גזר דין - נאשם 1
1. ביום 20.11.06 הורשע נאשם 1 (להלן "הנאשם") בעבירות של תקיפת עובד ציבור, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לעובד ציבור - לפי סעיפים 381 (ב), 332 (2) ו-288א
(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן "החוק"), זאת - על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו.
2. לעניין העונש הוסכם בין הצדדים, כי בא-כוח הנאשם יעתור לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת מאסר על-תנאי חב-הפעלה של 3 חודשים, בעוד שהמאשימה תעתור לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת המאסר על תנאי. עוד יצוין, כי תיק זה התנהל כנגד שלושה נאשמים - הנאשם שלפני, וכן הנאשמים 2 ו-3 - הם בניו. ביום 17.10.06 הורשע נאשם 3 בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק, ביום 30.10.06 הורשע נאשם 2 באותה עבירה, וביום 19.12.06 נגזר דינם. על נאשם 2 הושת עונש של 8 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו), 10 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, קנס בסך 10,000 ש"ח וכן שלילת רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים. על נאשם 3 הושת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו), 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, קנס בסך 15,000 ש"ח וכן שלילת רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.
3. עובדות כתב האישום המתוקן בעניינו של הנאשם מורות כי ביום 5.8.06, סמוך לשעה 21:15, נהג הנאשם ברכב מסוג "סיטרואן ברלינגו" (מ.ר 6004617), כשהוא עובר במחסום ג'בע לכיוון ישראל. טרם הגיעו קיבלו חיילי המחסום התראה לפיה רכב מסוג זה אמור להגיע למקום, בעודו חשוד בהובלת ביצים מתוצרת השטחים בניגוד לחוק. לאחר שחלף הרכב על-פני המחסום, זוהה על-ידי כוח של צה"ל בצומת "עציונה", או-אז הטה הנאשם את רכבו לעבר קצין צה"ל וגרם למעידתו. בתגובה למעשה זה (בהנחה כי מדובר באירוע חבלני) - ירה קצין צה"ל לעבר צמיגי רכבו של הנאשם והסב לאחד מהם תקר. על אף האמור, המשיך הנאשם בנסיעה מהירה בעוד שהחיילים מנהלים אחריו מרדף. במהלך המרדף הזעיק הנאשם באמצעות טלפון סלולארי את נאשמים 2 ו-3, שהינם כאמור - בניו, על מנת שיסייעו לו להימלט מהחיילים. כך אירע, כי נאשמים 2 ו-3 נטלו חלק פעיל בפרשה, עקפו את אחד הרכבים בו נסעו החיילים שדלקו אחר הנאשם, ואף חצו קו הפרדה לבן, תוך שניסו להפריד בין הרכבים הצבאיים לבין הרכב בו נסע הנאשם. בעשותם כן ניסו נאשמים 2 ו-3 למנוע את מעצרו של הנאשם, בעודם מסכנים בטיחותם של העוברים בדרך - הכל כפי המפורט בגזר דינם.
בקצירת האומר יצוין, כי עובדות כתב האישום המתוקן בעניין הפרעה לעובד ציבור - היא העבירה הנוספת בה הורשע הנאשם, מורות כי ביום 23.7.06, סמוך לשעה 20:00, הבחין מפקח משרד החקלאות בנאשם בעודו נוהג ברכב האמור בצומת "עציונה". המפקח חשד שהנאשם מוביל ביצים תוצרת השטחים באופן לא חוקי וסימן לו לעצור. בתגובה, האיץ הנאשם את מהירות נהיגתו ונמלט מהמקום, תוך שמנע מהמפקח לעצור את רכבו.
4. תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם משכילנו, כי הלה בן 54, נשוי ואב לשלושה בנים, הוא עצמו בן רביעי למשפחה בת 12 נפשות. הנאשם בוגר 9 שנות לימוד ובעל הכשרה מקצועית כטבח, וכן שירת בצבא באופן חלקי על תקן מקצועי זה. שחרורו המוקדם משירותו הצבאי נבע מן הצורך לסייע בפרנסת המשפחה, ומאז עבד בעבודות מזדמנות שונות עד שלאחרונה - במכירת ביצים. עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשם סובל מבעיות רפואיות שונות אשר בשנתיים האחרונות הוחרפו באופן מיוחד, מצב עניינים שלסברת הנאשם אף גרר הרעה במצבו הכלכלי. משכך, סובל הנאשם מלחץ נפשי ומתחושת כישלון. הנאשם התקשה ליטול אחריות על מעשיו וטען כי פעל מתוך תחושת לחץ ונוכח חשש לחייו, אך יחד-עם-זאת, הביע תחושת צער על היותו מעורב בפרשה. בסופו של יום - לאור נסיבותיו האישיות וחומרת העבירות - נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו של הנאשם. עם-זאת, ממליץ שירות המבחן, כי במידה וייגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל, תוסב תשומת לב הגורמים הטיפוליים בבית הסוהר למצבו הבריאותי והנפשי.
5. בגדר הראיות לעונש הגישה המאשימה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם, הכולל כאמור רכיב של מאסר על-תנאי חב הפעלה בתיק זה (אודותיו הסכימו הצדדים; ת/א/1). מטעם ההגנה העידו לפני שני עדי אופי - מר חי חדד וגב' קלרה שקד. מר חדד הנו תושב במושב צפרירים ושכן קרוב של הנאשם. בשנת 1999 חווה מר חדד טרגדיה אישית קשה ביותר והנאשם סייע לו מאוד להתמודד עמה. מעבר לכך, התרשמותו של מר חדד היא כי הנאשם אינו אדם שלילי או עבריין, ומשכך, יש להתחשב בו ולהקל בעונשו. גב' שקד הנה תושבת אשקלון והיא זו שגידלה את בניו של הנאשם. על-פי היכרותה עם הנאשם הרי שמדובר באב טוב לא רק כלפי ילדיו בלבד אלא גם כלפי ילדי המעון בו עבדה כולם. בנוסף הגישה ההגנה סיכום מידע רפואי מטעם קופת חולים, בגדרו מצוינת אבחנת מצב בריאותו של הנאשם (ת/א/2).
6. עת סיכם לעונש טען בא-כוח המאשימה, כי גזר הדין שניתן בעניינם של נאשמים 2 ו-3 משמש נקודת ייחוס בשלב זה, וודאי גם הסדר הטיעון האמור אודותיו הסכימו הצדדים עצמם. בא כוח המאשימה הטעים, כי המדובר בעבירות חמורות בהן נטל הנאשם חלק דומיננטי, וכי עברו הפלילי המכביד אינו נוטה לו חסד. יחד-עם-זאת, תסקיר שירות המבחן - הגם שמלמד אודות נטילת אחריות חלקית בלבד מצד הנאשם - מורה כי נסיבותיו האישיות הקשות, לרבות - הרפואיות, מצדיקות התחשבות מסוימת במצבו. משכך, השתת עונש מאסר בפועל למשך 18 חודשים (הרף העליון בהסדר הטיעון לעניין העונש), מאסר על-תנאי, קנס משמעותי ושלילת רישיון נהיגה - תגלם ענישה מאוזנת וראויה בנסיבות שלפנינו.
7. עת סיכם לעונש טען בא-כוח הנאשם, כי לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל מיוחד בתיק זה - הן הרפואיות והן האחרות. בהקשר זה הדגיש, כי עת היה נתון למעצר חווה הנאשם התקף לב, שהטיפול בו - באמצעות צנתור, נערך בבית חולים בעודו אזוק. חוסר האנושיות והאטימות שבאו לכלל ביטוי באותו אירוע, כמו גם תחושתו הקשה של הנאשם בבית המעצר מול גורמים שונים המפגינים כלפיו אטימות וחוסר רגישות (היא תחושתו הסובייקטיבית), צריכים להתבטא - כך סבור בא-כוח הנאשם - במסגרת שיקולי הענישה. זאת ועוד, הרי שגם לגופו של עניין - פגיעתו של הנאשם בקצין צה"ל הייתה מינורית וכך גם מנוסתו מהרכבים שניהלו אחריו את המרדף נבעה מלחץ נפשי וחשש ממשי לחייו. מעבר לכך, נהיגתו של הנאשם ברכב עם תקר בוצעה מטבע הדברים במהירות איטית שהסבה סיכון מופחת לחיי אדם. לפיכך, עתר בא-כוח הנאשם להשתת ענישה מקלה על הנאשם, לקבלת הסדר הטיעון בין הצדדים ברף הנמוך, קרי - 12 חודשי מאסר בפועל.
