גזר דין בתיק פ 8051/06

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן בעבירות חמורות של ניסיון למעשה מגונה, חבלה בנסיבות מחמירות ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות - עבירות בניגוד לסעיפים 348(א) בצירוף 345(א)(4)+25, 333 בצירוף 335(א)(1) ו-382(ג) בצירוף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2. על פי כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, ביום 17/2/06 סמוך לשעה 02:00 הוא ניגש לאישתו שישנה, העירה ודרש שתקיים עימו יחסי מין. כשסרבה אחז בה בכוח, קשר את ידיה ורגליה מאחורי גבה, כדי למנוע את התנגדותה ולבצע בה מעשה מגונה, אך כשהבחין שבתנוחה זו לא יוכל לבצע בה מעשה מגונה, שחרר את הקשרים וניסה להפשיל את מכנסיה. המתלוננת דחפה את הנאשם ברגלה, ניסתה לברוח אך נפלה. הנאשם אחז בה, היכה באגרופים בגבה, בפניה, בפיה ובכל גופה ולחץ על פניה בחוזקה עם כרית.

כשנמלטה המתלוננת לחדר השירותים וניסתה להתקשר למשטרה, הנאשם נכנס אחריה לקח את הטלפון ממנה, רדף אחריה ברחבי הדירה והכה אותה. לאחר מכן, הנאשם שוב קשר אותה בידיה וברגליה ושחרר אותה רק כשנאמר לו שאחיו אמור להגיע לדירה.

כתוצאה מהמעשים החמורים, המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי, נשברו בפיה שתי שיניה הקדמיות, נגרמו לה שטפי דם ונפיחויות בפיה, בכפות הידיים, במרפקים, בגב התחתון ובמקומות אחרים.

3. מדובר בארוע קשה, בהתנהגות דוחה, מבזה ואלימה מצד הנאשם שמחייבת תגובה עונשית הולמת שיהיה בה כדי לשדר מסר מרתיע לנוהגים כפי שנהג הנאשם, שתרתיע את הנאשם עצמו וכן שתגן, לפחות בתקופת המאסר, על המתלוננת מפני פגיעתו הרעה של הנאשם.

לכול הסבורים, כי האישה היא רכושו של הבעל שרשאי לעשות בה גם באלימות ככל העולה על רוחו ועל כן נוהגים כלפיה באלימות, כפייתיות ורכושנות ראוי להזכיר את מה שנפסק בע"פ 91/80 משה כהן נגד מ"י, פ"ד לה(3) 281, עמ' 284-286:

"אשה המסכימה בהינשאה לחיי אישות עם בעלה אינה מסכימה בזה לשמוש בכוח או באיומי מוות או באיומי חבלה גופנית חמורה נגד גופה. אשה אינה 'כשבויית חרב' אצל בעלה, והיא זכאית לחירות גופה כמו בעלה."

"היו זמנים, והם אינם כל כך רחוקים מאתנו, שבהם ראו בני עדות מסויימות בארץ או יוצאי ארצות מסויימות היתר לעצמם להדביר את נשותיהם על-ידי מכות. היו מפליאים את מכותיהם בנשים בכל הזדמנות על אי-ציות או על כל שטות אחרת. מי שלא היכה את אשתו לא נחשב 'כבעל בעמיו' וכל המרבה הרי זה משובח. בימינו עומד החוק הפלילי והאזרחי ומגן על האשה לבל תושפל בצורה כזאת. היא אינה שפחה חרופה, שהבעל יכול לעשות בה כרצונו. מעמדה מעמד של שוויון וגווה אינו נתון למכים. לא כל שכן אינו מופקר, אף לא לבעלה".

בעבירות מסוג זה בתוך התא המשפחתי, יש לא רק פגיעה באוטונומיה של המתלוננת על גופה ופגיעה בשלמות התא המשפחתי, אלא עבירות מסוג זה גם גורמות לכך שהמתלוננת תחוש מושפלת, נרדפת ובלתי מוגנת, דווקא בביתה האמור להיות מבצרה, כשהיא כלואה בסיטואציה אמביוולנטית - דילמת האישה המוכה: אם לא תתלונן ימשיך בן הזוג האלים בעבירות החמורות והילדים יגדלו בבית בו המציאות כה קשה ואם תתלונן יאסר בן הזוג האלים, פרנסת המשפחה תפגע ולעיתים המשפחה והסביבה הקרובה גם יתלו בה את האשם לענישה שתושת על בן הזוג האלים.

