אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 462/04

גזר דין בתיק פ 462/04

תאריך פרסום : 13/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
462-04
18/07/2005
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
אלישע יפרח
עו"ד רפי ליטן
גזר דין

1.         הנאשם הורשע, על סמך הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים - לפי סעיף 12(ג)1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); בטיחות בנסיעה - לפי סעיף 79 לתקנות התעבורה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - לפי סעיף 275 לחוק (שלוש עבירות); תקיפת שוטר - לפי סעיף 274(א) לחוק; איומים - לפי סעיף 192 לחוק.

            ואלה המעשים: ביום 7.9.2004 הגיעו שוטרים סמוך לחצרו של הנאשם במושב "תירוש" כדי לחקור חשד להלנת והסעת שוהים בלתי חוקיים. הנאשם הפריע לשוטרים, קיללם, איים עליהם ותקף אותם בניסיון למנוע החקירה. הנאשם הסיע מזלגה לעבר שוטר שזינק הצידה והצליח לחמוק ולאחר מכן המשיך לנהוג בפראות למרות שהשוטר שלף אקדח והורה לו לעצור. הנאשם סרב להישמע להוראות השוטרים וברח מהם.

ביום 13.10.2004 הגיע כוח שוטרים מיוחד למושב תירוש כדי לאתר את הנאשם, וכשזה אותר וקיבל הוראה לעצור ולא עצר, התנהל מרדף אחריו, אך הוא נמלט.

ביום 14.11.2004, סמוך לצומת האלה, הסיע הנאשם במשאית תשעה תושבי שטחים ביודעו שאין להם אישורי כניסה ועבודה בישראל. הנאשם לא נענה לקריאות השוטרים לעצור, המשיך לנסוע ומנע מרכב משטרה לעקפו, וכאשר השוטרים הצליחו לעצור המשאית, התנגד הנאשם למעצרו וניסה לברוח.

2.         הנאשם יליד 1977, נשוי ואב לשניים, בוגר 12 שנות לימוד, שירת בצה"ל שלושה חודשים בלבד נוכח צרכים משפחתיים, עובד בחקלאות. לנאשם הרשעות קודמות בשתי עבירות רכוש, וכן עבירות תעבורה,רובן חניה אסורה, וכן עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה ללא רשיון וביטוח, ואי ציות לתמרור.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם בן למשפחה נורמטיבית ומקיים בדרך כלל אורח חיים רגיל ועובד קשה לפרנסתו. הנאשם לוקח אחריות חלקית בלבד לביצוע העבירות וממעיט בחומרתן בתופסו את התנהגות השוטרים כמתגרה ומעליבה, ולכן הגיב בכעס ובצורה בוטה. עם זאת, הביע צער על התנהגותו, והסבירה בצורך להתפרנס. קצין המבחן התרשם, כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבור הנאשם וכיוון שהוא פעל מתוך תחושות פגיעות וקורבנות ואינו בעל דפוסים עברייניים, המליץ על ענישה הרתעתית במסגרת מאסר בעבודות שירות.

3.         ב"כ המאשימה טענה, כי העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים חמורה ומסוכנת כשלעצמה, כאשר בנסיבות דנן נלוותה לה גם הפרעה למשטרה לבצע את תפקידה. לשיטתה, התנהגות הנאשם כלפי השוטרים רצופה באלימות, תוך סיכונם, והיא מחבלת בעבודת המשטרה ומביעה זלזול בחוק. בנהיגתו סיכן הנאשם את השוטרים, ואף את השוהים הבלתי חוקיים שהסיע עמו. ביחס לעבירות התנועה של הנאשם טענה המאשימה, כי הנאשם נהג בפראות ותוך סטיות חדות, והוא אינו ראוי להחזיק ברישיון נהיגה. באת-כוח המאשימה הגישה פסיקה המתייחסת למדיניות ענישה בעבירות חמורות מהעבירות אותן ביצע הנאשם, וביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה לתקופה משמעותית.

4.         ב"כ הנאשם טען, כי אין מדובר בנאשם שעשה לו כדרך חיים זלזול באנשי חוק או אי-קבלת מרותם. לשיטתו, התנהגות הנאשם כלפי השוטרים מהווה רגע של ייאוש וזעם על רקע ביקורים תכופים בביתו בניסיון למצוא שוהים בלתי חוקיים. כמו-כן, כשהסיע הנאשם שוהים בלתי חוקים, לא נתן דעתו להשלכות ולמדיניות הציבורית במקרים כגון אלה, ובודאי שלא היתה לו כל כוונה לגרום לנזק או פגיעה במדינת ישראל או באנשי אכיפת החוק. לטענת בא-כוח הנאשם, הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, נאבק על קיום משקו ופרנסת משפחתו, ותומך באחותו - חולה מושתלת כליה, ומסייע במימון הוצאות הטיפול הרפואי בה. לאור האמור, ביקש בא-כוח הנאשם לקבל את עמדת שירות המבחן בעניינו של הנאשם, ולהטיל עליו עונש של מאסר בעבודות שירות לתקופה קצרה. באשר לפסילת רישיון הנהיגה טען, כי הרישיון הנו חלק בלתי נפרד מהמשק עצמו, ובלעדיו יקשה על הנאשם לפרנס את משפחתו. ב"כ הנאשם הגיש פסיקה ענפה לתמיכה בטענותיו.

