1. הנאשמים הורשעו, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה בכוח, וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (נשק קר ובחבורה).
נאשם 2 הורשע גם בעבירה של סחיטה באיומים.
העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בהכרעת הדין, אך ראוי להזכיר, בקצירת האומר, כי הרקע לביצוע העבירות נעוץ בחוב כספי שחב אלי אפללו (להלן:
"המתלונן"), לבעל קיוסק ברחוב ניצנה 13 בבת ים, ששון אהרונוב-אליהו (להלן:
"ששון"). המדובר בחוב כספי ששיעורו נע בין 600 ל-900 ש"ח, וכפי שהתברר במהלך המשפט, התקשה המתלונן בפרעונו. נאשם 2, מאיר וחנון, שהוא אביהם של נאשמים 1 ו-3, קיבל על עצמו לגבות את החוב מהמתלונן, בין אם לבקשתו של ששון, ובין אם מיוזמתו שלו.
מאחר שהמתלונן לא פרע את חובו, איים עליו נאשם 2 כי אם לא ישלם את הסכום המגיע ממנו
"זה יגמר לא יפה".
ביום 3.6.2005, הגיעו הנאשמים, ביחד עם אדם נוסף, תוך נסיעה ברכב, לרחוב ניצנה בבת ים. נאשם 2 הבחין במתלונן אשר ישב ליד מכולת שכונתית בסמוך, וביקש ממנו לסור הצידה. בין השניים הוחלפו דברים בנוגע לחוב, ולאחר שהמתלונן טען כי אין ברשותו אמצעים לפרעונו, סימן נאשם 2, בקריצת עין, לבנו, מנחם וחנון (נאשם 3). המתלונן אשר הבחין בסימן זה וחש בסכנה הקרבה, פתח במנוסה לכיוון ביתו. בשלב זה, החלו נאשמים 1, 3 והאלמוני לדלוק אחרי המתלונן וכאשר הדביקוהו, חבט בו נאשם 3 באמצעות מוט ברזל ברגלו ובגבו, והמתלונן נפל ארצה. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, המשיכו שני הנאשמים ביחד עם האלמוני, לבעוט בו בכל חלקי גופו, כאשר נאשם 1 ואותו אלמוני מכים את המתלונן באגרופיהם בפניו, בראשו ובגבו. הנאשמים הותירו את המתלונן כשהוא מתבוסס בדמו, ונמלטו מהמקום.
כתוצאה מהתקיפה הקשה, נגרם למתלונן שבר ברגלו, כאשר עצם השוק השמאלית יצאה אל מעבר לקרום החיצוני של הרגל. המתלונן נזקק לניתוח שנמשך כ-7 שעות, ולאחר מכן אושפז בביה"ח למשך 10 ימים. מתיעוד רפואי שהוגש לבית המשפט עולה, כי נקבעה למתלונן קיצבת נכות זמנית, מטעם הביטוח הלאומי, של 100%. המתלונן עצמו העיד כי במשך כשבועיים לאחר ששוחרר מביה"ח, קיבל טיפולי פיזיותרפיה, אותם הפסיק עקב מחסור באמצעים כספיים. המתלונן מעיד על כאבים קשים המלווים אותו, שבעטיים הוא נוטל תרופות שונות. רגלו של המתלונן קובעה באמצעות פלטינות, אשר יוותרו, באופן קבוע, במקום. עוד העיד המתלונן כי מאז האירוע אינו עובד מאחר שאינו מסוגל לכך, כאשר לפני כן עבד כמרכיב מצבות.
2. כל הנאשמים הופנו אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינם.
מהתסקיר שהוגש בעניינו של נאשם 1, אלי (דודי) וחנון, עולה כי מדובר בצעיר כבן 27, רווק, השוהה במעצר בית בבית סבתו בעיר חולון. חברתו של הנאשם מצויה בתחילת הריונה ולדבריו הוא מתכוון למסד את הקשר עימה. לנאשם הורים ו-5 אחים ואחיות בגילאי 8 עד 29. אחד מאחיו, הוא נאשם 3, שוהה במעצר בית בבית האם.
