה ואחר כך יש לבחון הנסיבות האישיות. דהיינו, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם מכתיבים את גזירת הדין.

ביצירת המתחם מספר שיקולים: האחד, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. השני, מדיניות הענישה הנוהגת. השלישי, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט והם: תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, הסיבות לביצוע העבירה, הבנת הנאשם ויכולת להימנע מעבירה, מצוקתו הנפשית, קרבה לסייג אחריות פלילית, מידת האכזריות כלפי הנפגע העבירה, ניצול כוח ומעמד.

על-פי סעיף 40יג לחוק העונשין, כאשר הנאשם מורשע בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לגזור עונש בנפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.

ניתן לסטות מהמתחם לקולא אם הנאשם השתקם או שיש סיכויי שיקום (סעיף 40ד) וניתן לחרוג לחומרה אם מדובר בנאשם מסוכן (סעיף 40ה). גזירת הדין תהיה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40י"א), קרי, פגיעת העונש בנאשם, במשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם עקב העבירה ומההרשעה עצמה, נטילת אחריות, מאמצים שעשה לתיקון הנזק ולפיצוי, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, נסיבות חיים מיוחדות, התנהגות חיובית, חלוף הזמן, עבר פלילי או עבר נקי.

6.         שני ערכים מוגנים במקרה שלפנינו: האחד, זכות כל אחד ואחד מהציבור לשמירה על קניינו; והשני, שמירה על שלומם וביטחונם של קטינים.

העונש הנוהג בעבירות שוד שבוצעו ללא תכנון מוקדם וללא גרימת נזקים רבים, עומד על 24-4 חודשי מאסר. באשר לנסיבות, יש להדגיש את גילה הצעיר של המתלוננת, שהייתה בת 12 וחצי, האלימות המינימלית שהופעלה במקרה זה, שנזקיה אינם חמורים. מכאן שמתחם הענישה עומד על 24-6 חודשי מאסר (ראה ע"פ 7655/12 פסק דין של בית המשפט העליון). 

באשר לנסיבות הנוגעות לנאשם, מדובר בבחור צעיר, ללא עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית, עושה מאמץ לתפקד, הביע חרטה וצער. למעשה הודה בעובדות והמחלוקת בעיקרה הייתה מחלוקת משפטית. מעשה חטיפת הטלפון מהיד הפחיד והטריד אומנם את הילדה, אך לא היה בו נזק ברור נוסף. יש ליתן משקל לכך כי נאשם זה שהה במעצר מיום 2.12.2012 ועד 20.12.12 ולאחר מכן שוחרר בתנאים מקבילים למשך חודשים ארוכים. 

נוכח נתונים אלה נראה כי יש לגזור הדין לפי הרף התחתון של המתחם ולאפשר ביצוע המאסר בעבודות שירות.

אני גוזר על הנאשם העונשים הבאים:

א.         מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות בבית החולים ביקור חולים, חמישה ימים בשבוע 8.5 שעות ביום. תחילת העבודות 1.10.2013. הובהר לנאשם כי עליו להתמיד ולקיים כל הכללים.

ב.         מאסר של 3 חודשים אותו ירצה אם במשך שנתיים מהיום יעבור עבירת רכוש, לרבות גניבה ושוד.

ג.          פיצוי למתלוננת בסך 2,000 ש"ח. הפיצוי ישולם עד ליום 31.8.2013.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, א' באב התשע"ג, 8 ביולי 2013, במעמד הצדדים.