גזר דין בתיק פ 2150/06

            הנאשם הורשע על-פי הודאתו בפציעה, במסגרת הסדר טיעון.

            בין הנאשם ואחיו לבין בני-דודו קיים סכסוך. ביום 24.9.06, בשעות אחר הצהריים, החנו בני-דודו של הנאשם את מכוניתם במרחק של כ-150 מטרים מביתו של הנאשם בגבעון ויצאו מהמכונית, כשאחד מהם מצוייד באלה. השניים פגשו באחיו של הנאשם כשהוא אוחז במוט ברזל וצועק לעבר קרוביו שנמצאו בבניין סמוך לרדת. במקום עמדה להתפתח תגרה. נגרם שבר בעצם הבריח, סדק בצלע, סימני שפשוף וחבלה בכל חלקי גופו.

            באת-כוח המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס. לדבריה, מדובר באירוע חמור של אלימות. הנאשם הגיע לזירת הסכסוך מתוך מודעות למתרחש בה, בפזיזות, ודרס את בן-דודו. הנאשם הפגין קלות דעת ביחס לאפשרות שבן-דודו ייפצע. הפציעות שנגרמו הן חמורות, היה צורך באשפוז למשך שישה ימים, ומדובר, לטענת באת-כוח המאשימה, ברף העליון של עבירת הפציעה. נופך נוסף של חומרה בא לידי ביטוי בהימלטותו של הנאשם מן המקום. בהתחשב באלה, וכשמנגד אין לנאשם עבר פלילי, סבורה באת-כוח המאשימה כי העונש שביקשה לגזור עליו, משקף את העונש הראוי.

            בא-כוח הנאשם ביקש להימנע מהרשעתו של הנאשם. לעניין זה ציין, כי בתחילה יוחסה לנאשם עבירה חמורה בהרבה, שעונשה 20 שנות מאסר, הנאשם שהה במעצר במשך חודש, במעצר בית מלא במשך חודש נוסף, ובמעצר בית חלקי במשך תקופה ארוכה. עוד טען, כי במהלך האירוע אחז בן-דודו של הנאשם, ולא הנאשם, בכלי משחית.

            אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, טען בא-כוחו, כי לבד מן העובדה שלנאשם אין עבר פלילי, הרי שהוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, הוא נשוי ואב לילד וראוי לזקוף לזכותו את העובדה שהוא מתנדב ב"יד שרה". ברצונו להמשיך לתרום לחברה ולפרנס את משפחתו בכבוד, ובא-כוחו חושש כי הרשעה תעשה עם הנאשם עוול.

הנאשם הביע חרטה, ודומני כי היא כנה.

            מתסקיר המעצר בעניינו של הנאשם למדתי על הרקע האישי והמשפחתי שלו. כאמור שם "ניכרת בו נאיביות, פשטות". התסקיר מאשר את דברי בא-כוחו, על-כך שבדרך כלל מפנה הנאשם את כוחותיו לניהול אורח חיים תקין, תוך מתן דגש על התחום התעסוקתי. היחסים בתוך המשפחה לאחר האירוע, חזרו למסלולם התקין, בעקבות מעורבותם של נכבדים.

            נתתי דעתי על טענות באי-כוח הצדדים הנ"ל, על האמור בתסקיר שירות המבחן, על פסיקה שהוגשה לעיוני ועל השיקולים השונים שפורטו. מחד-גיסא ברי כי מדובר במעשה מסוכן ביותר, הרה אסון, תוצאתו חמורה, ויכלה להיות קשה עוד הרבה יותר. מנגד, כנראה שגם בני הדודים לא טמנו את ידם בצלחת, ואין ניתן להתעלם מן הרקע לאירוע, כפי שעלה גם במהלך המשפט. הנאשם, ככלל, מנהל אורח חיים תקין, והדבר צריך להיזקף לזכותו. עם זאת, לא ראיתי הצדקה לבטל את הרשעתו. גם אם מדובר במעשה חד-פעמי, הרי שמסוכנותו הרבה וקלות הדעת שליוותה את עשייתו, אינם מאפשרים הימנעות מהרשעה. יהא זה מסר שלילי מבחינה ערכית ומוסרית, אם לא יורשע הנאשם. גם לא שוכנעתי שבעצם ההרשעה תהא פגיעה בלתי מידתית ולא מוצדקת בנאשם ובעתידו התעסוקתי. ראיתי להתחשב בשיקולים לקולא, בתקופות המעצר, בנסיבותיו האישיות ובצרכי הפרנסה, אך עשיתי זאת בדרך של קיצור תקופת עונש המאסר בעבודות שירות והימנעות מהטלת קנס, אך לא בדרך של ביטול ההרשעה.

החלטתי אפוא לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א.         מאסר למשך 100 ימים. הנאשם ירצה עונש זה בעבודות שירות בבית האבות "עידן הזהב" ברח' אלעזר הגדול 13 בירושלים. העבודה תבוצע בימים א-ה מהשעה 08:00 ועד השעה 14:00 בפיקוחו של מר דן הרשקוביץ. הנאשם יתייצב לתחילת עבודות השירות ביום 27.2.08 עד השעה 10:00 במפקדת מחוז דרום ליד כלא באר-שבע (אוטובוס אגד מתחנה מרכזית בבאר-שבע קו מס' 46). הנאשם התחייב לעדכן את משרד הממונה על כל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו. הובהר לנאשם, כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, וכי כל הפרה בעבודות השירות צפויה להביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

ב.         מאסר על-תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות.

המזכירות תמציא העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות .

ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"ח (4 בפברואר 2008), במעמד הצדדים.