האב, הוא נאשם 2, עצור עד לתום ההליכים, והוא מוכר כמי שמכור לסמים מזה שנים רבות, כמי שמעורב בפלילים ואשר ריצה עונשי מאסר ממושכים.
האם, כבת 50, סובלת מדכאון מאז לידת הבן הקטן. בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, האם אינה מקבלת את הטיפול התרופתי המומלץ לה. הנאשם סיפר כי במהלך שנים אחדות השתמשה גם האם בסמים, ביחד עם האב, אך כיום היא נקיה משימוש בסמים. לאחרונה, התגלה גידול בראשה של האם, והיא אמורה לעבור, בחודשים הקרובים, ניתוח מורכב לשם הסרתו.
מדו"ח סוציאלי שהוגש לקצין המבחן, מר יואב אנקרי, עולה כי מדובר במשפחה השרויה במצב כלכלי קשה במיוחד, שאינו מאפשר סיפוק צרכים קיומיים בסיסיים. האם אינה מהווה דמות סמכותית עבור ילדיה, ואינה מצליחה למלא את תפקידה כאם ולדאוג לצרכי ילדיה. בית המשפחה מוזנח מאוד.
בשל יחסים בעייתיים בין ההורים וכן בגין העדרו של האב מהבית לתקופות ממושכות, הוצאו הנאשם וכן חלק מאחיו למסגרות חוץ-ביתיות. הנאשם עצמו שהה, מגיל 8 עד גיל 15, בפנימיה, שם עבר, לדבריו, פגיעה קשה ולכן חזר להתגורר בבית המשפחה. הנאשם ביטא רגשות תסכול וכעס על יחסם של הוריו כלפיו במהלך השנים, בשים לב לעובדה כי הם לא היוו עבורו דמויות תומכות ומכילות, והיו עסוקים בצרכיהם האישיים.
ההורים עצמם התגרשו לפני כשנתיים, אך לאחרונה חזרו לחיים משותפים.
הנאשם התגייס לצה"ל, שירת שירות צבאי מלא, ולאחר שחרורו עבד כנהג גרר בחברה המספקת שירותים לעירית ת"א. לאחר מכן ניסה להקים עסק פרטי, שנכשל.
הנאשם חזר לשירות קבע למשך שנה וחמישה חודשים, והשתחרר מהשירות לאחר שהוטל עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.
בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, טען הנאשם כי לא ביצע את המיוחס לו בכתב האישום והשליך את האחריות למעשים על אחיו, שהוא נאשם 3. לדבריו, אביו והמתלונן ניהלו ויכוח בנוגע לחוב המגיע לאדם אחר, הויכוח התלהט ולווה בצעקות, והדבר גרם לאחיו, נאשם 3, להכות את המתלונן. הנאשם טוען כי הוא ואביו ניסו למנוע מנאשם 3 להוסיף ולפגוע במתלונן, אך ללא הועיל.
הנאשם סבור כי הבעייתיות בהתנהגותו נעוצה, אך ורק, בכך שנהג ברכב אשר הסיע את הנאשמים למקום האירוע. הוא שלל דפוסי התנהגות תוקפניים, או בעייתיות כלשהי באישיותו.
הנאשם התבקש למסור דגימת שתן, אך דיווח כי בערב שקדם לכך עשה שימוש בסמים, מאחר שהתקשה להתמודד עם חוסר התייחסות הסביבה ליום הולדתו. בבדיקת השתן, נתגלו שרידי סם מסוג קנביס.
קצין המבחן התרשם כי קיים פער בין הצהרותיו של הנאשם ביחס לרצונו לנהל אורח חיים נורמטיבי, ללא הסתבכויות עם החוק, לבין התייחסותו לאירוע, נשוא הדיון. כמו כן, הפנה קצין המבחן לעובדה כי הנאשם עשה שימוש בסמים.