4. שירות המבחן הגיש שני תסקירים, מהם עולה, כי משפחת הנאשם מוכרת לרשויות הרווחה בשל משבר בין בני הזוג, בין היתר, על רקע חשדות של בגידה זה בזו. מתואר בתסקיר ארוע מאפריל בו הנאשם שבר כוס זכוכית על ראשו והמתלוננת דקרה עצמה בבטנה. המתלוננת מעוניינת להתגרש ולהשתחרר מכבלי הנאשם, הנאשם סרב. המתלוננת הביעה חשש שאם הנאשם יחזור לעיר מגוריהם "הוא יתחיל במעקבים אחריה ויציק לה, כדי להחזירה לביתה". הילדים הוצאו בצו מהבית על רקע היחסים הקשים בין בני הזוג.

שירות המבחן סבור שהנאשם סבל מהזנחה הורית וחינוכית בילדותו, סובל מחרדת נטישה ומגיב במצבי תיסכול בדפוסים אלימים בעיקר כלפי בת הזוג.

הנאשם הכחיש בעייתיות בתפקודו, תיאר בפני שירות המבחן סיטואציה הממזערת את חומרת העבירות שביצע וטען שאישתו הייתה שתוייה וכל שעשה הוא ניסיון להרגיעה ולהגן עליה מפני פגיעה בעצמה כשניסתה לקפוץ מהחלון. לטעתו שם, שיניה נשברו כשמשך אותה מהחלון והיא נפלה. השירות סבור שהנאשם נמנע מלקחת אחריות ומפחית מחומרת העבירה וכי יש לו צורך עז בשליטה וסף תיסכול נמוך הבאים לידי ביטוי באלימות.

השירות סבור שהנאשם נזקק לטיפול במסגרת סגורה והמליץ במידה שיגזר עונש מאסר, להורות לשב"ס לבדוק התאמתו לטיפול בכלא.

לאור קבלת האחריות החלקית בפני קצינת המבחן נשאל הנאשם על ידי אם הוא רוצה לחזור בו מההודאה. הסניגור השיב (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 13/6/06), כי הנאשם לא חוזר בו מהודאתו וכי הדברים בשירות המבחן נרשמו לא נכון.

גם אם נפלו, אולי, טעויות שוליות בתסקיר, למשל בקשר למוצאו של הנאשם, מוטב היה שבמקרה זה, הנאשם לא יעמיד למבחן, בשאלת המהימנות או היכולת להבין את הנאמר, את עצמו מול שירות המבחן.

5. לזכות הנאשם אני לוקח בחשבון את מצבו הסוציואקונומי והרפואי כמפורט בתעודה הרפואית, בתסקיר ובטיעוני הסנגור ואת טענתו בבית המשפט היום, כי הוא מאחל לאישתו בריאות, מזל ואושר ומצטער על מעשיו, שכן יש בכך אולי סממן של ראשית האפשרות לטיפול בגישתו הכפייתית והרכושנית כלפי המתלוננת, וזאת גם אם ספק בליבי, לאור התרשמות שרות המבחן,  עד כמה התכוון באמת לדבריו.

עוד יש לקחת בחשבון לזכותו את הודאתו בעובדות שחסכה זמן שיפוטי יקר, זמן תביעה ועדים ובמיוחד שחסכה מהמתלוננת את הצורך במתן עדות בבית המשפט. עוד אני לוקח בחשבון לזכותו, את העובדה שגליון הרשעותיו הקודמות אינו מכביד, אם כי יש לו רישום ללא הרשעה בגין עבירת אלימות.

6.      לאחר ששמעתי את התובעת, הסנגור והנאשם, עיינתי בתסקירי שרות המבחן, בהתחשב בעבירות החמורות שבהן הורשע הנאשם ובנימוקים לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:      

א.             חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל. מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו מיום 17.2.06 עד 20.2.06 ומיום 27.2.06 עד היום.