הנאשם הביע בפני בית-המשפט חרטה על מעשיו, ואמר כי הוא מפרנס יחידי בבית, והאחריות למשק ולמשפחה מוטלת על כתפיו. הנאשם הוסיף, כי המשפחה מצויה בקשיים כלכליים ובחובות רבים, וכתוצאה ממעצר הבית בו היה תקופה ארוכה, לא נתאפשר לו לצאת לשטח, והוא מעוניין לשנות את המצב.

5.         הנאשם שהה במעצר מיום 14.11.04 ועד יום 18.11.04, עת שוחרר במסגרת החלטה בב"ש 709/04 לבית אחותו בבית-שמש. ביום 9.2.05 שונו תנאי השחרור של הנאשם, כך שהוא יכול היה להימצא בתנאי מעצר בית בביתו במושב תירוש, תוך שחויב שלא לחרוג מרדיוס של 350 מטר מהבית, וזאת כאשר מתלווה אליו מלווה צמוד. בתנאים אלו מצוי הנאשם עד היום.

6.         ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נגד מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769, קבע בית-המשפט העליון את מדיניות הענישה הראויה בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל. בהלכה זו צוין, כי בשנים 2000 ו-2001 תוקן החוק, וכך צוין בדברי ההסבר להצעת החוק:

"עקב ההחרפה בפיגועי הטרור בתחומי ישראל על ידי תושבי האזור נוצר צורך דחוף להתמודד באופן אפקטיבי והרתעתי יותר בשיתוף הפעולה של אלו מתושבי ישראל, המסייעים לתושבי האזור הנכנסים לישראל שלא כדין ובכך פוגעים ביכולתם של גורמי הביטחון לפעול לסיכול כניסתם של גורמים עוינים לישראל".

            נקבע באותה הלכה:

"דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. הדברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראיים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות ומחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר חלקי עם המחמירים כאמור לעיל".

הלכת ח'טיב יושמה בפסיקת בית-המשפט המחוזי, אשר שב והבהיר באופן עקבי כי העונש הראוי בגין עבירות על חוק הכניסה לישראל הוא עונש מאסר בפועל. עמדתו זו מנמק בית-המשפט בסיכון הביטחוני הגלום בעבירות על חוק הכניסה לישראל, ובעובדה שהעבירות של שהייה בלתי חוקית הפכו למכת מדינה (ע"פ (י-ם) 7399/03 מדינת ישראל נגד מוצבאח צלאח; ע"פ (י-ם) 8168/04 יוסף רפידי נגד מדינת ישראל; ע"פ 8281/01 מדינת ישראל נגד סאיד גנדי; ע"פ 8486/04 מדינת ישראל נגד ברוך קל; ע"פ 8693/04 מדינת ישראל נגד אבו סביתאן מחמוד - כל פסקי הדין פורסמו ב"נבו" - המאגר המשפטי הישראלי).

לאור האמור, המגמה הברורה הינה לדון נאשמים שביצעו עבירות על חוק הכניסה לישראל למאסר בפועל, חרף נסיבות אישיות קשות, חרף הודאה בעובדות, העדר הרשעות קודמות, העדר מאסרים על תנאי להפעלה והעדר עבירות נלוות (ראה ע"פ (ב"ש) 7437/04 מדינת ישראל נגד גטאס מחמד, תק-מח 2004(4) 2593, 2596 והאזכורים שם).

            הנאשם שבפנינו ביצע עבירות נוספות, מלבד העבירה על חוק הכניסה לישראל בהסעת שוהים בלתי חוקיים. בע"פ (י-ם) 8486/04 מדינת ישראל נגד ברוך קל, תק-מח 2004(3) 2919, 2922, חזר בית-המשפט המחוזי וציטט מהלכת ח'טיב, וקבע: "לא ניתן להתעלם מהנחייתו של בית-המשפט העליון בעניין ח'טיב, לפיה העונש הראוי בגין העבירות על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל הנו מאסר בפועל וכי אם מדובר בעבירה או בעבירות נוספות, בין אם הורשע המערער בעבר ובין אם לאו, יש להחמיר בענישה ולשלחו למאסר לתקופה משמעותית" (ההדגשות לא במקור).

ברע"פ 1751/04 עדנאן חוסני עזאם נגד מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 1521, 1522, נדונה בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם, שנדון על עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, התחזות לאחר ונהיגה ללא רישיון. בית-המשפט השלום גזר דינו של הנאשם לשמונה חודשי מאסר, מהם ששה חודשים לריצוי בפועל, ובית-המשפט המחוזי פטר את הנאשם באומרו כי "העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל ועיקר, ואף נוטה לקולא". כבוד השופט מ' חשין, שדן בבקשת רשות הערעור, קבע, כי דין הבקשה להדחות בציינו כי הוא אינו סבור שבית-משפט השלום החמיר עם המבקש.

בפסק-הדין ברע"פ 1909/02 עמוס הררי נגד מדינת ישראל, תק-על 2002(1) 448, הורשע הנאשם-המבקש בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בקלות ראש. בגין עבירות אלו הוטל עליו עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן הורשע המבקש בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי לתוך שטח ישראל. בגין עבירה זאת הוטל עליו עונש מאסר של ארבעה חודשי מאסר, ונקבע כי עונש זה ירוצה באופן חופף לעשרת חודשי המאסר שנגזרו עליו כאמור. בקשת רשות ערעור נדחתה, כאשר בית-המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, אך עם זאת ציין כי "בפועל הקל בית המשפט קמא עם המבקש, אולי אף מעבר לראוי".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