8. הנאשם הוסיף משל עצמו והביע צער וחרטה על מעשיו. עוד הדגיש הנאשם כי מצבו הרפואי אינו טוב וכן הלין על ההתייחסות לה זוכה בעודו עצור.
9. העבירות בהן הורשע הנאשם הנן חמורות ביותר. אין להכביר מילים אודות ערך החיים וקדושתם - הדבר ידוע לכל ופסיקת בתי המשפט חד-משמעית בעניין זה (למניעת חזרות מיותרות, ראו: פסקה 8 לגזר הדין בעניינם של נאשמים 2 ו-3, מיום 19.12.06). יודגש, כי הנאשם שימש חוליה וציר מרכזי בפרשה, הוא שהזעיק את בניו על-מנת שיסייעו בידו להימלט מ"רודפיו". בכך חולל הנאשם סדרה של סיכונים בלתי מבוטלים - עבורו, בניו, כוחות הביטחון ואחרים. ועוד, המניע לביצוע מעשי העבירה הנו כלכלי בעיקרו, שהרי הנאשם נחשד בהובלת ביצים מתוצרת השטחים בניגוד לחוק, מטרתה - הפקת רווח אישי. יצירת מערך סיכון משמעותי שכזה אך בגין תאוות בצע ראויה לכל גינוי, ועונשה בצדה. חלף שמירה על שלומם של בניו ביכר הנאשם הזנקתם לזירה רווית סיכונים, ללא כל טעם או סיבה. לא-זו-אף-זו, הנאשם הפריע לעובד ציבור במילוי תפקידו, ובכך הביע זלזול בשלטון החוק ובאלה האמונים על אכיפתו.
10. עדויות האופי שנשמעו אכן מרמזות כי לנאשם פוטנציאל שיקומי מסוים. מאידך, עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם אינו מפיח תקווה כי אמנם כך הוא הדבר. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים הרלבנטיים, לרבות - תסקיר שירות המבחן, הנני סבור כי הסדר הטיעון שגיבשו הצדדים בתיק זה ראוי וצודק. בטווח הענישה אודותיו הסכימו הצדדים לטעון לפני - דעתי היא כי נטיית המשקולת היא לצד החומרה. אופי העבירות דנן ועובדות כתב האישום המתוקן, נטילת האחריות באופן חלקי ומוגבל (למעט בדיון לפני - אך בכך אין די), כמו גם עברו הפלילי - הופכים את האופק השיקומי מעט רחוק, כזה שיש להשקיע מאמצים ניכרים לקראתו. תקווה היא כי הנאשם ישכיל זאת הפעם להפנים חומרת מעשיו, ובתום תקופת מאסרו - לצאת לדרך חדשה. הסביבה התומכת של הנאשם ומשפחתו רק תעצים את תחושת הביטחון שיש להשרות על הנאשם ברגעיו הקשים.
11. שמעתי רוב קשב טענותיהם של בא-כוח הנאשם והנאשם עצמו באשר לקשיים מהם סבל במהלך מעצרו - באספקלריה של מצבו הרפואי. נדמה, כי מוטב היה שטענות מעין אלו יישמעו ב"זמן אמת" מול הגורם השיפוטי המוסמך ולא במסגרת טיעונים לעונש. אין בידי אלא להפנות תשומת לבן של רשויות שב"ס למצבו הנפשי והרפואי של הנאשם, ובטוחני כי הללו יעשו כמיטב יכולתן למען שלומו ובריאותו בין כתלי הכלא. לו חלילה ייערמו קשיים בפני הנאשם בהקשר זה, יממש זכויותיו בדין.
12. לאור המקובץ לעיל הנני משית בזאת על הנאשם את העונשים שלהלן:
א. 16 חודשי מאסר בפועל (החל מיום מעצרו - 5.8.06);
ב. מופעל באופן חופף המאסר המותנה של 3 חודשים שהושת על הנאשם בת"פ 1281/04 בבית משפט השלום בבית-שמש (בהתאם לגזר דינו של כב' השופט ש' שטיין מיום 10.5.06), כך שעל הנאשם לרצות בסה"כ 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו;
ג. 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה כלשהי מסוג פשע;
ד. קנס בסך 20,000 ש"ח, שישולם בעשרים תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.3.07;
